על רקע פרישת סאמר חאג' יחיא: ניסיון נוסף להצניח ללאומי יו"ר מבחוץ

המרוץ ליו"ר בנק לאומי נפתח רשמית בשבוע שעבר, כשהוועדה למינוי דירקטורים בבנקים ללא גרעין שליטה פרסמה קול קורא לאיתור מועמדים למשרה. היו"ר הנוכחי סאמר חאג' יחיא צפוי לסיים את תפקידו באוקטובר הבא, לאחר שישלים כהונה של תשע שנים כדירקטור בבנק, משך הזמן המקסימלי שבו ניתן לכהן כדירקטור בבנק ללא גרעין שליטה. חאג' יחיא משמש כיו"ר הבנק מאז 2019.

לפי הערכות בסביבת הדירקטוריון, המועמדת בעלת הסיכויים הטובים ביותר להחליף את חאג' יחיא היא הדירקטורית אירית שלומי. אלא שנראה שבוועדה למינוי דירקטורים של בנק ישראל לא מסתפקים במועמדים הפנימיים, ורוצים לנסות להצניח מועמד חיצוני לתפקיד.

שלומי מכהנת כדירקטורית בלאומי זה שלוש שנים. היא בעלת ניסיון רב במערכת הבנקאית, וכיהנה בתפקידים בכירים בבנק הבינלאומי. מועמד נוסף הוא דני קולר, שכיהן בעבר כראש חטיבת שווקים פיננסיים בבנק הפועלים וכיו"ר ישראכרט. מועמד פוטנציאלי נוסף מהדירקטוריון הוא פרופ' ידידיה שטרן, שהוא בעל רקע משפטי ואקדמי, אך מביא ניסיון רב בדירקטוריון לאומי.

זו לא תהיה הפעם הראשונה שהוועדה מנסה להצניח מועמדים חיצוניים לתפקיד יו"ר בנק. ב־2018 הציעה הוועדה את יורם טורבוביץ' לדירקטוריון בנק לאומי, ואת ירום אריאב לבנק דיסקונט. בשני המקרים הוועדה, אז בראשות השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה, פנתה ביוזמתה אל המועמדים. אלא שהשניים לא נבחרו כלל כדירקטורים על ידי בעלי המניות.

אחרי ביקורת שפורסמה בעבר ב"כלכליסט" על כך שהוועדה לא מעניקה ייצוג הולם לנשים, הוועדה ציינה הפעם כי בכוונתה "לקיים יחסיות הולמת בין נשים לגברים בהרכב הדירקטוריון". לאחר עזיבת חאג' יחיא לא יהיו גם דירקטורים ערבים בבנק, כך שייתכן שהוועדה תעניק עדיפות גם למועמדים מהמגזר הערבי.

תפקיד יוקרתי נוסף שייפתח בשנה הבאה הוא יו"ר בנק דיסקונט, כשלקראת סוף 2023 יסיים שאול קוברינסקי כהונה של תשע שנים כדירקטור בבנק.

הליך בחירת היו"ר מציף שוב את הכוח הרב של הוועדה למינוי דירקטורים, שהיא דה־פקטו הגורם היחיד להציע מועמדים לדירקטוריון הבנקים.

חוק מראני, שקבע כיצד יתנהל בנק ללא גרעין שליטה, ציין כי בראש הוועדה יעמוד שופט בדימוס, כיום דוד חשין, לצד שני נציגים קבועים (פרופ' מומי דהן ועו"ד אורית קורן), ואליהם יצטרפו בכל פעם שני דירקטורים מהבנק הרלבנטי. הוועדה מסננת את המועמדים ומציגה לבחירת בעלי מניות הבנק רשימה שתכלול תמיד מועמד עודף לעומת מספר הכיסאות הפנויים. הוועדה נועדה להוות מנגנון למקרים שבהם בעלי המניות בבנק לא יציעו דירקטורים, אך בפועל הפכה למנגנון היחיד שמכניס דירקטורים לבנק.

החוק מאפשר לכל בעל מניות המחזיק בלפחות 2.5% ממניות בנק להציע מועמד לדירקטוריון, אך בפועל הדבר לא קורה, שכן עיקר בעלי המניות בבנקים אלה הם המוסדיים, שנמנעים מהאפשרות להציע מועמד שייבחר, כדי שלא ייחשבו לגוף הקשור לבנק. במקרה כזה כל עסקה שאותו מוסדי יעשה עם הבנק תדרוש אישור של ועדת הביקורת, מה שעלול לייצר מציאות כמעט בלתי אפשרית להתנהלות עסקית יומיומית.

הוועדה פועלת כיום כקופסה שחורה, בלי לפרסם את הקריטריונים לבחירת המועמדים או פרוטוקולים של דיוניה. "כלכליסט", ביחד עם התנועה לחופש המידע, ביקש מבנק ישראל לקבל את הפרוטוקולים וכן פרטים על עלויות הוועדה. הבקשה לקבלת הפרוטוקולים נדחתה באופן גורף, אך פרטים בנוגע לעלויות נמסרו, ונחשפים כעת לראשונה.

מהנתונים עולה כי שכר יו"ר הוועדה עומד על 1,775 שקל לישיבה, ושכר חבר בה הוא 1,485 שקל לישיבה. בסך הכל התשלום לחברי הוועדה עמד על 147.5 אלף שקל אשתקד. הוצאות הוועדה עמדו על 197.7 אלף שקל אשתקד, עלייה של 8% לעומת שנת 2020, הרוב כאמור בשכר לחברי הוועדה.

מלבד ההוצאות הישירות, ישנן עלויות של עובדי בנק ישראל שמעניקים שירותי מזכירות ושירותים משפטיים לוועדה. עלות שכרם עמדה על 913 אלף שקל אשתקד, ובממוצע על 816.5 אלף שקל לשנה בשנים 2021-2016. בשורה התחתונה, עלויות הוועדה הסתכמו אשתקד ב־1.1 מיליון שקל, וממוצע העלות השנתית בשנים 2021-2016 עמד על 984.5 אלף שקל.

הבקשה לקבלת הפרוטוקולים של הוועדה סורבה בנימוק משפטי, שלפיו היא אינה חלק מבנק ישראל, אלא מעין גוף לווייני, ולכן אינה כפופה לחוק חופש המידע. זאת אף שתקציבה וחלק מהשירותים שלה מגיעים מבנק ישראל.