כוח העל של ניר ברקת: הצהרות חלולות ועבודה בניוטרל

אילו היה מתקיים מונדיאל באיומי סרק, ניר ברקת היה ליאו מסי. אילו אולטימטומים חסרי שיניים היו ספורט מקצועני, ברקת היה נובאק ג'וקוביץ', גורף גראנד סלאמים בשרשרת. יש לשר הכלכלה את כל החבילה, כפי שנהוג לומר: שליטה נדירה באיומים ריקים מהקו האחורי, תזמון מושלם של אולטימטומים חלולים ליד הרשת, בקהנד נדיר של אזהרות שווא.

ספק אם נתקלנו בשר פומפוזי יותר, עם פער כה גדול בין הצהרותיו לתוצאות. ההמחשה הטרייה ביותר היא הפיאסקו מול חברות המזון, שנחגג בשבוע שעבר על ידי ברקת בהודעה חגיגית על "בלימת גל ההתייקרויות הגורף במשק", לא פחות.

הנה מה שהספיק שר הכלכלה בקדנציה הקצרה שלו, בדרכו אל "הבלימה הגדולה": במרץ לפני שנה, רגע לפני פסח, זימן אליו ברקת את הקמעונאים הגדולים והתריע נחרצות ש"לא נקבל עליות מחירים ערב החג". הם בתגובה שמו קצוץ. הגדילה לעשות קוקה־קולה, שעוד באותו יום ייקרה את המשקאות שלה.

במאי, לקראת גל התייקרויות נוסף, הפתיע ברקת עם איום חדש על יצרני המזון הגדולים: מסרו לידיי את הדו"חות הכספיים והנתונים המלאים של העלויות והרווחים שלכם, דרש. הם הבהירו לו שהדרישה לא חוקית, שמו קצוץ והגישו בג"ץ.

ב־11 באוקטובר, ארבעה ימים אחרי הטבח ופריצת המלחמה בעזה, פורסמה הודעה חד־משמעית מטעם משרד הכלכלה: "השר ברקת קיים שיחה עם ראשי רשתות המזון, יצרנים ויבואנים... והזהיר אותם מפני העלאות מחירים בזמן המלחמה... הקמעונאים קיבלו את עמדתו והודיעו שלא יעלו מחירים". זה באמת נשמע נחוש ומרשים, עד שחברות המזון חשפו שהשר כלל לא השתתף בדיון שאליו זימן אותן. אה, והן שמו קצוץ.

בין לבין ברקת עסק באיומים מתוקשרים על הממונה על התחרות; דהר לפיאסקו גזירת הסרט ("הישג היסטורי שיוזיל מחירים") בקרפור; הקים ועדות סרק שהתפיידו לבחינת ריכוזיות ענף המזון; התקפל בפני האוצר שהעלים את רפורמת פירוק המונופולים מחוק ההסדרים; הדף הצעת חוק שהיתה מחייבת מונופולים לחשוף נתונים – ממש כפי שהוא עצמו דורש, וכפי שראוי היה שיהיה – רק כי הוגשה בידי הממשלה הקודמת; ותמך בביטול חובת סימון מחירים בסופרים, מהלך שהיה מגדיל עוד יותר את הנזק לצרכנים. זה כוח העל של שר הכלכלה: הצהרות חלולות ועבודה בניוטרל, שבסופן הגענו בדהרה לגל התייקרויות מזון פרוע תוך כדי המלחמה.

ברקת אולי נחוש כמו ג'וקוביץ', אבל סובל מבעיית טיימינג. אחרי שאקדחי המחיר שוב נשלפו ומדבקות חדשות הוטבעו על המוצרים של כמעט כל היצרנים, נזכר השר לתקוף עם איום יצירתי חדש: ביוש רגולטורי. ברקת איים בשיימינג על חברות שלא יחזרו בהן מההתייקרויות - וקצב להן 72 שעות. מאז חלפו כמה ימים של חיל ורעדה, שבסופם החברות התמידו בטקטיקה שהצליחה להן טוב כל כך: הן שמו קצוץ. אף חברה לא ביטלה את העלאות המחיר, וברקת, שכבר עמד רגע לפני דיון בבג"ץ שהגישו החברות נגד דרישתו לחשיפת נתונים, גילה שוב גראנד־קניון שנפער בין הצהרותיו להישגיו, והתקפל.

לציבור שווקה בשבוע שעבר הסכמת חלק מחברות המזון להימנע מהעלאות מחיר בחודשים הקרובים כהישג צרכני כביר, אבל במציאות החברות שכבר ייקרו מוצרים ממילא לא התכוונו לייקר שוב בקרוב. וגם "העמקת מבצעי הפסח" שברקת חגג היא אפיקומן שהציבור מוצא מדי שנה על המדפים. בתמורה לשום דבר הזה, ברקת העניק לחברות הכשר להעלאת מחירים נוספת בעתיד, כשאמר שהסכמת החברות טומנת בחובה "הפסד כספי משמעותי במיוחד, נוכח העלייה בתשומות הייצור במשק ואי־הוודאות המשקית בעקבות הורדת דירוג האשראי". כשיבואו להעלות מחירים בפעם הבאה, כבר תהיה להן ביד הודאה של השר בכבודו שהן מפסידות כסף. וכדי שהמהלך יהיה מושלם, ברקת גם נסוג מדרישתו לחשיפת נתונים גורפת.

הכוחנות המופגנת והפומפוזיות המאיימת של ברקת הן אחיזת עיניים. הפער בין המילים החזקות למעשים החלשים הולך ומתרחב, כמו כתמי הזיעה ממאמץ על חולצתו של מיליארדר ההייטק

ומה לגבי החברות שלא הסכימו? אוהו! "הן ייכנסו באופן אוטומטי לרשימה השחורה", הבטיח השר, ובחלוף יומיים פרסם את "מודעת האימה" - פיסת ביוש רגולטורי שנראית כמו עבודת יצירה בקייטנה כשהמדריכים כבר ממש קרועים, וגם כוללת נתונים מעוותים ממש. שטראוס, למשל, שהעלתה מחירים בשיעורים גבוהים במיוחד, לרבות בינואר בתוך המלחמה, קיבלה מהשר ציון "ירוק" כמי שהקפיאה מחירים במלחמה. גרוע מכך: ויליגר, שזומנה עם בעליה רק בשבוע שעבר לשימוע לפני אישום בניסיון להסדר כובל - שזה ניסיון לתאם התייקרויות - צורפה בחגיגיות לרשימה בשישי, כולל הודעה מטעם השר לתקשורת, משום שהואילה בטובה "לתת מבצעים". כמה רופס אפשר להיות.

וצריך לדבר רגע על עצם האיום בביוש רגולטורי, כי במקרה של ברקת והממשלה שהוא חבר בה, צירוף המילים הזה הוא סרקזם עצמי, אוקסימורון שפוצע את האוזן. אי אפשר לאיים בשיימינג כשאתה נמצא בעמדה מוסרית נחותה. אינך יכול לבייש אחרים – לא חברות מזון וגם לא נשיאים זרים, נגידי בנקים או אזרחים מן השורה - כשהממשלה שאתה חבר בה היא ביוש מהלך.

איזה ביוש רגולטורי יעשה שר הכלכלה, אם ממשלתו הצליחה בתוך שנה אחת לגרור את ישראל להורדת דירוג? הרי הנזק הכלכלי שטמון רק בזה גדול פי כמה וכמה מעוד שקל בחבילת פסטה או טונה. איזה שיימינג אפקטיבי יבקע מלשכתו, כאשר שר האוצר הדילטנט והמתלהם שלו משתלח בחברת הדירוג וגורם נזק עצום לכלכלה כולה? ניסיון ההפיכה המשטרית, כך חישבו לאחרונה בפורום הכלכלנים, עלה לכל משק בית 9,000 שקל ישירות, ועוד 60 אלף שקל בפנסיה. אז ביוש מברקת, שהצביע בקפידה בעד חוקי ההפיכה?

ממשלה שפרקה כל עול, קרעה ופילגה ושיסתה ודהרה עם הראש בקיר כל הדרך למחדל הגדול בהיסטוריה אינה יכולה לבייש איש. ממשלה שמשאירה על מכונם משרדים מיותרים כשהמשק מדמם תחת עול המלחמה, מפזרת כספים קואליציוניים למשתמטים רק כדי לשרוד ומעבירה תקציב קטסטרופלי, היא עצמה ביוש שדבוק לכיסא ואי אפשר להיפטר ממנו. וברקת, למרות כל הטקס בישבן וה"באתי מההייטקס" והאיש עסקים שאני, הוא בשר מבשרה. דבוק היטב, מצביע נכון, מרכין ראש בפני השררה.

קמופלאז' של טיפול נחוש

אין מילה טובה לומר על יצרני המזון, היבואנים והקמעונאים שמעלים מחירים. ממש כמו גולדקנופף ובן גביר, גם הם זיהו שהממשלה חלשה ושתשומת הלב הציבורית מופנית למלחמה, ומנצלים את הסיטואציה באופן ציני ומכוער. אין הצדקה לרצף ההתייקרויות חסר התקדים, בעשרות אחוזים, שנדחס במהירות לחלון ההזדמנויות שנוצר להם. המאבק ביקרנים הללו אכן חיוני, אבל כדי שיהיה אפקטיבי הוא דורש לעבוד באמת: חקיקה אמיצה, שינויים מבניים, פירוק מוקדי כוח ומונופולים. ומאבק כזה צריך להגיע מצדם של אלה שיכולים לתבוע אחריות ציבורית.

לא שר הכלכלה, לא שר האוצר ובטח לא ראש הממשלה, נמצאים בעמדה כזו. כבר נכתב, במהלך ההפיכה המשטרית, על חוסר המעש הממשלתי. בעבר ממשלות לא הרשו לחברות מזון להשתולל עם המחירים כראות עיניהן. אבל לממשלות בעבר היתה סמכות, שהתבססה בראש ובראשונה על יראה מפניהן ועל כבוד שרחשו להן. ההנחה היתה שהן פועלות לטובת המשק. כיום ההנחה הזו בטלה. וכשהממשלה חלשה ולא אכפתית והאינטרסים שלה זרים לאלה של רוב הציבור, סוכני יוקר המחיה מנצלים את המצב. ההרתעה אבדה, וביוש אינו אופציה.

ברקת נותר בעיני עצמו לוחם אמיץ, בשעה שעמוד השדרה שלו כבר שכח איך זה מרגיש ללכת זקוף. הוא מנהיג עצמאי, דור העתיד של הליכוד, אבל עד שהעתיד יבוא הוא לא ישכח להזכיר את כבוד ראש הממשלה בכל ריאיון בלהט שבו מודים לה' ב"מזמור לדוד". אחיזת העיניים של טיפול במצב שברקת מתמחה בה גרועה לעתים יותר מפריקת העול של שרים כמו אמסלם, רגב או גולדקנופף. שם אין יומרה ואין פסאדה, יש ריקודים ועראק ומינויים פוליטיים וכספים קואליציוניים, ושכולם יקפצו.

אם צוללים לראיונות איתו ערב הבחירות האחרונות, הפער בין המילים למעשים כבר בלתי נתפס. "לאזרחים ההתייקרויות עולות עוד עשרת אלפים (!) שקל בשנה... לממשלת בנט לא אכפת מעליות המחירים", אמר בריאיון נוקב לערוץ 14. ומה על הממשלה לעשות? "להוריד תשומות. להוריד מסים... להוריד מסים על דלק... להוריד עלויות לאזרחים". ואחסוך מכם את ההבטחות על משיכת צעירים לפריפריה, השקעה בביטחון אישי ושלום מתוך עוצמה. ההצהרות נמשכו גם אחרי כניסתו לתפקיד, בעוד ריאיון נוקב באותו ערוץ: "הצעדים הראשונים נועדו לעצור את גל ההתייקרויות שקיבלנו", התפייט, "אנחנו עובדים על תוכנית מסודרת של התמודדות עם אתגר יוקר המחיה באופן שיטתי ולאורך זמן... נייצר מודל, זה יתגלגל להורדת מחירים... ממש בקרוב נציג מתווה שיספק סחורה ויביא תוצאה". וסיים בבדיחה: "נעשה צעדים שיאפשרו לנו להישאר אי של יציבות ברמה בינלאומית".

הכוחנות המופגנת והפומפוזיות המאיימת של ברקת הן אחיזת עיניים. קמופלאז' של טיפול נחוש, שתכליתו לקרוץ לאיזה בייס עלום שעדיין מכור להפגנת עוצמה. אבל הפער בין המילים החזקות למעשים החלשים הולך ומתרחב, כמו כתמי הזיעה ממאמץ על חולצתו של מיליארדר ההייטק.