לפיד שלח את לחמו, אבל החרדים לא יישבו איתו בממשלה

בבחירות 1996 הביאו הבוחרים החרדים לניצחונו של בנימין נתניהו ולמפלתו של בן הברית הנצחי שלהם שמעון פרס. "אמרו לי 'שלח לחמך'. שלחתי מאפיות שלמות", תיאר פרס את ניסיון החיים שלו עם המפלגות החרדיות.

חלפו השנים ופוליטיקאים מהמרכז והשמאל מתעקשים לא ללמוד מהניסיון המר של פרס ולהמשיך לשלוח לחמים, לחמניות, קרואסונים, לחמי כוסמין וכיכרות מחמצת, שלא יביאו להם תועלת פוליטית. כך יקרה גם עם המהלך הבעייתי במסגרתו יש עתיד משלשת את קופה ב' של הישיבות החרדיות ללא לימודי ליבה במשרד הרווחה – תקציב הפנימיות התורניות.

הפוליטיקאים החרדים היו שמחים לשבת עם המרכז והשמאל, אבל הם לא יכולים. הם מעריכים, למשל, שהמרכז והשמאל יכולים להעניק להם הרבה יותר תקציבים וויתורים עם פחות ביקורת ציבורית. זאת, מעבר לעייפות הכללית שלהם ממצבם כבני ערובה של בנימין נתניהו.

הסיבה שהם לא יכולים היא שהציבור החרדי הוא אחד הימניים בישראל ויש בו הערצה גדולה לנתניהו. בנוסף, כבר אין מנהיגים מספיק חזקים, כמו שהיה הרב עובדיה יוסף, שיוכלו לפסוק נגד עמדת הציבור. הציבור החרדי מאוד קהילתי והפוליטיקאים מרבים לפגוש אותו בתפילות ובאירועים. הם לא יכולים ללכת נגד התמיכה של בוחריהם במי שמבטיח להיות "חזק מול הערבים".

המצב שבו המפלגות החרדיות מחוץ לקואליציה אבל מקבלות תקציבים כאילו הן בפנים - לא הגיוני. אם לפיד חושב שיום אחד החלה לשבת הזאת ששלח על המים, תחזור אליו באמצעות קואליציה עם החרדים בראשותו, הוא טועה. יכול להיות שהפלירטוטים של לפיד עם גפני יעזרו בעוד חצי שנה להקמת ממשלת אחדות בראשות בני גנץ עם החרדים. אבל לאור היחסים בין גנץ ולפיד, לא סביר שלפיד יראה בכך הישג.