בתחום החינוך מסכימים: חזרה איטית והדרגתית ללימודים

מערכת החינוך של תל אביב וערים נוספות צפויה מחר לחזור ולפעול במתכונת פנים אל פנים לאחר שבועיים של למידה מרחוק. אלא שגם הלימודים האלה יהיו חלקיים - הם יתקיימו רק בחלק מהיום ולבתי הספר יגיעו בכל יום רק חלק מהתלמידים בשל מגבלות המיגון. בירושלים חזרו למסגרת כבר באמצע השבוע שעבר והיום פועלים כמעט 100% מהמוסדות בעיר, אבל גם הם מזמינים בכל פעם קבוצת תלמידים אחרת. יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך שי פרוכטמן אומר שגם במקומות שפתוח מגיעים 80%-70% ממי שיכולים, כלומר רבים מההורים לא שולחים את הילדים. הוא גם מציין ש"זה לא שהנהגות ההורים עומדות ליד הדלת ולוחצות שנפתח עוד".

מערכת החינוך צפויה בימים הקרובים להמשיך ולפעול במתכונת חלקית, חלק מהתלמידים בכל מוסד ילמדו פיזית וחלק במקוון, ורק חלק מהיום. זאת לפחות עד שיוסר איום הטילים מצפון. זו מתכונת שמספקת בעיקר חברה ותמיכה רגשית. את המצב הלא נורמלי הזה מבטא הביטוי "שגרת חירום", שכולל בתוכו סתירה פנימית מובהקת. יש הרבה חירום ומעט שגרה. קשה למצוא נושאים ששר החינוך הנוכחי יואב קיש והשרה הקודמת יפעת שאשא ביטון אינם חלוקים עליהם, אבל עם המדיניות הנוכחית של הפעלה חלקית, זהירה והתמקדות בהכלה רגשית שאשא ביטון מסכימה לגמרי.

"אני יודעת שיש מי שחושב שצריך להחזיר את החינוך. לא הייתי ממהרת לעשות את זה. אפילו בגלל הלחץ של ילדים שצריכים לרוץ למרחב מוגן בגלל אזעקות", אומרת שאשא ביטון, שמפלגתה, המחנה הממלכתי, הצטרפה לאחרונה לממשלה ולקבינט. לדבריה, "אין ספק ששגרה זה דבר מבורך אבל אנחנו עוד לא יודעים מה יקרה בצפון. אולי בעוד שבוע אחשוב אחרת".

את השפעת המבט צפונה מבטאת למשל העובדה שלמרות שבזיכרון יעקב לא נפל אפילו טיל אחד, בבית הספר של ביתה של שאשא ביטון מזמינים בכל יום רק שכבה אחרת ללמוד פנים אל פנים. שאשא ביטון גם לגמרי מסכימה עם המדיניות שלפיה הלימודים מוקדשים בעיקר לשיחות על המצב, תמיכה ריגשית וחברתית ואיתור תלמידים במשבר, ולא להתקדמות בחומר. שר החינוך יואב קיש כבר הודיע שמבחני הבגרות ידחו לפחות בחודש. "אני לא חושבת שהילדים פנויים ללמוד", היא אומרת "וגם הצוותים לא ממש פנויים ללמד. לא הייתי מחליטה על לימודים חובה ולא הייתי מתקדמת עם החומר. עדיף לחזור על חומר הלימוד שכבר למדו. תנו לתלמידים לעבד. תשמרו איתם על קשר".

את הגישה הזו מבטא גם יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך שי פרוכטמן. לדבריו, "אי אפשר לענות לשאלה האם הזהירות בפתיחת מערכת החינוך רבה מדי. אם לא יקרה משהו, תמיד תהיה ביקורת על הזהירות. מה שמפחיד יותר ומעכב את החזרה לבתי הספר זה הצפון. אם תתחיל מתקפה מהצפון, היא לא תתחיל בקטן". פרוכטמן מספר ש"רוב הרשויות פתחו את מוסדות החינוך רק לארבע שעות בגלל הפחד שאם אזעקה תתפוס את הילדים, ההורים לא ישלחו אותם יותר". הוא מסביר שמנצלים את הזמן לסגירת פערים וכידוע הרבה כאלה נוצרו בקורונה.

בסקר שערך אתר "הגיע זמן חינוך" ניכר רוב מוחץ לתמיכה בלמידה כללית מרחוק ומעט תמיכה במדיניות הפתיחה ההדרגתית של פיקוד העורף. אין כמעט בכלל תמיכה בחזרה כללית ללמידה פנים מול פנים. "שום לימודים לא שווים סיכון בנפש. הכל ניתן להשלים בהמשך. נפש שהולכת לא חוזרת", כתבה תושבת בת ים. "במצב הזה לא מתקבל על הדעת שמישהו בכלל מסוגל ללמוד", כתב איש חינוך מירושלים.

אבל יש גם מי שתומכים בגישת החזרה לשגרת לימודים. מחנכת מאלפי מנשה טענה בסקר ש"בית ספר חיוני כמו בית חולים וסופר. ראינו את המחירים של הסגירה בקורונה". ח"כ משה (קינלי) טור־פז מיש עתיד לשעבר, מנהל מינהל החינוך של עיריית ירושלים, הגיע ביום רביעי מהמילואים לישיבת ועדת החינוך של הכנסת כדי להבהיר שלדעתו "צריך להחזיר את החינוך ללמידה מלאה. המצב הנוכחי משבית את הילדים והמשפחות. אנחנו יודעים שמערך הלמידה מרחוק לא מתפקד ומגדיל את הפערים".

על פתיחה מלאה מקשה גם המחסור בכוח אדם. זה נובע ממורים ומורות שגויסו, שבני הזוג שלהם גויסו וגם ממורים ומורות שנמצאים במשבר. קיש נתן הנחיה להתחשב בשלב זה בסירובים של מורים. פרוכטמן סבור שבעניין הזה המשרד טועה, וצריך לדרוש מאנשים ללמד. "חזרה לשגרה מחזירה אנשים לחיים".

בעיה מיוחדת יש לחינוך המיוחד. כשסוגרים את המערכת בגלל שביתות או בגלל הקורונה, החינוך המיוחד מוחרג. אבל בזמן מלחמה מצבו בעייתי במיוחד בשל הצורך בהסעות והצורך במרחבים מוגנים מונגשים ובצוותים גדולים. המשרד דורש עכשיו מלווים להסעות, אבל חסרים מלווים. ביום רביעי קיימה ועדת החינוך של הכנסת ישיבה בנושא החינוך המיוחד, והמשרד לא מסר נתונים על כמה מוסדות פועלים, כשאנשי המקצוע מדווחים שהמספר קטן. הימנעות מאיסוף מידע, בעיקר כזה שלא נוח למשרד החינוך, היא מדיניות ארוכת שנים של המשרד.

בגנים ובמעונות היה מחסור גדול בכוח אדם כבר קודם והוא הוחרף בשל המשבר. קושי מיוחד יוצרים מעונות היום והמשפחתונים בשל הקושי להעביר ילדים קטנים בזמן קצר למרחב מוגן. "יש מעונות בבתים פרטיים. מה המטפלת עושה אם אין מרחב מוגן?", שואלת יו"ר העמותה למען הגיל הרך מור דקל. כשיש מרחב מוגן זו גם בעיה.

לדברי דקל, "כשהיחס של מטפלת לילדים הוא 1:7 איך הן יכולות להעביר אותם למרחב מוגן. זה משפט שלמה, איזה ילד היא בוחרת להעביר קודם". היא מציעה שרשויות מקומיות יפתחו ממעונות לילדים של עובדים במקומות חיוניים במרחבים מוגנים. "אנשים צריכים לעבוד". פרוכטמן שהוא מנהל אגף החינוך של אבן יהודה מספר שברשות שלו העמידו מבנים ממוגנים לרשות 4 מעונות יום פרטיים כדי לשחרר את ההורים לעבודה. לדבריו רשויות אחרות החלו לנהוג כך בעקבותיו. "המטרה היא להניע את המשק".

את הקושי של מערכת החינוך לתפקד כרגיל מגדילה עזיבת אזורי העימות בעוטף ובצפון של מספר לא ידוע של ילדים. על פי ההוראות של משרד החינוך הורים שרוצים יכולים לרשום את ילדיהם למוסדות חינוך במקומות בהם הם נמצאים, אבל ברור שמדובר במסגרת גרידא ולא בלימודים סדירים. ב־150 מרכזים של מפונים, כלומר בתי מלון, המשרד מפעיל מרכי חינוך שגם הם יותר מסגרת מבית ספר. המספר של מרכזים כאלה כל הזמן גדל וצפוי להמשיך בהתאם להחמרה במצב בחזית הצפונית.

לדקל יש ביקורת קשה על הנגשת המידע בנושאי חינוך לעשרות אלפי המפונים והמתפנים. "אנחנו שומעים שיש נהלים ויש מוקדים, אבל אנשים לא יודעים למי לפנות. למה לא שולחים לכולם סמס ואומרים שאלה הכתובות? אני מארחת אישה עם שני ילדים ואף אחד לא פונה אליה".