נשיא סין שי ג'ינפינג | צילום: AFP
דוח טכנולוגי
הבהלה לזהב הטכנולוגי: סין חייבת את השבבים של טאיוואן - וזה מצב מאוד מסוכן
הממשלה הקומוניסטית של שי ג'ינפינג מנסה בכל דרך לפתח ולייצר שבבים מתקדמים בעצמה, אבל מדובר בפרויקט שייקח לה משהו כמו 50 שנה ולכן היא מחפשת דרך קיצור בדמות פלישה לשכנתה, מעצמת השבבים, טאיוואן. האם למערב יש תשובה? בינתיים, זה לא נראה ככה
ביום חמישי האחרון, לראשונה בהיסטוריה, חצו 25 רחפנים של צבא סין את הגבול הימי הלא רשמי בין סין לטאייוואן. בשישי ובשבת רחפונים נוספים חצו אותו שוב. החצייה - הסלמה סמלית ביחסים המתוחים בין שתי המדינות - התרחשה אחרי שבשבועות האחרונים הפכו רחפנים סינים למטרד קבוע בטאיוואן או סביב שטחים שנמצאים תחת שליטתה והביאו את המתחים המדיניים והצבאיים בין שתי המדינות לשיאים חדשים. "סין משתמשת בהטרדה מסוג זה כדי להעלות בכוונה את המתח", אמר לניו יורק טיימס צְ'ה צ'וּ, אנליסט במכון הלאומי למדיניות בטאיוואן.
לסין, שמעולם לא הכירה בעצמאות טאיוואן, יש שאיפה בת עשורים לשוב ולספח את האי בעל המשטר הדמוקרטי - שאיפה שהתגברה תחת שלטונו של שי ג'ינפינג וייתכן שקיבלה חיזוק לאור המדיניות הפושרת של המערב ביחס לפלישה הרוסית לאוקראינה. ייתכן גם שהרצון של סין לשלוט בטאיוואן גובר במיוחד בעת האחרונה לאור מה שמסתמן ככישלון אפשרי של אחד הפרויקטים המשמעותיים שהובילה הממשלה הסינית בשנים האחרונות: הקמת תשתית ייצור לתעשיית שבבים מתקדמים.
שבבים הם המוצר הטכנולוגי החשוב ביותר כיום. יותר מסארטפון, יותר ממחשב. הם מפעילים כל מוצר אלקטרוני ובלעדיהם האנושות תחזור 50 שנה לאחור. לסין יש תעשיית שבבים, אבל רובה ככולה מסוגלת לנפק שבבים פשוטים יחסים ולא מתוחכמים. היכולת לפתח או לייצר שבבים מתקדמים, מהירים, עם יכולות בינה מלאכותית, מהסוג שנחוץ לסמארטפונים, למחשבים, למכוניות מודרניות, לכלי נשק מתקדמים ועוד נמצאת מחוץ להישג ידה, נחלתן של מדינות ספורות – בעיקר ארה"ב, ישראל, קוריאה הדרומית וטאיוואן.
סין בנתה את עצמה כמרכז הייצור של העולם, אבל בכל מה שנוגע לרכיב החשוב ביותר במכשירים שהיא מייצרת, היא מחוץ לתמונה. היא הבינה את זה היטב באפריל 2018, כשממשל טראמפ אסר על ספקים אמריקאים לסחור עם ענקית הטכנולוגיה הסינית ZTE. "רגע ספוטניק" כונתה ההבנה שהתגבשה אז בסין – הקבלה לאותו יום ב-1957 שבו שיגרה ברית המועצות את הלוויין המלאכותי הראשון.
ימים ספורים אחר כך כבר ביקר שי במפעל השבבים של Yangtze Memory Technologies Company (YMTC)מ והורה להם לפעול במהירות לצמצום פער השבבים של סין. "כשהלב שלך לא חזק, לא משנה כמה אתה גדול, אתה לא באמת חזק", הוא אמר והורה לפתח טכנולוגיות פורצות דרך. המסר הזה הפך לתמה קבועה בדבריו של שי.
ואולם, לפי דיווח של הניו יורק טיימס, שורה של חקירות שחיתות שנפתחו באוגוסט נגד בכיר תעשיית השבבים במדינה מצביעות על כך שהשינוי לא מתרחש מהר מספיק. הנחקרים כוללים את יו"ר YMTC לשעבר, גָ'או וֵייגְווֹ, ואת דִינְג וֶנְווּ, המנהל של קרן השקעות מטעם המדינה Big Fund, שהשקיעה בעשרות פרויקטי שבבים בסין. לפחות חמישה בכירים נוספים נחקרו גם הם וכך גם שר התעשייה ו-IT, שְׂיָאו יָאצִ'ינְג.
הכישלון, אומרים מומחים, נובע בין השאר מכך שתעשיית השבבים מורכבת מגופים רבים במדינות שונות בעלי תלות-הדדית – עיצוב בארה"ב או בישראל, ייצור בטאיוואן ובקוריאה הדרומית (וגם בישראל) בסיוע ציוד מהולנד' והרכבה ובדיקה בסין. היתרון היחסי של כל מדינה מבוסס על עשורים של ידע וניסיון, ומהלך כמו זה של סין לייצר כמעט מאפס אקוסיסטם אוטרקי לחלוטין נדון מראש לכישלון.
"כל ממשלה שרוצה להסתמך על יכולות עצמאיות בלבד צריכה להתמודד עם המציאות הקשה", אמר לניו יורק טיימס כריסטופר תומס, עמית בכיר במכון ברוקינגס ולשעבר מנהל פעילות אינטל בסין. "שבבים מייצגים את ההישג הגדול ביותר של הנדסה אנושית. הם הדבר הקשה ביותר שאנחנו יוצרים כמין. איך מדינה אחת יכולה לעשות את הכל בכוחות עצמה?".
צ'רלס קאו, בכיר בתעשיית השבבים שעבד הן בטאיוואן והן בסין, סיפר לאתר udn.com שהוא ניסה להזהיר את ממשל שי שיידרשו לסין 30 שנה, אולי אפילו 50, כדי להפוך לשחקנית מובילה בתעשיית השבבים. שי, כך נראה, לא מעוניין להקשיב. הוא רואה בשבבים כנקודת חנק עבור סין שהופכת אותה פגיעה לגחמות המערב - איום שבעיניו רק התגבר אחרי שממשל ביידן אישר חוק שמקציב 280 מיליארד דולר לחיזוק תעשיית השבבים בארה"ב.
תעשיית השבבים בסין אמנם רשמה הישגים בחמש השנים האחרונות וב-2020 מכירות השבבים שם גדלו ב-30.6% ל-39.8 מיליארד דולר אבל רוב מרבית ההתקדמות נרשמה בייצור השבבים הפשוטים יותר. בכל הנוגע לשבבים מתקדמים סין נמצאת עדיין בפיגור של עשורים.
גם המדיניות של ממשל שי - לשפוך סכומי כסף אדירים לתעשייה בתקווה שמשהו ייתפס - לא ממש השיגה את התוצאה המקווה. לפי דיווח של המגזין China Economic Weekly, שמקושר למפלגה הקומוניסטית, ב-10 החודשים הראשונים של 2020, בתגובה לתוכנית ממשלתית חדשה שהבטיחה מענקים והטבות לחברות בתחום השבבים, נרשמו במדינה 58 אלף חברות כאלה. חלק מהן היו בכלל מסקטורים אחרים כמו אופנה ובנייה ורק שינו את רישומן במטרה לקבל כספים. לפחות חמישה פרויקטים שקיבלו השקעות של מיליארד דולר כשלו.
חקירות השחיתות, בין שמאחוריהן שחיתות אמיתית או מפוברקת, הן איתות לכך שממשל שי רואה בהתקדמות של תעשיית השבבים של סין כישלון, ומעוניין להעניש את האחראים לו. בשעה שהמאמצים לשינוי מבפנים כושלים, הלחצים על סין מבחוץ גוברים. לפי דיווח של רויטרס, ממשל ביידן מתכוון לפרסם באוקטובר כללים חדשים שירחיבו את ההגבלות על ייצוא לסין של שבבים שמשמשים לפיתוח בינה מלאכותית וכן כלים לפיתוח וייצור שבבים. לפי מכתבים שנשלחו לחברות KLA, Lam Research ואפלייד מטיריאלס, הכללים יאסרו לייצא ציוד לייצור שבבים למפעלים בסין שמייצרים שבבים בתהליכי תת-14 ננומטר, אלא אם התקבל רישיון מיוחד של מחלקת הסחר.
בנוסף, ייתכן שהכללים יאסרו גם על משלוח מוצרים גמורים שמכילים את השבבים האסורים, דוגמת שרתים של HPE או דל שכוללים שבבי A100 של אנבידיה. "האסטרטגיה של ממשל ביידן היא לחנוק את סין והם גילו ששבבים הם נקודת חנק", אמר לרויטרס ג'ים לואיס מהמרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים. "הם לא יכולים לייצר את הדברים האלה, הם פשוט לא יכולים לייצר את הציוד הזה".
אז המאמצים מבפנים כושלים והלחצים מבחוץ גוברים. מה יכול ממשל שי לעשות? ובכן, טיאוואן היא מובילה עולמית בייצור השבבים המתקדמים ביותר. חברת הדגל שלה, TSMC, היתה אחראית ב-2021 לייצור 92% מהשבבים המתקדמים בעולם ולכ-60% מהמיקרו-בקרים המתקדמים פחות. הלקוחה החשובה ביותר של החברה היא אפל, שכנראה עושה שימוש בשבבים מתוצרתה בכל מכשירי הדגל שלה, בראשם האייפון. רוב חברות הפאבלס (חברות שבבים שרק מפתחות את השבבים ומייצרות אותם במיקור חוץ), דוגמת אנבידיה, ARM ו-AMD עושות גם הן שימוש בשירותיה.
מי ששולט בטאיוואן וב-TSMC נהנה מאחיזת חנק על הכלכלה העולמית. הוא יכול לעצור את ייצור כל האייפונים החדשים או לעלות את מחירם בצורה משמעותית. פלקס אחר ואין יותר מכוניות חכמות, מחשבים או טלוויזיות חכמות. מזה כחצי עשור מנסה סין ליצור תעשיית שבבים מקומית, בלי הצלחה ומעבר לים, במרחק נגיעה, יושב יהלום מלוטש ומוכן לקטיפה, עטוף במעטפת הגנה דקה במיוחד. סין רואה מה קורה באוקראינה, מרגישה את המצוקה שלה מתגברת והפיתוי הטאיוואני עצום.
סביר להניח שפלישה סינית לטאיוואן תיתקל בתגובה חריפה הרבה יותר מזו שנתקלה בה הפלישה הרוסית לאוקראינה, אבל ייתכן מאוד שתגובה זו תגיעה כשכבר יהיה מאוחר מדי – טאיוואן קטנה פי 16 מאוקראינה וקלה הרבה יותר לכיבוש, והצבא הסיני הוא לא הצבא הרוסי הלא-מאומן, נטול המוטיבציה והציוד. במקרה כזה, שבו סין כבר שולטת בטאיוואן, כל מגעים מולה יתנהלו כשסין נמצאת בעמדת כוח מובהקת, עם היד על חלק קריטי מזרימת השבבים העולמית.
אלה כנראה גם השיקולים בממשל סין, שנמצאים ברקע ההתגרויות ההולכות ומסלימות של הרחפנים בשמי טאיוואן. השאלה היא רק האם במערב ערים מספיק לאפשרות של כיבוש טאיוואן ונערכים לסכל אותה במקרה הצורך.