האיים המלדיביים | צילום: שאטרסטוק
"לפתח מגורים על המים לפני שעוברים למאדים"
הצמצום בשטחים הפנויים למגורים והעלייה המאיימת של מפלס הים הובילו את ד״ר גיל ואנג לתכנן שטחי מחיה בים על פלטפורמות צפות עם עוגן לקרקעית. המלצתו: “להעביר חלק מתשתיות מפרץ חיפה אל הים ולפנות השטח לפארקים״
לא פחות מ־40% מתושבי העולם חיים ביישובים הסמוכים לקו החוף, והביקוש לערי החוף הולך וגדל גם במקומות שבהם היקפי האוכלוסייה מתכווצים. אבל ככל שחולפות השנים, החוקרים מעדכנים את הנתונים בעיקר כדי להזהיר מהבאות. מפלס הים צפוי לעלות ב־2 מטר עד סוף המאה, פי שניים מהערכות קודמות, דבר שיוביל להצפת אזורים בשטח כולל של 1.8 מיליון קמ"ר, פי שלושה משטח צרפת, שבהם מתגוררים 200 מיליון בני אדם.
לפי התרחיש הזה, 60% ממיאמי, שכבר היום מוצפת על בסיס קבוע ויש מי שתולה בכך את קריסת הבניין בן 12 הקומות בעיירה סרפסייד שליד מיאמי בחודש שעבר, יהיו מתחת למים עד סוף המאה. גם באיים המלדיביים כבר נערכים לתרחיש כזה באמצעות מגעים עם מדינות שכנות.
נוכח האיומים הרבים על קו החוף ועליית מחירי הבתים על היבשה בכל רחבי העולם, חוזרת שוב ושוב ההצעה לבנות על המים ממש, המכסים שני שלישים מכדור הארץ. אלא שעד כה השיטה המקובלת היתה לייבש את הים — מהלך יקר, מורכב, בלתי אקולוגי, וגם לא כזה שמספק מענה אמיתי לטווח הארוך. בישראל, למשל, ניתן לראות זאת במרינה בהרצליה.
כעת טוען החוקר (מהנדס) והאדריכל הימי ד"ר גיל ואנג מהטכניון שהפתרון נמצא. הדוקטורט שלו על "מבנים מודולריים צפים”, בהנחיית הפרופסורים יסכה גולדפלד, נתאי דרימר ויחיאל רוזנפלד — מציע פיתוח עירוני על המים. איך זה נראה? מארג של מבנים ימיים צפים המחוברים לקרקעית באמצעות עגינה ויוצרים בלוק עירוני צף בשטח של כקילומטר רבוע, עם בנייה רוויה למגורים לצד מסחר, משרדים, מבני ציבור ושטחים לפעילות פנאי. השיטה שפיתח ואנג יכולה להתמודד עם גלים גבוהים ואפילו סערות. מבחינת התחושה, הוא מבטיח, זה יהיה דומה ליבשה.
אל המחקר הגיע ואנג לאחר תקופה של שמונה שנים שבה עבד כאדריכל ימי במשרד ההולנדי Dykstra Naval Architects, העוסק בתכנון מגה־יאכטות בהולנד. שם הוא תכנן יאכטות בעלויות של 400 מיליון יורו לפרויקט, ומאוחר יותר החל לתכנן העברת תשתיות מהיבשה אל הים.
מתאים לגלים בים התיכון
"לפני שבורחים למאדים, כדאי שנבדוק את האפשרות למגורים על הים בכדור הארץ”, אומר ואנג ל”כלכליסט”. “כל מה שאני עושה בחיי קשור בים, וחשבתי שהיה נכון למשל להעביר חלק מהתשתיות במפרץ חיפה אל הים. בצורה כזו ניתן לפנות שטחים לפארקים ולהרחבה העירונית המתבקשת בין הקריות לחיפה".
ייבוש הים או יבוא קרקע נפסלו על הסף בשל פגיעתם האקולוגית בסביבה הימית והחופית, ובפרט בבעלי החיים הימיים. מאותה סיבה נפסל הרעיון של חיבור עמודים אל קרקעית הים. לכן הפתרון התמקד במתקנים צפים המחוברים לקרקעית הים באמצעות עוגנים, טכנולוגיה קיימת שניתנת ליישום כמעט מיידי ונחשבת ניטרלית לסביבה.
מעל גל בגובה 1.5 מטר התנודות אינן מאפשרות מגורים בסטנדרט סביר על המבנה הטיפוסי שנבדק. המתודה החדשה נבחנה כדי שתתאים למשל לגלי הים התיכון, שבו יש נתונים היסטוריים שמלמדים כי גל של אחת למאה שנה יהיה בגובה 8.5 מטר וזמן המחזור שלו הוא 16 שניות. "זה כמו רעידת אדמה וצריך לשרוד את זה. יש סטטיסטיקות גלים שמבוססות על מדידות גלים של 25 שנה, ואפשר לתכנן די טוב כך שניתן לחיות בנוחות בכל הסופות הרגילות ולשרוד את הסופות של פעם במאה שנה", הוא אומר.
לדבריו, באזורים שבהם הים שקט לאורך כל השנה (כמו בסינגפור) יש כבר התעניינות במודל, אולם הקושי טמון ביישום המודל בים הפתוח ובגלים גבוהים, שם יש צורך במנגנון הגנה נוסף. ההגנה על השכונה הגיעה בדמות חומה שתמנע את התנפצות הגלים על בתי המגורים. ואנג נמצא כיום בהולנד וחוקר את הנושא בפוסט־דוקטורט כעמית מחקר של המכון לחקר הנדסה ימית, Coastal and Marine Engineering Research Institute.
עלויות כמו בנייה רגילה
אז איך כל זה מתורגם למציאות? בשלב ראשון בונים פלטפורמות (דוברות) פשוטות ושטוחות, כל אחת באורך 100 מטר על 30 מטר רוחב. המידות האלה מאפשרות יציבות של כלי שיט (לא שונה בהרבה מאוניות פאר).
על כל דוברה אפשר לבנות שלושה בניינים של 10 קומות בבנייה קונבנציונלית. בכל בניין כזה יבנו 2 דירות בקומה, 140 מ"ר כל דירה. בצורה כזו ניתן לחבר דוברות וליצור שכונת מגורים. ואנג מתייחס במחקר לשטח של כקילומטר על 800 מטר שמייצר שטח דומה בגודלו לזה שבין אבן גבירול במזרח לירקון במערב ומנורדאו בצפון לבן גוריון בדרום בתל אביב. המגורים יהיו על פלטפורמות מעוגנות אל קרקעית הים, כאשר השטח יתפקד כבלוק עירוני מלא, הכולל מבני ציבור, מסחר ומשרדים. על כל מודול כזה יהיו שישה בתים בני 10 קומות, ובהם 120 דירות, מה שיכול לייצר כמובן אלפי דירות. השכונה הצפה תמוקם במרחק של 4-3 קילומטר מהים, ויתאפשר לחבר אותה ליבשה באמצעות גשר צף או חצי צף.
דמיוני והזוי? ואנג מתעקש על הישימות הכלכלית: "במבנים למגורים מדובר על הרחבה עירונית בעלויות דומות לבנייה על הקרקע, בעוד כאן אתה חוסך את עלות הקרקע. בעלות שחוסכים יתאפשר לבנות גשרים ותשתיות. העלויות לא יהיו חריגות, בניין המגורים יהיה כמו בתעשייה, והמבנה התחתון לא בסדר כלכלי מאוד שונה מיסודות של בניין רגיל". ואנג מודה שבכל חמש שנים יהיה צורך לבצע סקר של המבנה והוא ידרוש תחזוקה ברמה גבוהה יותר, "מה שישפיע על העלויות, אבל גם על אורך החיים של המבנים".
לסיכום, אומר ואנג, "חד־משמעית הייתי הולך לגור במקום כזה. אבל אני לא דוגמה ותכננתי את זה כדי שגם אנשים כמו ההורים שלי יוכלו לגור שם. המטרה היא לנטרל את הפחד מהים".