הפסד השפיות, וההחמצה מאי העברת חוק הנאשם

ההודעה המשותפת של ראש הממשלה נפתלי בנט וחליפו יאיר לפיד, נועדה להחזיר לידיהם קצת שליטה וקצת כבוד. היא נועדה לשדר שקצה נפשם ממסע הריצוי האינסופי אחרי חברי כנסת גחמניים, נרקסיסטים, המחויבים לעצמם ולאגו שלהם. היא נועדה לשדר גם את האחדות ושיתוף הפעולה ביניהם, שימשיכו להתקיים עד הבחירות ואולי גם אחריהן, באמצעות תחזוק האופציה השפויה, הממלכתית והאחראית שבנו כתחליף לאיום הביביסטי - הברית בין בנימין נתניהו, הכהניסטים, החרד"לים והחרדים, שמוצעת כעת כאלטרנטיבה לבוחר הישראלי.

בנט השתית את ההחלטה על הכאוס החוקתי שבהכשלת מעבר תקנות איו"ש. בגידת הימין בימין. ניר אורבך, כיו"ר ועדת הכנסת, ישלוט על התזמון של הקריאה השלישית - האם לפיד יהפוך לראש הממשלה שיקבל את פניו של נשיא ארה"ב או שיהיה זה בנט. אבל, אלה שאלות שוליות. הסיפור הגדול הוא המאבק על צביונה של מדינת ישראל. אם קואליציית ביבי תקים את הממשלה הבאה, עלולה ישראל לאבד את דמותה הדמוקרטית. האינטרס הכפול של הממשלה הזו יהיה להרוס את המשפט הפלילי שנתניהו נתון בו ואת את מערכת המשפט, וגם - לחזק את הזהות היהודית של המדינה על חשבון ההסדרים הדמוקרטיים. הברית הזו תשחיר את האופק הדמוקרטי־ליברלי־חילוני של ישראל. זו משמעות החיבור בין נתניהו לסמוטריץ' ובן גביר.

עדיין מוקדם לסכם את ימיה של הממשלה הנוכחית, אבל הלקח שמוצף כאן הוא שכוונות טובות, מסירות לאינטרס הציבורי, ניהול ממלכתי של המדינה - אין בהם תועלת אם מזניחים את הדבק הפרלמנטרי שאמור לתחזק את תמיכת הכנסת בממשלה. לבנט ולפיד היתה ממשלה טובה, אבל גיבוי פרלמנטרי גרוע שהלך והתפרק ככל שזלגו חברי כנסת לכיוון מגנט הטרור שהפעיל כלפיהם הביביזם האלים שהצליח בהדרגה להוציא את הנשמה לממשלה השינוי.

ממשלת לפיד־בנט מתפיידת ברוח אצילית. ללא הטריקים והשטיקים שאיפיינו את סיום ממשלת נתניהו־גנץ. הכישלון הפרלמנטרי של הממשלה הזו הגיעו משלושה כיוונים. בראש ובראשונה, ממפלגת בנט ששלושה משבעת חבריה מרדו בה. מהשותפה, רע"ם, שחבריה תרמו לשבריריות ולאי הוודאות, ולבסוף נציגת מר"צ רינאווי־זועבי ששברה את גב הגמל. בנט ולפיד מצאו שרוב זמנם מוקדש לסתימת החורים שניבעים והחליטו לעבור מעמדם הנגררים-המגיבים לעמדת היוזמים שמבקשים לקחת את האחריות לגורלם.

קשה לראות את נתניהו מקים ממשלה בכנסת הנוכחית. הוא רחוק מה־61 והאפשרות להלחים את הערבים עם סמוטריץ' ובן גביר נראית בלתי אפשרית בהינתן המאמץ לחבר קצוות פחות רחוקים בממשלה הנוכחית. ועדיין יש סיכוי שהמהלך הדרמטי יישאר בגדר "תחזיקו אותנו". מהלך שיקרא לדגל את אורבך ורינאווי־זועבי שאולי יבינו שהקיץ עליהם האופק הפוליטי והסיכוי שנתניהו יחזיר אותם למרכז הבימה שקול לסיכוי שבן גביר ומנסור עבאס יתחבקו בצילום הממשלה הבאה. אם כי תיבת ההפתעות של הפוליטיקה הישראלית היא אינסופית.

ולסיום, עוד לקח מהדהד שראוי להגות בו בימים אלה: ההשתפנות של הקואליציה להעביר את חוקי הנאשם ולהרחיק את נתניהו מהמנדט להקמת ממשלה חזרה אליה כבומרנג. ההשתפנות הזו הוכיחה שאם אינך עושה את הדבר הנכון, אז האפשרות הלא נכונה היא זו שתכה בך לבסוף.