לרשויות המקומיות לא באמת אכפת ממעילות והונאות

מבקר המדינה פרסם דו"ח מהדהד של ביקורת על שלטון המקומי, במסגרתו נבדק לראשונה נושא מניעת מעילות והונאות ברשויות המקומיות. הדו"ח מהווה קריאת השכמה.

הביקורת שנערכה בקרב 21 הרשויות הגדולות ביותר מבחינת היקף התקציב שהן מנהלות העלתה כי הן אינן מיישמות פעולות מינימליות והכרחיות. כך למשל התברר כי בניגוד לכל היגיון, הן אינן מונחות לדווח למשרד הפנים על מקרי מעילה או הונאה שהתגלו, ואין למשרד הפנים נוהל פנימי לטיפול בדיווחים, ככל שמועברים אליו כאלו. עוד נמצא כי ככלל משרד הפנים אינו מבצע הליך הפקת לקחים ממקרים של מעילה או הונאה שהתרחשו ברשויות המקומיות ונודעו לו, ואינו מפרסם מידע מרוכז לכלל הרשויות המקומיות על לקחים שהופקו מאותם מקרים ואת הפעולות שיש לנקוט.

הממצאים מציירים תמונת מצב עגומה מאוד, אך לא מפתיעה: במקום שאין חובה רגולטורית הטיפול בסיכוני מעילות חלקי בלבד. אף שעלות יישום והטמעת מנגנוני בקרה אינה גבוהה, לא מושקעים משאבים מתאימים בנושא, לבטח בהשוואה לסכום שיכולה הרשות לחסוך באמצעותם.

אי לכך אין להתפלא מדוע חמש מ-21 הרשויות המקומיות שנבדקו לא ערכו סקר סיכונים, ושלוש ערכו סקר סיכונים בחלק ממחלקות העירייה. למעשה, מלבד שתי עיריות (אילת ובאר שבע), הנהלות הרשויות לא ערכו סקר סיכונים או השתמשו בו, ול-21 הרשויות המקומיות שנבדקו אין נוהל ייעודי לעיגון מדיניות בנושא מניעת מעילות והונאות, המאגד בתוכו את הפעולות הנדרשות למניעת מעילות והונאות, מנגנוני דיווח ודרכי הטיפול במעילות שהתגלו.

עוד עולה מהדו"ח כי רק אחת מ-21 הרשויות שנבדקו מינתה גורם אחראי לנושא מניעת מעילות והונאות, אף ששני שלישים מהרשויות שנבדקו דיווחו על 21 מקרי מעילות והונאות שנחשפו - שבע מהן במסגרת פעילות אגפי החינוך, חמש בתחום ניהול המלאי של הרשות והשאר במגוון תהליכים. תשעה מ-21 מקרי המעילות שנחשפו ועליהן דיווחו הרשויות היו בסכום הגבוה מ-50 אלף שקל, ושני מקרים היו בסכום של 1.2 מיליון שקל ומעלה. הסכום המצטבר של המקרים נאמד ב-6 מיליון שקל.

לרשויות המקומיות שנבדקו אין נוהל ייעודי לעיגון מדיניות בנושא מניעת מעילות והונאות המאגד בתוכו את הפעולות הנדרשות למניעת מעילות והונאות, מנגנוני דיווח ודרכי הטיפול במעילות שהתגלו.

קשה להעלות על הדעת מדוע המדינה אפשרה להפקרות הזו להתקיים באין מפריע במשך עשרות שנים. אולי כי מאחר שמדובר בכספי ציבור, ישנה נטייה שלא לדקדק בציציות ולא לאמץ מתודות של התייעלות, בקרה וצמצום נזקים.

יחידות הביקורת ברשויות סובלות באופן כרוני מהיעדר תקציבים לטובת קבלת סיוע מיועצים חיצוניים. מרביתן מעסיקות מבקר פנימי בחצי משרה בלבד ללא תקצוב מתאים. בעיה נוספת היא כי אף שהיקף המעילות ברשויות אינו זניח, אין כל חובה לדווח למבקר המדינה או לגורם אחר על היקף התופעה, וזאת בניגוד לדוגמה לדרישות של המפקח על הבנקים והמפקח על הביטוח והחיסכון.

המציאות המטרידה, כפי שמשתקפת מנתוני המבקר, חייבת להשתנות. לפי סקר בינלאומי משנת 2020, ארגונים בעולם מאבדים כ-5% מהכנסותיהם בכל שנה עקב הונאות, מעילות ואי סדרים כספיים, ולאור הממצאים אין סיבה לחשוב שבישראל הדבר שונה.

על הרשויות לפעול למינוי אחראי תוך ביצוע סקרים לאיתור מעילות, שימוש בכלי בקרה לאיתור חריגים והדרכות לעובדים, לרבות העמדת קו חם (מלשינון). בנוסף לכך יש לקבוע נוהל שעל פיו אחת לשנה ידווחו הרשויות באמצעות דו"ח ייעודי על היקף המעילות שהתגלו. זכות הציבור לדעת.

כנאמנות של הציבור, הרשויות המקומיות מחויבות לנהל את ענייניהן הכספיים ואת נכסיהן בזהירות ולפעול לשמירת שלמות הנכסים וכספי הציבור. מניעת מעילות והונאות היא ביטוי לחובה זו, ויש בה כדי להבטיח את המינהל התקין ואת טוהר המידות. על משרד הפנים לפעול לאסדרה כוללת של הנושא, ועל הרשויות המקומיות לגבש מדיניות בנושא וליישם פעולות ובקרות למניעת מעילות והונאות ולשמירה על כספי הציבור.

רו"ח עופר אלקלעי ותומר כהן שותף במשרד ע. אלקלעי ושות' העוסק בביקורת חקירתית