הרחובות החמים והאנשים צמאים לעצים

כמה פעמים הלכתם ברחוב בישראל וחשבתם 'למה אין פה צל'? לא פעם חיכינו לאוטובוס מאחורי תחנת האוטובוס, כיוון שלשבת על הספסל היה בלתי אפשרי עם השמש היוקדת. בארץ שטופת השמש שלנו, לצד משבר האקלים המחריף משנה לשנה, עלינו ליישם פתרונות הצללה עירוניים באופן מיידי.

לפי מחקרים של המשרד להגנת הסביבה, הבדלי הטמפרטורה של משטחים חשופים לשמש (כגון: אספלט או מכוניות עומדות) לעומת מוצלים, עומדים על 20-40 מעלות, אצל אנשים התחושה של הפרשי החום והקרינה על העור ("עומס חום") עומדת על כ-18 מעלות. בזכות הצל והפחתת הטמפרטורה, עצים מעודדים הליכה ברגל ורכיבה באופניים בעיר ובכך גם תורמים לצמצום בזיהום מתחבורה ממונעת ולבריאות הציבור.

מחקרים שונים הראו שעצים תורמים בהיבטים שונים ומגוונים כמו אספקת חמצן, הפחתת קרינת השמש, מיתון קצוות הטמפרטורה בעיר (חום וקור) בכ- 4 מעלות ובכך תורמים בצמצום צריכת החשמל, שהוכח כקריטי בימים האחרונים. תרומה נוספת לבריאות הציבור נובעת מכך שעצים סופחים פחמן דו חמצני ומפחיתים את כמות האבק והחלקיקים באוויר. עצים גם מפחיתים רעש, מאפשרים קיום של מגוון ביולוגי בעיר, מאפשרים לתושבי הערים את הקשר החיוני לטבע ובעלי תרומה פסיכולוגית חיובית. הם מאטים את קצב ספיגת הגשם וכך גם מאפשרים חלחול נגר עילי לקרקע .

לכל אלו ישנם גם תועלות כלכליות ברורות. לפי מחקרים רבים, עצים מעלים את שווי הנכסים בסביבתם (בין 3.5%-6%) ומושכים השקעות עסקיות בסביבתם. בערים רבות בעולם חושבו התועלות הכלכליות של העצים והן עומדות על עשרות ומאות מליונים של דולרים בשנה.

בעולם, ערים שונות וארגונים פועלים במגוון יוזמות לתוספת עצים אורבניים. משנת 2006 האו"ם מקדם יוזמה עולמית הנקראת מיליארד עצים, במסגרתה נשתלו עד היום כ-15 מיליארד עצים. ארגון נוסף הוא "עצים לערים" הבריטי, ששם לעצמו מטרה לשתול מיליון עצים בערים בעולם עד 2020. בניו יורק יצאו בשנת 2007 בפרויקט נטיעת מיליון עצים בעיר תוך עשור, מתוכם כ-220 אלף לאורך רחובות וכ-480 אלף בפארקים וגנים (העץ המיליון ננטע בשנת 2015, שנתיים לפני שנת היעד). בשנגחאי השיגו את יעד נטיעת מיליון העצים כבר בשנת 2012 והמשיכו מייד לכיוון המיליון השני. בדנוור הציבו יעד של נטיעת מיליון עצים עד שנת 2025, בפילדלפיה הציבו יעד של כיסוי של 30% על ידי חופות עצים בכל שכונה. בבוסטון הציבו יעד צנוע יותר של תוספת 100 אלף עצים ו-20% כיסוי על ידי חופת עצים ועוד ועוד.

ומה בישראל? המודעות לחשיבות עצים במרקם העירוני והצללה גדלה לאורך השנים, הן במשרדי הממשלה וקובעי המדיניות והן אצל המתכננים, אך שינוי אמיתי בשטח, איִן.

עם כל הפעילות הנוספת שישראל עשתה בנושא בזמן האחרון, בעיקר מדריכים והנחיות למיניהם, עדיין התוצאה רחוקה מלהיות מספקת. רוב השתילה המתוכננת מתרכזת ברחובות של ערים חדשות. במקרים רבים בשלבי התכנון המפורט, ולעיתים אף בשלבי הביצוע של תכניות, ממהרים לוותר על עצים מתוכננים או אפילו קיימים, אם אלו "מפריעים" לכבאית, לביוב או לתשתיות אחרות. יתר על כן, רוב העצים הניטעים היום סובלים מבתי גידול לא מספיקים, היות והתשתיות נהנות כולן מהגנת המדינה דרך חקיקה, תמ"אות, ארגונים וחברות, ולעומתם העצים, בתי הגידול, הניקוז ומי הנגר מפסידים שוב ושוב במאבק על שטח על ותת קרקעי.

בערים קיימות, כמות השתילה זעומה ביותר. רק ערים חזקות ועשירות, שקובעי המדיניות בהן הינם בעלי מודעות אקולוגית גבוהה, מקדמות את נושא הנטיעות. ערים אלו ניתן למנות על יד אחת והן בדרך כלל ממוקמות במרכז הארץ ולא בפריפריה. הניסיון בערים אלו מצביע כי הדבר בר-ביצוע בישראל, מעשי ומועיל.

כמות העצים הנדרשת לצורך השגת התועלות הנזכרות לעיל משמעותית ביותר. יש לטעת עצים אלה בתחום כל המגרשים, הפרטיים והציבוריים, בכל השימושים ולאורך כל הרחובות והמדרכות. העץ, רצועת השתילה ורצועת החלחול (כ- 15% מתחום המגרשים לפי תמ"א 1) מהווים את הסיכוי היחידי שיש לנו לשמור על כמות מסויימת של מגוון ביולוגי בתחומי העיר, אשר כולל צמחים, חיות, פטריות, חיידקים, מיקרואורגניזמים וכו', ואשר היעדרו מיוחס לדרדור אקולוגי ובריאותי של שוכני העיר.

לנטיעת עצים פוטנציאל ברור להשפעה ברמת המאקרו על איכות החיים, היא דחופה ביותר לאור גידול האוכלוסייה ושינוי האקלים, היא נכונה גם למטרופולינים וגם לפריפריה, יש לה יכולת לצמצם פערים כלכליים וחברתיים, ועוד ועוד. גלי החום האחרונים הם רק הספתח לקיץ הקרוב ועל מקבלי ההחלטות להתעורר ולקדם תוכניות ייעור אורבניות בדחיפות, הרווחה תהיה של כולנו.

נעמה מליס היא אדריכלית ומתכננת ערים, חברת עמותת עיר=יער