פרשת הדרכון הדיפלומטי ליאיר נתניהו: האם מדובר בעבירה פלילית?

האם הנפקת דרכונים דיפלומטיים לפעילי ליכוד ולבנו של ראש הממשלה יאיר נתניהו עולה לכדי עבירת מרמה והפרת אמונים? השאלה הזו מונחת לפתחה של היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב-מיארה. התשובה לדעתי היא חיובית.

כפי שנחשף בהארץ, שר החוץ אלי כהן הורה להנפיק דרכונים דיפלומטיים לחברים חזקים בליכוד שיש בכוחם להשפיע על מיקומו ברשימת המפלגה לכנסת. כהן הורה להנפיק דרכון דיפלומטי גם לבנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, אף שאינו עומד בתנאים.

הסעיף הפלילי של הפרת האמונים הוא מהמועמדים להכחדה במסגרת ההפיכה המשטרית, שהושהתה לעת עתה מאז החלה המלחמה. סילוקה של העבירה הזו משלים את סילוקה של עילת הסבירות. שתיהן עוקרות למערכת המשפט את השיניים ומחלישות אותה מלהתמודד עם התנהגויות מושחתות של השלטון שאינן מעוגנות ומוגדרות במפורש.

יש לא מעט מומחי משפט פלילי שמודים בבעייתיות של הפרת האמונים כ"עבירה פתוחה" שאינה מגדירה איסור ספציפי, ולכן הנענש-הנאשם יוכל לטעון ש"לא ידע" שמעשהו פלילי. זו פגיעה בעקרון החוקיות, בכלל של "אין עונשין אלא אם מזהירין". הסעיף קובע שלוש שנות מאסר ל"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור".

ומהו המעשה הזה? לאורך השנים התקבעו סוגי מעשים שהפעילו את העבירה: מינויים פסולים בשירות הציבורי, פעילות בניגוד עניינים, קבלת טובת הנאה אסורה (שאינה עולה כדי שוחד) וניצול פסול של מידע פנים שלטוני. אבל הרשימה פתוחה וניתן לכלול בה מעשים מושחתים נוספים, ובלבד שיפגעו באינטרס הציבורי בצורה מובהקת וחמורה. הפרת האמונים צריכה להיות ברמה הגבוהה ביותר. גישה זו, לפיה יש להפעיל את הסעיף במקרים החמורים, היא סוג של פשרה על חסרונותיו החוקתיים – עבירה שאינה מוגדרת ומפורשת ממש. הפשרה הזו הולמת את המציאות והפוליטיקה בישראל (במיוחד ברשויות המקומיות אגב) שבריאת שחיתות יש מאין, גם מתחת לרדאר הפלילי, גם מחוץ לחוק העונשין, היא סוג של ספורט לאומי יצירתי בה.

אם שר החוץ אלי כהן השתמש במשאב של המדינה - דרכונים דיפלומטיים - כדי לצ'פר את יאיר נתניהו ופעילי ליכוד, יש בהחלט מקום לפרשנות פלילית מחמירה של הסעיף. אישומי נתניהו בהפרת אמונים בתיקי האלפים אינם חמורים יותר לטעמי, למעט זהות מבצע העבירה - ראש ממשלה. כיוון שלא ניתן לפטרו, חייב הראש להיות ללא רבב, נקי וצח כבדולח.

עבירת הפרת האמונים קיימת בקודקס הפלילי בדיוק למעשים מהסוג הזה. חלוקת דרכונים דיפלומטיים כפופה לתנאים שמתווה תקנון משרד החוץ בהתאם לאינטרס מדיני או בטחוני שהזכאי לדרכון משרת. תמיד ניתן להפריח בעלמא טענות על חשיבות פעילותם של פעיל הליכוד או יאיר נתניהו, ולכן חשוב שהתהליך יהיה מקצועי, כאשר במקרים נדירים רשאי מנכ"ל המשרד לעקוף אותו ולהורות בעצמו על הנפקה. לשר עצמו אין כל מעמד בתהליך, למעט בחזונה של ההפיכה המשטרית – להעיף את הפקידות המקצועית מהדרך ולקדש את החלטות הפוליטיקאים הנבחרים שרק הם יודעים לזהות את טובת העם. אז הנה עוד דוגמה לסכנת ההפיכה הזו: קידוש החלטות שבהן יחלקו שרים משאבי ציבור בהתאם לשיקוליהם. דוד אמסלם יחלק משרות בדירקטוריונים, בן גביר יחלק נשקים ואלי כהן דרכונים דיפלומטיים.

ואם חוזרים למהותה ולתכליתה של עבירת הפרת האמונים - תפקידה הוא להגן על הציבור מפני אנשי ציבור (פקידים ונבחרים) שמעשיהם פוגעים בצורה חמורה באינטרס הציבורי ובאמון הציבור כלפי מוסדות השלטון. נדמה שאם יוכחו היסודות העובדתיים, חלוקת הדרכונים הדיפלומטיים בהליך פסול ולצרכים אישיים עונה בהחלט לתכלית זו של סעיף 284 לחוק העונשין - סעיף הפרת האמונים.