מה אפשר ללמוד ממדע בדיוני על הכישורים הדרושים בשוק העבודה

לפני שבעים שנה כתב ארתור סי. קלארק, סופר בריטי מוערך, את הספר "קץ הילדות", שנחשב לאחד מעשרת ספרי המדע הבדיוני הטובים בכל הזמנים.

בספר מתואר מפגש עם גזע חוצני, תבוני, אשר מתברר כי בא להכין את האנושות לקפיצה הבאה בהתפתחות שלה. בכנסים, מאמרים וספרים העוסקים בעולם העבודה החדש קיימת התייחסות כבדת ראש להתנגדות הבסיסית, הקמאית, של בני אנוש לשינויים, ולפחד של כולנו כאשר אנו נדרשים לאימוץ שינויים מרובים המתורגמים אצלינו בראש כאיום הישרדותי. סביב עוד טלטלה שכולנו חווים עם כניסת הבינה המלאכותית לחיינו, ניתן ליטול השראה מהספר על מנת להבין מה עובר עלינו, כפרטים וכארגונים במציאות העכשווית.

נילי גולדפיין | צילום: עדי ארד

קלארק כתב עשרות ספרים וסיפורים תחת הקטגוריה "מדע בדיוני", אולם במהותם הם עוסקים במורכבות המין האנושי. קלארק שזר בכתביו שלוש מימרות חיזוי שנטבעו כמטבעות לשון בטלוויזיה, סרטים וספרים אחרים ולהלן תקצירן:

1. הבלתי אפשרי - כאשר מדען בכיר וותיק, מציין שמשהו הוא אפשרי, הוא צודק כמעט בוודאות; כאשר הוא מציין שמשהו הוא בלתי אפשרי – הוא כנראה טועה.

2. יצירתיות - הדרך היחידה לחשוף את גבולות האפשרי, היא להעז קצת מעבר אליהם.

3. כישוף - כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק , אי אפשר להבחין בינה לבין כישוף וקסם.

בימים אלו אנו נכנסים לשנה חדשה ועוסקים בסיכומים ובעומד לבא, לפחות בעולם התעסוקה ניתן לתמצת מגמות מרכזיות שמשפיעות על כולנו, אשר התבהרו במהלך השנה שחלפה לה באופן הבא: מיומנויות כוח (power skills) שבעבר נחשבו 'מיומנויות רכות', מחליפות ניסיון והשכלה.

כל גוף שמכבד את עצמו ועוסק בעתיד הכלכלה , מפרסם רשימות של מיומנויות אשר בלעדיהן, לתפישתו, לא נוכל להצליח.

ברשימות ניתן למצוא מיומנויות רבות כגון יצירתיות, ללמוד איך ללמוד ועוד, אולם אם מחפשים את המיומנויות שחופפות ברוב הרשימות מגיעים לשלוש: חוסן, אומץ וסקרנות.

עולם העבודה החדש קיים כמאה שנים. שורשיו במהפכה התעשייתית שם קמו בתי הספר אותם כולנו מכירים מניסיון אישי. בעידן המהפכה התעשייתית אשר לה אנו מכירים תודה על האצת פיתוח הטכנולוגיה, נבנו בגרמניה בתי הספר שעסקו בהכשרת שלוש אוכלוסיות נדרשות לפיתוח והאצה: חיילים פקידים ועובדי כפיים בבתי חרושת. המשותף לכל האוכלוסיות הללו הינה תכונת הצייתנות ומיומנויות ההליכה בתלם. התכונות הנדרשות לעולם העבודה החדש, סקרנות חוסן ואומץ, הינן תכונות שכולנו נולדנו אתן והן מדוכאות במהלך השנים, בגני הילדים, בבתי הספר, בצבא ובעולם המבוגרים.

כיום נכתבות תוכניות הדרכה ונסללות דרכים על מנת להשיב לנו את התכונות הללו שהן בסיסיות ליכולת ההתמודדות שלנו עם עולם מורכב, משתנה ונעדר מבניות שאפיינה את מקומות העבודה שלנו עד כה.

בספרות הארגונית העכשווית נראה כי ניתן ליטול את שלושת המיומנויות הללו ו"לתרגם" אותן לאסטרטגיה, תורת הפעלה, מבנים, תהליכים, נהלים, הגדרות תפקידים, ואיך לא? תרבות.

סקרנות

סקרנות באה לידי ביטוי בדרכים רבות אשר המכנה המשותף שלהן הוא: ניסוי וטעיה. אנשחפ וארגונים שמרניים שאינם סקרנים לחקור את מלוא הפוטנציאל שלהם, או שקופאים על שמריהם, קורסים. מלכודת הישגי עבר ושהייה באזורי נוחות, הורגים פוטנציאל הצלחה, בעולם שמשנה את פניו בקפיצות קוונטיות.

ריאז שאה, חוקר מוביל בעולם העבודה מציג מחקר אקדמי חדשני בנוגע לתכונת הסקרנות המולדת שלנו, כבני אדם, והבדלים בין ילדים ומבוגרים. בכתביו הוא מספר כי כילדים אנו מודעים לכך שאנו בתהליך למידה. אנחנו שואלים אינספור שאלות, נופלים מהאופניים ומעצבנים את כולם ברצוננו הכן ללמוד ולדעת . תגליות חדשות מביאות אותנו לשמחה, ליצירת חווטים חדשים במוח- ובעיקר ביכולת "לתרגם" את התגליות שלנו להתנהגויות חדשות .

כאשר אנו מתבגרים התכונה הטבעית הזו – סקרנות, מדוכאת. בעיקר סביב חשש מכישלון שיתייג אותנו כ"לא יודעים". היעדר סקרנות נרכש, בעיקר כשהוא מגובה בתרבות שמרנית, חברתית או ארגונית, מהווה חסם להתפתחות, אישית ומקצועית. כולנו יודעים שמי שמוכן להעז וללמוד ידע, התנהגויוץ או הרגלים חדשים ייפול, השאלה היא איך אנחנו מתייחסים לנפילה, באופן אישי או קולקטיבי.

טיפים ליישום

על מנת לפתח לעצמינו את "שריר" הסקרנות, כדאי שנדאג לספק לעצמינו סביבה תומכת ועל כן מומלץ:

• ארגונים לומדים - להעדיף משרות בארגונים הרואים בכישלונות והצלחות חלק אינהרנטי מתהליך למידה ולא "עורפים את הראש" למי שטועה.

• מיומנויות כוח - לבחון אם בארגון בו אנו מועסקים, או כזה שנשאף לעבוד בו, קיימות מערכות ותוכניות להקניה ואימון של מיומנויות כוח כחלק מתהליכי ההכשרה, בנוסף להכשרה מקצועית מחויבת מציאות.

• מנהל ישיר - לחפש ארגונים וממונים המעודדים חקרנות וסקרנות, גם במחיר כישלונות נקודתיים.

• מנטורינג הפוך- לבדוק האם הארגון בשל ללמוד מכל חלקיו, גם מצעירים חסרי מנוח- ולא רק מאילו שיש להם גיל ותרגיל.

• התנסויות - בחיים האישיים שלנו כדאי ומומלץ להכיר בני אדם שאינם בקבוצות השייכות הטבעיות שלנו, לקרא ספרים ולראות סרטים מתרבויות אחרות, לטייל ולהיות קשובים ופתוחים לדעות אחרות על בסיס קבוע.

לחזור ולשנן את חוק מספר 1 של ארתור סי. קלארק:

"כאשר מדען בכיר, אך ותיק, מציין שמשהו הוא אפשרי, הוא צודק כמעט בוודאות; כאשר הוא מציין שמשהו הוא בלתי אפשרי – הוא כנראה טועה"

אומץ

אומץ הוא "בן דוד" של הסקרנות. יצירתיות היא תולדה של שילוב בין סקרנות לאומץ, ואם הם מהווים חלק אמיתי בתווך אישי או ארגוני, סביר להניח שניתן יהיה לשנות ולהשתנות , להמציא ולחדש מוצרים, שירותים, תהליכים ויחסים. בעולם בו הכול הופך ל"קומודיטי", בידול מושג באמצעות המצאת "הדבר הבא", וטאלנט שיודע, יכול- ונהנה מלצאת מהקווים יהיה טאלנט מבוקש יותר, מכיוון שאת מה שאנו עושים היום בתוך הקווים, יעשו בעתיד הקרוב מאד המכונות.

טיפים ליישום

על מנת לפתח לעצמינו את "שריר" האומץ, כדאי שנדאג לספק לעצמינו סביבה תומכת ועל כן מומלץ:

• הכשרה מחוץ לקופסה - לוותר על מסלולים בנאליים לטובת מסלולי הכשרה חדשניים ושונים.

• סביבה המעודדת חקר - לחפש עבודה שתומכת בלקיחת סיכונים ומאפשרת התפתחות ולמידה (לעיתים על חשבון גובה השכר).

• לקרא תגר על המובן מאליו- להתלבש אחרת, להביע דעה שונה מהמקובל בקול ברור, לשאול כל הזמן שאלות ולא להניח הנחות על בסיס "מה שכולם חושבים".

• פרו-אקטיביות בבחינת מידע - לסרב לקבל דעות של ממונים ועמיתים כ"תורה למשה מסיני" ולחפש לבד, באחריות, תשובות על שאלות מפתח שמטרידות אותנו.

• להתנסות בדברים חדשים - הדלאי למה מצוטט באומרו כי על מנת לשמור על גמישות מחשבתית והתנהגותית כדאי לעשות משהו שלא עשינו קודם לפחות פעם אחת בשנה ולבקר במקום לא מוכר באותה התדירות. אני ממליצה על פעם בחודש.

לחזור ולשנן את כלל מספר 2 של סי. קלארק

"הדרך היחידה לחשוף את גבולות האפשרי, היא להעז קצת מעבר אליהם לתוך הבלתי אפשרי"

חוסן

לחץ, דיכאון וחרדה, הפכו להיות המגיפה של המאה ה-21. המציאות מגישה לנו כאוס ואי ודאות במנות גדושות, ואצל כולנו קיים קושי להכיל את המורכבות הסביבתית. יכולת להכיל את רמות אי הודאות העולות ועולות, ורבים מתווכים את המציאות הקשה באמצעות אלכוהול, עישון או תרופות פסיכיאטריות.

טיפים ליישום

על מנת לפתח לעצמינו את "שריר החוסן", כדאי שנדאג לספק לעצמינו סביבה תומכת ועל כן מומלץ:

• החוסן מתחיל בתוכנו - מודעות עצמית וניהול מיטיב של משק האנרגיות שלנו, ללא תלות במה אומר הזולת, הן מיומנויות שעלינו לפתח בעצמינו, בכל מחיר, ללא קשר למקומות העבודה שלנו.

• עוגנים רגשיים - בדמות משפחה, קהילה, חברים, או קבוצת שווים, מוכחים מחקרית כפרמטר חשוב בבנייה ותחזוקה של חוסן לאורך זמן. גם חיות מחמד.

• תהליכי התפתחות אישיים - שפעם תויגו כלא רלוונטיים למקומות עבודה עשויים לתרום לתחושת חוסן. זהו תהליך אישיותי הרבה לפני רכישת המיומנויות. הוא נוגע בליבה.

• רגשות הם חלק בלתי נפרד מאיתנו - בארגונים בהם קיימת לגיטימציה להבעת רגשות בכלל ורגשות שליליים, בפרט, יש בדר"כ יותר הבנה למשמעות של היעדר חוסן - וסיוע לפרט בבנייתו.

איך אפשר לסכם בלי לומר Chat GPT?

אין כיום שיח הנוגע בעולם העבודה שאיננו מכיל התייחסות לבינה המלאכותית, אולם ניתן להשתמש במשפט, שהפך לשחוק, כי הבינה המלאכותית לא תחליף אותנו, אולם מי שירגיש נינוח בחברתה, יחליף את מי שלא.

ופה המקום לסגור במשפטו השלישי והאחרון של ארתור ס. קלארק:

"כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק – אי אפשר להבחין בינה לבין כישוף"

עלינו להשתמש בכוחותינו אנו, בכולם, על מנת להתאים את עצמינו לעולם המורכב והקשה בו אנו חיים ועובדים. בקצבים המהירים של השתנות הסביבה מוטל עלינו ורק עלינו, לגלות מחדש תכונות שהשארנו בגן הילדים, או בבית הספר היסודי, אולם הן זכותנו מלידה. כמו כל שריר אחר, באימון עקבי, עוצמתי, אך רך, נחזיר לעצמינו את הקסם שלנו על מנת להיות רלוונטיים לעולם העבודה החדשה ולאפשרויות הטמונות באופן כללי במשחק המוזר והמלהיב הזה שנקרא "חיים".

הכותבת נילי גולדפיין, היא משנה למנכ"ל קבוצת נירם גיתן NGG , מומחית למנהיגות וניהול בעולם של הפרעה