2023: השנה שבה למדנו לדבר עם ChatGPT והפסקנו לפחד מ־AI

בסוף השבוע שעבר התנצל מייקל כהן, שהיה יועצו הקרוב ביותר של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, בפני שופט שדן בערעורו. "לא עקבתי אחרי מגמות בטכנולוגיה משפטית ולא ידעתי שגוגל בארד הוא שירות טקסט מחולל שכמו ChatGPT, יכול להראות ציטוטים ותיאורים שנראים אמיתיים אבל למעשה לא היו", הסביר מדוע צירף שלושה תקדימים מומצאים לחלוטין בעתירה לקיצור תקופת המבחן שלו. "הבנתי שזה מנוע חיפוש חזק במיוחד". כהן טעה: הוא לא פספס מגמה, הוא פספס מהפכה.

2023 היתה השנה שבה בינה מלאכותית הפכה יומיומית. היא היתה מוטמעת בחלקים גדולים מחיינו עוד קודם לכן, עד כדי כך שכלל לא ידענו שהיא שם. היא במצלמת הטלפון שלנו, בהמלצות הקנייה של אמזון ובצפייה של נטפליקס. אך עם השקת ChatGPT לפני כשנה, הציבור הרחב התנסה לראשונה בשימושיות יוצאת דופן של הטכנולוגיה.

ההשקה של OpenAI בסוף 2022 היתה מהדהדת, ובתוך זמן קצר מאות מיליונים החלו להשתמש באופן תדיר בכלי החינמי. ברגע אחד אנשים סיגלו לעצמם מיומנויות שמעולם לא היו להם. הם כתבו שירים (גם אם גרועים), קודדו (גם אם באופן רצוף טעויות), סיכמו מאמרים וספרים בשניות, ניסחו מכתבים רשמיים ותביעות קטנות. שלחו את הבוט להתנסות במבחנים, ו־ChatGPT עבר בהצלחה ראויה מבחני הסמכה לעריכת דין ואף את מבחן הרישוי לרפואה. באתר החדשות האמריקאי CNET כבר שילבו את הבוט לכתיבת כתבות. מילים גדולות נשפכו לכל עבר על השינוי הטקטוני המוערך שהצ'אבוט יביא אל חיינו בעתיד הקרוב ובתוך כמה שבועות הוא הוכרז רופא, עורך דין, משורר ועיתונאי.

החדשנות היתה מרשימה לגמרי. לפתע חזינו באירוע שלא נגלה לפנינו דורות: פאניקה תאגידית קולקטיבית. הענקיות נתפסו לא מוכנות. בזמן שמיקרוסופט הזרימה בינואר עוד 10 מיליארד דולר בהשקעות ל־OpenAI ומיקמה עצמה בראש החבורה, גוגל רק זימנה את מייסדיה הפורשים במעין קריאה נואשת להצלה. חברות פרטיות קטנות צצו כפטריות אחרי הגשם, חלקן מציעות כלים משלימים לצ'אטבוטים, אחרות מציעות צ'אטבוטים משלהן ורובן מושכות גיוסי הון גדולים, מהירים וחריגים. הסטארט־אפ הצרפתי Mistral גילם יותר מכולם את רוח התקופה כשארבעה שבועות בלבד אחרי שנוסד גייס בסבב סיד 113 מיליון דולר.

חברות ציבוריות לא פספסו את ההייפ, צירפו לשמן את הצירוף AI ונהנו מגל זינוקים במניותיהן, רק כי הן חלק מהמגזר. המניות של חברות השבבים, שתומכות בשוק, ידעו את הזינוק הגדול ביותר בחייהן. חברת השבבים אנבידיה זינקה ב־250% לשווי של יותר מטריליון דולר. השוק היה בטירוף.

בתחילת מרץ הכריז ביל גייטס כי "עידן הבינה המלאכותית התחיל". ימים אחר כך אנליסטים מגולדמן זאקס שמו מספר על העידן הזה: גל החדשנות הנוכחי יביא למחיקתן של 300 מיליון משרות. ב־14 במרץ OpenAI השיקה גרסה מתקדמת של ChatGPT מודל שפה דור רביעי (GPT4), שחיזקה עוד יותר את ההובלה שלה. שבועיים אחר כך השיקה גוגל לראשונה כלי מתחרה, הצ'אטבוט בארד, באחת ההשקות המביכות ומלאות הטעויות שהיתה יכולה לעשות. ההשקה היתה כה מביכה שמניית החברה צנחה באותו היום ב־9% ומחקה 100 מיליארד דולר משווייה. למטא זה לקח חודשים רבים יותר ורק ביוני היא הציגה את LLaMa, מודל השפה שלה למפתחים. אמזון, בגרסתה שלה לתחרות, הודיעה באפריל כי נכנסה לשותפות עם כמה חברות, לרבות A21 הישראלית ואנתרופיק, בעלת הצ'אטבוט קלוד. באותו זמן אלון מאסק איגד חברת בינה חדשה משלו - xAI. אם אתה לא שם, אתה באמת לא קיים.

בינה מלאכותית הפכה לעיסוק מרכזי ששייך לכולנו, וגם כזה שדורש למידה קולקטיבית של עולם שלם של מושגים. כולנו למדנו להכיר מושגים מורכבים כמו למידת מכונה, רשתות נוירונים, למידת חיזוק, מודלים של שפה גדולה ובינה מלאכותית גנרטיבית (או יוצרת), התוודענו לסכנות של הטיה של מודלים או בעיות של ייחוס תכונות אנושיות למחשבים. מדען המחשב גארי מרקוס המשיג עבורנו את הרעיון של "הזיות" או אותה בעיה עקרונית של בוטים שממציאים עובדות ומוסרים אותן באופן משכנע. ההתלהבות הפכה מהולה בחשש. באותה הנשימה שהכריזו כי בינה מלאכותית תציל את הדמוקרטיה, כך גם אמרו שהיא תחריב אותה. באותו רגע שהכריזו כי היא תשחרר אותנו ותאפשר שבוע עבודה של ארבעה ימים, כך גם אמרו שהיא תאפשר ניצול גדול יותר.

המדענים, המפתחים, האתיקנים והמשקיעים נכנסו לדיון סוער בין עצמם. הבהלה שאחזה בהם לכאורה לא היתה לגבי כיצד עולמנו ישתנה מצ'אטבוט, אלא החשש שבקרוב בינה מלאכותית תהיה חזקה יותר מהבינה האנושית, תשיג לעצמה מודעות ותהפוך לסכנה קיומית למין האנושי.

הבהלה היתה כללית ובסוף מרץ כמה מאות מהנדסים פרסמו מכתב בהול שכלל משפט מהותי: "הפחתת הסיכון הקיומי מבינה מלאכותית צריכה להיות בראש סדר העדיפויות העולמי לצד סיכונים אחרים בקנה מידה חברתי, כמו מגפות ומלחמה גרעינית". באותו מכתב פתוח הם ביקשו לעצור כל פיתוח בתחום לחצי שנה, כדי שהרגולטורים יוכלו לפקח עליו.

באזהרה שלהם היה גרעין של אמת: שפע של מחקרים כבר הוכיחו שבינה מלאכותית משמשת כלי להפלות באופן שיטתי בין אוכלוסיות, עזר בידי אחרים לגנוב יצירות מקוריות, הטכנולוגיה העיקרית להרחיב מעקב ממשלתי ולפגוע בפרטיות אזרחים וגם השיטה האפקטיבית ביותר להפעיל שליטה גסה על עובדים. למרבה הצער, בכל סכנות אלו מאות המהנדסים לא התעניינו. לא פלא, אם כך, שההודעה לא עשתה דבר כדי לקדם שיח מהותי בתחום. מאסק שחתם על המכתב בעצמו הגיש, כאמור, כבר באפריל את המסמכים להקמת חברת בינה מלאכותית חדשה xAI.

תגובת הנגד לא תגיע מאותם מהנדסים, יזמים ומשקיעים שהמשיכו לדבר על סכנות תיאורטיות מבלי להתייחס לכאן ועכשיו, אלא מאלו שכבר נפגעו מהכלים. אלו שהיצירות המקוריות שלהם שימשו לאימון המודלים, שעמל עבודתם ומיומנותם שצברו לאורך השנים נקצר ללא כל רשות מהאינטרנט כדי לבנות כלים מחוללי רווחים, וגם אלו שינסו לקחת מהם קרדיט. מהר מאוד התגלה כי את המהפכה הזו יוצרים, כותבים ואחרים לא יפספסו כמו שפספסו עם עלייתן של הרשתות החברתיות, וכי מעתה תוכן לא יינתן בחינם.

הראשונים להעניק לחששות אלו ביטויים מהפכניים היו התסריטאים של הוליווד. במסגרת סכסוך עבודה חריג בהיקפו מול חברות ההפקות הגדולות דרשו התסריטאים להגן על עבודתם אל מול שילוב כלי בינה מלאכותית בעתיד. בסופה של שביתה שנמשכה כמעט חצי שנה, הסכימו הצדדים כי תסריטאים בשר ודם ימשיכו לקבל קרדיט על עבודתם, גם אם במהלך היצירה נעזרים בכלי בינה מלאכותית גנרטיבית כמו ChatGPT. אבל זו רק תהיה ההתחלה של הסאגה המשפטית הגלובלית שכלים אלו ייצרו. ביולי הוגשה תביעת זכויות היוצרים הראשונה נגד OpenAI ומיקרוסופט. זו בהחלט לא תהיה האחרונה.

ג'ו ביידן (מימין), ביל גייטס ומייקל כהן. הבינה המלאכותית עמדה בבסיס מאבקים משפטיים | צילומים: EPA/Al Drago / POOL REUTERS/Stephanie Lecocq AP Photo/Stefan Jeremiah

עד כה הוגשו עשרות תביעות ברחבי העולם נגד קצירת הנתונים המסיבית שמבצעות החברות שמפעילות בוטים, OpenAI בראשן. סופרים, משוררים והוצאות לאור מסרבים לעמוד פסיביים בזמן שעבודתם המקורית נלקחת מהם ללא רשות או תגמול. ג'ון גרישם, שרה סילברמן, סטיבן קינג וג'ורג' ר.ר מרטין הם רק כמה מהיוצרים המפורסמים שלקחו חלק בתביעות ייצוגיות. כולם ביקשו שני דברים מענקיות הטכנולוגיה: קבלת רשות מהם להשתמש ביצירות שלהם לאימון המודלים, ופיצוי.

בזמן שכל אחד נותר להגן על עצמו - בין שעובדים על מקומות עבודתם ובין שאזרחים על פרטיותם – הרגולטורים והפוליטיקאים ממשיכים לזוז לאט. שום פיסת חקיקה מהותית לא גובשה, ואף מהלך מהיר לא יושם כדי להציע הגנה בסיסית למשתמשים. המתקדמת מכולן היא הנציבות האירופית שצפויה להשלים חקיקה ראשונה לאופן שבו ניתן לפרוס ולהשתמש בבינה מלאכותית, למי ואיך ניתן לאסוף מידע פרטי או לקצור נתונים מהאינטרנט ואיזו חובה של פרטיות ושליטה חייבות חברות טכנולוגיה לספק לציבור הרחב. אך גם זו עדיין לא נחקקה. בארצות הברית הנשיא ג'ו ביידן פרסם באוקטובר "צו ביצוע על פיתוח ושימוש בטוח, מאובטח ואמין בבינה מלאכותית". מילים רבות שלא מגיעות לכדי שליטה במציאות. בנובמבר OpenAI שחררה לעולם סט חדש של כלים ופיתוחים, גוגל נקטה מהלך דומה אחריה ומאסק השיק את הצ'אטבוט שלו גרוק ברשת החברתית X שבבעלותו.

כחלק ממהלך מתגונן וסימן נוסף שכל אחד נותר לעצמו, חתמה בנובמבר OpenAI על עסקה יוצאת דופן עם אקסל שפרינגר, המו"ל הגדול באירופה. לפי ההסדר, ChatGPT יציג למשתמשים "סיכומים של תוכן חדשותי נבחר" שפורסמו על ידי חברות החדשות בקבוצה של אקסל שפרינגר כמו פוליטיקו או ביזנס אינסיידר. הבוט יוכל להגיב לשאלות תוך ציטוט התוכן של הקבוצה וצירוף לינקים לאלו. העסקה לא רעה בסך הכל ואולי זו הדרך היחידה הנראית לעין שבה יוצרי תוכן לא יפסידו (שוב) את כל הנכסים שלהם בחינם לענקיות טכנולוגיה, כפי שקרה להם עם עלייתן של הרשתות החברתיות.

השוק לא הספיק עוד לדון במשמעות ההסכם, וביום אחד בדצמבר דירקטוריון OpenAI פיטר את המנכ"ל סם אלטמן במהלך שהיה הפתעה גמורה. אלטמן, שהיה בחברה מיום הקמתה כחברה ללא מטרות רווח, דחף אותה מאז אל עבר מודל של רווח. כמה חברי דירקטוריון שחשו כי הוא נע מהר מדי פיטרו אותו אך בתוך שבוע ולנוכח התנגדות עזה מצד עובדי החברה ־ אלטמן חזר, והדירקטוריון פוטר. חזרתו היתה מהירה וסימנה את הכיוון הברור של התחום אם יוכל לנהל את עצמו לבדו — רווחים לפני הכל, מהירות כעקרון מפתח.

החזרה של אלטמן ל־OpenAI לוותה מיד באירוע מטלטל חדש, כיאה לשוק שנע מהר. העיתון הנקרא בעולם, "הניו יורק טיימס", הגיש נגד OpenAI תביעה ענקית על הפרה שיטתית של זכויות הקניין של העיתון. התביעה הגיעה אחרי שלפי הדיווחים, OpenAI העדיפה באפריל לסיים משא ומתן להסדר עם העיתון כפי שהשיגה עם אקסל שפרינגר, ככל הנראה עקב דרישות מורכבות מצד העיתון. בתגובה “הניו יורק טיימס” פתח במלחמה משלו להשיג תגמול ראוי לעלות הגדולה הכרוכה ביצירת תוכן חדשותי, איכותי ומקורי שמשמש את הבוטים לאימון ומהווה את עיקר הידע שלהם על העולם.

לאן התחום הזה ילך? לא לגמרי ברור. יש רק כמה דברים בסיסיים שניתן לקבוע. ניכר כי חלק מההתלהבות מבינה מלאכותית שאחזה בשנה החולפת בציבור, ובעיקר במגזר הטכנולוגיה, הוא חסר כיוון והייפ מוחלט. עם זאת, חלקים גדולים אחרים נטועים עמוקות בייחודיות ובחדשנות בהן חזינו השנה. מה שאפשר להניח כבר עכשיו הוא שאם באמת מדובר במהפכה שתשפיע על כל חלקי החיים, אי אפשר להשאיר לחברות וליזמים למטרות רווח לעצב את העתיד. כולנו צריכים לקחת חלק בדיון שבו נגדיר לא רק מה הטכנולוגיה יכולה לעשות, אלא גם מה אנחנו רוצים שהיא תעשה למעננו.