העולם טועה כשהוא מדיר את כלכלת אסיה

לשווקים המתעוררים הגדולים – בראשם הכלכלות המובילות באסיה – תפקיד הולך וגדל בהמשכיות הצמיחה הכלכלית הגלובלית. כדי שהדבר יימשך, כדאי שתהליכים כלכליים כמו גלובליזציה ושיתוף ידע ומחקר - שהיוו את הבסיס לצמיחה הגלובלית בעשורים האחרונים, לא יפנו מקומם להיפרדות, מגבלות וחסמי סחר, כפי שעולה מההתפתחויות האחרונות.

השנה נוטלים את הובלת הצמיחה הגלובלית המשקים המתעוררים הגדולים – הודו, סין וברזיל. אלו הן שלוש מארבע חברות מועדון ה-BRIC (ברזיל, הודו, רוסיה וסין), אלא שהחברה הרביעית, רוסיה, פלשה לשכנתה אוקראינה והתוצר שלה התכווץ ב-1.8% ברבע הראשון של השנה, בהשוואה לתוצרה ברבע המקביל אשתקד, אז החלה הפלישה. תוצרת שלוש החברות האחרות גדל ב-6.1% (הודו), 4.5% (סין) ו-4.0% (ברזיל) בתקופה זו.

לפי הערכות קרן המטבע הבינלאומית, תהווינה הודו וסין כשני שליש מצמיחת הכלכלה העולמית השנה. לעומתן, ארצות הברית וגוש האירו תגענה ל-10% בלבד.

לא מדובר בתופעה חד פעמית. לפי הערכות הקרן, בתוך 5 שנים (עד 2028) תהווה סין כ-27% מצמיחת התוצר העולמי, הודו תגיע ל-6.3% וברזיל תהווה 2.4%. שלושתן יחדיו תהיינה אחראיות ל-36% מסך צמיחת התוצר. ארצות הברית, הכלכלה הגדולה בעולם, תהווה פחות מ-20%.

לא הרחק מגרמניה, הכלכלה הגדולה ביבשת אירופה, שתהווה 2.8% מצמיחת התוצר העולמי בשנים הללו, צועדת אינדונזיה, שתתרום 2.1%. הרחק מאחור נמצא את יפן המפוארת, עם תרומה של 0.8%. תוצרה של אינדונזיה צמח ב-5% ברבע הראשון של השנה.

כפי שאפשר לראות, אזור דרום מזרח אסיה תופס מקום הולך וגדל בפעילות הכלכלית העולמית. גם ברזיל מתאוששת היטב ולגבי רוסיה – נותר להמשיך להתפתחויות המלחמתיות.

תופעה זו של "השתלטות" המשקים המתעוררים על צמיחת התוצר העולמי אולי מפתיעה, אך להערכתי עשויה לבשר טובות במבט לטווח הבינוני – ארוך.

אני טוען זאת משום שהתוצר לנפש של המדינות הללו נוטה להיות נמוך יותר. כך, בהודו התוצר לנפש עומד על כ-2,400 דולר, באינדונזיה כ-4,800 דולר, בברזיל קצת פחות מ-9,000 דולר ובסין כ-12,800 דולר. הודו היא אולי הדבר הבא של הכלכלה העולמית.

לשם השוואה, בארצות הברית עומד התוצר לנפש על כ-76,300 דולר, בגרמניה כ-46,600 דולר וביפן כ-33,800 דולר. ההבדלים תהומיים.

לכן, עם ההתקדמות הטכנולוגית העולמית, פוטנציאל צמיחת התוצר של המדינות מרובות האוכלוסין הללו גבוה מזה של המדינות המפותחות יותר, מה שעשוי להבטיח המשכיות של צמיחת התוצר העולמי.

יתרון נוסף למשקים המתעוררים עשוי להגיע מגזרת הריבית. ההערכות הן כי ברוב המשקים הללו הריביות תרדנה, בעוד במדינות המפותחות הריביות עדיין עולות ונראה כי הן תישארנה גבוהות חודשים ארוכים קדימה.

לאחרונה הודיעה סין על הורדת ריבית (צנועה, אמנם) של 0.1%. היחידה שעשתה זאת בסבב הנוכחי. בברזיל הריבית גבוהה מאוד (13.5%), אך האינפלציה שם ירדה מ-12% ל-4% בשנה האחרונה ולכן הריבית תוכל לרשום ירידה ניכרת בהמשך. גם בהודו סביר כי עליית הריבית (העומדת על 6.5% בחודשים האחרונים) ממצה עצמה.

לכך יש להוסיף תהליכי עיור (אורבניזציה) ומעבר הדרגתי לכלכלת שוק של המדינות המתעוררות (בפרט בסין), מה שעשוי לשפר את כוח הקנייה של משקי הבית שלהן וכך לסייע למדינות המייצאות להן מוצרי צריכה.

בשל כך, הנסיגה האחרונה של הכלכלה הגלובלית מתהליכי הגלובליזציה של העשורים האחרונים מצערת. היא תצא נפסדת מכך משום שניצול היתרונות היחסיים של כל מדינה לא יהיה יעיל, ההתקדמות הטכנולוגית ובשוק הידע והמחקר תרד (בשל היעדר שיתוף פעולה, קרב על מוחות, זכויות יוצרים, סודות מסחריים וכו') וסחר החוץ העולמי, שבקושי התאושש מנזקי הקורונה, ייפגע שנית.

רק השבוע ראינו דוגמא טובה לכך: הסלמה בעימות בין ארה"ב לסין. הראשונה תגביל את הגישה של האחרונה למחשוב ענן, כדי להגן על טכנולוגיות מתקדמות; לאחרונה דווח ארה"ב שוקלת להטיל מגבלות חדשות בתחום יצוא טכנולוגיית הבינה המלאכותית (AI) לסין. בתגובה, סין הודיעה כי תאסור לייצא שני רכיבים הכרחיים לייצור בשבבים ובמוצרים אלקטרוניים אחרים כמו מסכי LCD, ושתי מדינות הענק מתנהגות יותר ויותר כיריבות מאשר שותפות.

יש לקוות כי המעצמות הוותיקות והמתעוררות תשכלנה לבסס יחסיהן על שיקולי כלכלה ושוק, כדי לממש את הפוטנציאל של הצמיחה והרווחה הגלובלית.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי במזרחי טפחות