הקיץ של צוקרברג: כדי להביא משתמשים למטאוורס צריך להתאמץ קצת יותר

בסוף השבוע שמח ורגש מנכ"ל ומייסד פייסבוק מארק צוקרברג: Horizon Worlds, המרחב הווירטואלי החדש של החברה (מטאוורס), הושק בצרפת ובספרד. את ההכרזה עשה צוקרברג בפייסבוק בצירוף תמונה של אווטר בדמותו, ברקע הרים וגבעות ולידם גרפיקה של שני המבנים האיקוניים ביותר במדינות - מגדל אייפל בפריז וכנסיית סגרדה פמיליה בברצלונה.

לא עברו כמה רגעים וההכרזה הנרגשת הפכה חמוצה. האינטרנט, כמו שרק האינטרנט יודע, לעג ללא רחמים לגרפיקה הילדותית שצירף צוקרברג להכרזה. "זה באמת מביך שמישהו עשיר כל כך תולה את קיומה של החברה הענקית שלו במשהו שנראה כמו סרטון יום הולדת של ג'יבג'אב מ־2004", כתב אחד. "זה נראה כמו מהדורת Nintendo GameCube משנת 2002 בשם World Baby", צייץ אחר. "נראה נהדר!", סיכם אחד בציניות ובהחלט לא היה צריך להוסיף.

הלגלוג בהחלט במקומו. צוקרברג טוען שמטאוורס הוא העתיד ושם יתנהלו החיים כולם עצמם. זהו חזון לעתיד שאליו הוא כה מחויב, לאחר שבשנתיים האחרונות הוביל את פייסבוק להשקיע ב־Horizon Worlds ונגזרותיו 10 מיליארד דולר, באותו הזמן ששינה את שמה של פייסבוק ל"מטא" כדי לקבע את מחויבותה לתחום.

אבל הגרפיקה שנועדה לתאר את העתיד לא נראתה כאילו נעשתה על ידי ענקית טכנולוגיה ותיקה ומרובת אמצעים, אלא כאילו נעשתה על ידי מעצב חובבן שאין לו לא הזמן או הכסף להשקיע בתחביב. מדוע, אם ההכרזה כה חשובה, צוקרברג לא טרח להציג את העתיד באופן מתוחכם יותר? האם זה בכלל משנה?

Horizon Worlds הוא כל תכליתו של פרויקט המטאוורס של פייסבוק. זהו משחק מציאות מדומה שכולל חללים על גבי חללים וירטואליים שדרכם משתמשים יכולים לנוע בחופשיות. את המשחק השיקה החברה בגרסת בטא למוזמנים בלבד באוגוסט 2020, אחרי כשנה פתחה אותו לכל משתמש מעל גיל 18 בארצות הברית וקנדה, וזמן קצר אחר כך השיקה גרסה לבריטניה.

ההודעה האחרונה - פתיחת המשחק למשתמשים מספרד וצרפת – היא ההשקה הראשונה למדינות שאינן דוברות אנגלית (אם כי המשחק לא תומך בספרדית או צרפתית). בסופו של דבר בפייסבוק מצפים להשיק את המשחק בחינם למשתמשים מכל העולם.

אבל מה בדיוק משיקים שם? המשחק לא כולל "נרטיבים" כמו משחקי מחשב, אלא מרחב של מציאות מדומה שבה משתמשים "מבטאים את עצמם". זאת אומרת שהוא אינו כולל סיפור מוגדר מראש עם משימות, יעדים וסוף.

במקום זאת הוא מציע קיום וירטואלי חווייתי באותו האופן שהחיים יכולים להיות חווייתיים. זאת אומרת מפגשים חברתיים או מקצועיים עם משתמשים אחרים בחללים מגוונים, הופעות בידור שונות כמו מוזיקה או תיאטרון או פעילויות כמו משחק באולינג או שיט קיאקים. משתמשים יכולים להשתתף בפעילויות קיימות וגם לבנות בתוך המרחבים בכלים שהם מפתחים או שפייסבוק מעמידה להם ולאפשר לאחרים להשתמש ביצירות שלהם. המטרה הסופית היא שמשתמשים ישתמשו במרחבים הללו באינטנסיביות באופן שיחליף את האינטראקציות בממד הפיזי.

המשחק, ממש כמו פלטפורמת פייסבוק, מבוסס על הרעיון שחברה טכנולוגית מספקת את הפלטפורמה, הכלים והתמיכה הטכנית ב"חינם", ובתמורה המשתמשים עצמם מייצרים את התוכן, המרחב, החללים והפעילויות השונות. התכנים מייצרים תמריצים לשהות בפלטפורמה, השהות יוצרת נתונים, הנתונים הופכים לתובנות והתובנות נמכרות למפרסמים. זאת אומרת שממש כפי שאין שום ערך, טעם או תוכן בפייסבוק או אינסטגרם בלי משתמשים, כך גם אין שום ערך ל־Horizon Worlds בלי משתמשים.

ברור שאם כל הרעיון והעתיד של החברה נשענים על היכולת למשוך משתמשים רבים שיבלו בה זמן רב וייצקו לתוך הפלטפורמה תכנים מגוונים, הפלטפורמה חייבת להיות אטרקטיבית, ובמטאוורס חייבת להיות אטרקטיבית כפליים, זאת משום שהיא – להבדיל מפייסבוק, אינסטגרם או טיקטוק למשל – אינה רק הסחת דעת של משתמשים מחייהם, אלא לכאורה דרך שנייה ועדיפה לחיות חיים.

זהו מודל של מדע בדיוני כחיזוי, ואדוני טכנולוגיה כמו צוקרברג רואים את עצמם כגיבורים של רגע היסטורי עולמי שבו הם יכולים להגשים את מה שפעם רק סופרים יכלו לדמיין. צוקרברג עצמו הסביר, אחרי שהאינטרנט לא הפסיק ללעוג לפוסט שלו, שהסיבה לגרפיקה הנמוכה היא שהוא מיהר לפרסם, נקלע לרגע וחווה התלהבות יתרה מההשקה המרגשת.

"אני יודע שהתמונה שפרסמתי מוקדם יותר השבוע היתה די בסיסית - היא נוצרה מהר מאוד כדי לחגוג את ההשקה", כתב בפוסט בשבת. "הגרפיקה ב־Horizon מסוגלת להרבה יותר, גם במשקפיים, ו־Horizon משתפרת מהר מאוד", הבטיח.

הלעג שחווה צוקרברג אינו חדש. גם Second Life, המטאוורס הראשון שהושק ב־2003, נהנה בהתחלה משיא של עניין רק כדי לדעוך לאי־הרלוונטיות. אמנם בשנותיו הראשונות התפתח ב־Second Life מסחר דיגיטלי ענף, מטבע מקומי (דולר לינדן) ומודל עסקי מבוסס על משתמשים, לא מנויים בתשלום, אבל עולם זה איבד את העניין הקולקטיבי אחרי כמה שנים, והצטמק לקהילה קטנה של כחצי מיליון משתמשים בכל העולם.

מדוע התרוקנה הפלטפורמה? לשאלה שתי תשובות. ראשית, משום שב־Second Life לא קראו היטב את רצונות הציבור. הם היו משוכנעים שככלל אצבע אנשים מעוניינים בחיים שניים וירטואליים. בפועל נראה שמשתמשים לא נמשכו ולאורך זמן לעולם רווי קלישאות ויזואליות שבו מרבית המשתתפים בונים לעצמם את אותו הדבר (אחוזות מפוארות שבחזיתן חונה פרארי), אסתטיקה שטחית חסרת פגמים שמשתמשים רנדומליים מפתחים, עולם שאין בו קצה, ומרוב מרחב לא ברור מה אפשר לעשות, ודימויים של פעולות שמתחוללות בלי שום מאמץ בלחיצת כפתור. או בפשטות – זה נחמד, אך האם זה בכלל חיוני?

שנית, אז כמו היום הרעיון לבלות חיים שניים במרחב וירטואלי, שבו משתמש ממש נטמע, מאבד את עצמו ונשכח, דרש מהמפתחים רף גבוה של עושר קיומי. הפנטזיה הזו שבה מיטשטש הגבול בין האמיתי לווירטואלי לא היתה יכולה להתממש בגרפיקה נמוכה. למשתמשים היה קשה לנוע ולהרגיש בנוח, והם חשו ניתוק ולא טשטוש בין האמיתי לווירטואלי. לאן המשתמשים נדדו? למרחב וירטואלי אחר – פייסבוק.

עמק המוזרות (Uncanny valley) נקודה שבה אנימציה ממוחשבת נראית דומה מאוד לאדם, אך ניתן להבחין שאינה אדם ומייצרת תחושה של אי־נוחות וחרדה

נראה שצוקרברג לא ממש למד מהטעויות של Second Life. אמנם הוא מבין שגרפיקה וטכנולוגיה תומכת הן חשובות, אך הן לא העיקר. הוא בטוח, כמו אלו שבאו לפניו, שלנו מספיק רק לדעת שהוא פותח את המרחב הווירטואלי הזה למשתמשים בפריז וברצלונה, כדי להיסחף ברגע כמוהו. לא משנה שהפלטפורמה מושקת בלי שהיא תומכת בשפתם של המשתמשים החדשים, לא משנה שהגרפיקה לא איכותית, לא משנה שהמרחב ריק מתוכן ולא משנה שהטכנולוגיה התומכת (משקפי האוקולוס) יקרה מדי כדי להיות נגישה. מה שחשוב זה רק הבשורה – הנה גם אתם יכולים – גישה לעולם שאני יצרתי ובניתי שאינו רק חביב, אלא קיומי, אסקפיזם בלתי נמנע.

היומרה של צוקרברג אינה בגרפיקה שנראית כאילו נעשתה בשנות התשעים, אלא שהמיליארדר הזה כה בטוח שהוא יודע בדיוק מה אנחנו רוצים וצריכים, שאינו מעלה בדעתו שהוא צריך לשכנע אותנו בעתיד שהוא מדמיין לנו.