אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אלופת אירופה החדשה בכדורגל נשים - סיפור ההצלחה של המאמנת ההולנדית צילום: רוייטרס

אלופת אירופה החדשה בכדורגל נשים - סיפור ההצלחה של המאמנת ההולנדית

נבחרת אנגליה בכדורגל נשים שניצחה את גרמניה בגמר יורו 2022 בוומבלי היא נבחרת טובה שלא הצליחה לעבור את שלב חצי הגמר של טורנירים גדולים. עד שהגיעה סרינה ויכמן, "מאמנת של אנשים", שהפכה שלוש לביאות לטורפות העל של הכדורגל האירופי

02.08.2022, 16:03 | אוריאל דסקל

היו הרבה סיבות לחגיגה בגמר יורו 2022 - אליפות אירופה בכדורגל נשים. זו הייתה אליפות שוברת שיאים ספורטיביים ומסחריים ושברה את שיא הצופים למשחק יורו גברים או נשים (87 אלף צופים). האירוע היה חגיגי ונטול אירועים חריגים כמו גמר הנבחרות הקודם בוומבלי - גמר יורו 2021 בין איטליה לאנגליה.

כדורגל הנשים רשם את שלושת המשחקים עם הכי הרבה צופים באצטדיונים השנה באירופה (גברים ונשים) ולמרות המיליונים שהגיעו למשחקי נשים ב-2022 - שנה מאוד אלימה ביציעים בכדורגל הגברים - לא נרשמו שום אירועים אלימים. גם בקושי היו מקרים של גזענות ולאומנות ואפילו לא שרקו בוז בהמנונים ביורו. למה זה? אולי בגלל מחירי הכרטיסים הזולים שמביאים בעיקר משפחות, אולי בגלל שהאצטדיון מלא בכ-45% נשים ואולי בגלל שאינסלים, שובניסטים ומיזוגנים לא מגיעים למשחקי כדורגל נשים.

היורו הזה היה גם חגיגה נשית. חגיגת השער של קלואי קלי היא אייקונית. קלי הורידה את החולצה והניפה אותה מעל ראשה לפני שכל חברותיה תפסו אותה לחיבוק. הפרשנים באנגליה דיברו על החגיגה באותה השפה עליה דיברו על החגיגה של ברנדי צ'סטיין - כובשת הפנדל המכריע בגמר מונדיאל 1999, שחגגה עם הורדת חולצה וחשיפת חזיית הספורט. המונדיאל ההוא היה קריטי לעתיד כדורגל הנשים בארה"ב והחגיגה של צ'סטיין נחשבת עד היום לאחת מהחגיגות המפורסמות בעולם. הפרשניות האנגליות דיברו על כך שהחגיגה של קלי הייתה רגע מעצים עבור כל הנשים. רגע של אישה חוגגת בחזייה אבל לא כאובייקט מיני אלא כספורטאית על, שחושפת מבחירה גוף פעיל, אתלטי, עוצמתי ומזיע - ממש כמו גבר ספורטאי שחוגג את אחד מרגעי השיא שלו על המגרש.

ליאה וויליאמסון, קפטנית נבחרת אנגליה, ביקשה בסוף המשחק שגם למשחקי הליגה האנגלית הבכירה יתחילו להגיע יותר. וכך, סביר להניח, יהיה. שלושת הלביאות שברו שיאי פופולריות, הפכו לשם מוכר ברחבי בריטניה והן גיבורות של מיליוני ילדות וילדים בכל העולם. לאורך הטורניר הן גם הציגו כדורגל מצוין - יוזם ואגרסיבי, טכני והתקפי. בטורניר הזה שלוש הלביאות הפכו לטורפות העל של הכדורגל האירופי.

הזכייה של אנגליה היא גם ניצחון לאימון מצוין ושל מאמנת הולנדית מופלאה שניצחה ב-12 מ-12 המשחקים האחרונים שלה ביורו והפכה למאמנת הראשונה בהיסטוריה שזוכה ביורו עם שתי נבחרות שונות, שני טורנירים ברצף.

סרינה ויכמן (Sarina Wiegman) היא אחת מאנשי המקצוע הטובים בעולם, והיא טיפסה לפסגות ולפרסום עולמי מעמדת מורה לספורט. במקסימום מאמץ, רוגע וסבלנות, היא הגיעה לסטטוס של מאמנת הכדורגל הטובה בעולם בגיל 52. ועשתה זאת בקצב שלה ולא פספסה מדרגה בדרך לצמרת.

ב-2015, כעוזרת מאמנת של נבחרות הולנד, קיבלה הצעה להיות המאמנת הראשית. היא אמרה לא. היא לא הייתה מוכנה לזה מבחינתה. בן זוגה, מארטן גלוצבאך, הסביר לתקשורת: "סרינה מתחילה הרפתקה חדשה רק כשהיא מוכנה לה".

אחרי שנה וקצת כעוזרת מאמנת בקבוצת המילואים של ספרטה רוטרדם - שנה שבאה אחרי עשור כמאמנת הנשים של טר לדה ואדו דן האג, עוזרת מאמני הולנד ויותר מ-35 שנה בכדורגל, ויכמן הרגישה שזה נכון עבורה להתחיל לאמן את הנבחרת הלאומית של הולנד.

בשלב הזה כדאי לחזור לרגעים בחיים של סרינה ויכמן כדי להבין את איך שהיא תופסת את תפקיד המאמן ואיך היא עושה אותו כל כך טוב.

הפילוסופיה הטכנית והטקטית שלה מאוד "הולנדית". להרחיב את המגרש בהתקפה, לצמצם אותו עם לחץ בהגנה - עדיף כמה שיותר אקטיבי וגבוה. היא נשענה על הפילוסופיה שאפיינו הרבה מאמנים הולנדים גדולים, חלקם אימנו באותו המועדון שהיא אימנה בו בדן האג (מרטין יול ודיק אדבוקאט). המתודולוגיה גם מגיעה מהתפיסה ההולנדית ללימודי כדורגל (היא אחת מהראשונות שעשו קרוס פרו) וכמו מאמני ענק אחרים מהולנד, לואי ואן חאל וחוס הידינק, גם היא מורה לחינוך גופני.

עם זאת, האקס-פקטור שלה כמאמנת, זה החיבור האנושי שהיא מייצרת בקבוצות ובנבחרות שלה. והיא עושה את זה טוב יותר מכל מאמן הולנדי אחר.

היא למדה הרבה על החיבור מחברות הנבחרת הגדולה ביותר בהיסטוריה של כדורגל הנשים (ככל הנראה) - הנבחרת האמריקאית שזכתה באליפות העולם ב-1999. ויכמן יצאה לקולג' צפון קרולינה על מלגת כדורגל בסוף שנות השמונים. שם שיחקה עם קריסטין לילי, מיה האם, טרייסי בייטס וקרלה אוברבק, שהניפו גביעים רבים עבור נבחרת ארה"ב בעתיד.

אוברבק, קפטנית אגדית של ארה"ב, הייתה "הלב הפועם" של כל הקבוצות שלה, תמכה ועזרה לכל אחת ואחת, החזירה את כולם לפוקוס ובהרבה מובנים ניהלה את הרוח הקבוצתית האדירה של הנבחרת האמריקאית. סרינה, כקשרית חרוצה, "הוסיפה המון" לקבוצה לפי חברותיה אבל רצתה לחזור להולנד בתום עונה אחת. היא עזבה את ארה"ב אחרי שנה עם כמה תובנות: כדי להשתפר צריך לחשוב כמו מקצועניות וצריך להתאמן נגד יריבות טובות יותר ממך; כדי לנצח ברמה הכי גבוהה צריך לייצר "ביחד" ו"משפחתיות".

במועדונים שאימנה פיתחה את "הפורמולה של סרינה". ילדות בנות 12, 13, 14 ו-15 קיבלו אקסטרה אימונים וכחלק מהתוכנית התאמנו גם עם בנים מספר פעמים בשבוע. האימונים הללו סייעו לוויכמן לייצר דומיננטיות טכנית וגופנית של הקבוצות שלה. והעבודה שלה מול השחקניות עשתה הרבה מהחיבור של האינדיבדואליות למשפחה. "אני מאמנת של אנשים" הסבירה וויכמן. שחקנית שלה לשעבר, ליאונה שטנלר, הסבירה את הביטוי הזה ל-BBC: "היא מרגישה מה אנשים צריכים ואחרי כמה פעמים שהיא הבינה שהיא קשוחה או קשיחה מדי עם השחקניות, היא גרמה לכך שכולן ירגישו איתה כמה שיותר פתוחות. שהן יכולות להגיד מה שהן רוצות. התחושות הרעות נעלמות בתוך הפתיחות הזאת שלה. זו תחושה ייחודית מאוד. אין הרבה מאמנים שגורמים לך להרגיש ככה. בטוח היו רגעים שכעסתי עליה אבל אין ספק שהיא האדם הכי טוב שפגשתי בקריירה שלי".

ויכמן מנחילה את הפתיחות הזו מההתחלה. את דרכה בנבחרת הולנד, למשל, התחילה עם השחקניות (שהכירה) על דף נייר עליו כתבה "13 דברים שאתן צריכות לוותר עליהן אם אתן רוצות להיות מוצלחות". על הדף נכתב, בין השאר: לוותר על התירוצים, לוותר על הצורך שיאהבו אותך, לוותר על הפחד ועוד. השחקניות התבקשו אז לבטא, בצורה הכי יצירתית שהן יכולות, מה המשמעות שלהן להצלחה בכדורגל. הן נעמדו מול כולן והיו צריכות להיחשף - חלק עשו זאת עם הצגה או מופע קצר, חלק בשיחה, חלק הרגישו בנוח יותר להעביר וידאו לכל היושבות איתן. המטרה הייתה להפוך את הנבחרת ל"מקום בטוח" בו כל אחת מרגישה בטוחה להביע את עצמה. "היא שמה את את כולן במקום הנכון ובעמדה הנכון עבורן ויצרה אווירה בטוחה, בה אף אחת לא הרגישה לחץ או פחד ממישהי אחרת" הסבירה דניאלה ואן דה דונק, שחקנית נבחרת הולנד וליון. "אבל היא גם לא חששה לקבל החלטות קשות". זה נכון גם לגבי הצוות שלה. כל אחד יכול להגיד לה מה הוא מרגיש. "היא מתוכננת להכל, עד לרמת מספר הספרינטים והתזמון שלהם בתוך התרגיל" הסביר פופה דה האן, מאמן וותיק ומאוד מוערך בכדורגל ההולנדי, שקיבל את תפקיד עוזר מאמנת נבחרת הולנד. "היא קונטרול פריק אבל מאוד פתוחה לרעיונות ועצות של אחרים. היא מקשיבה מאוד טוב". דה האן מלווה את ויכמן כבר שנים.

כמאמנת הולנד, ויכמן נאלצה להפריש - לא פעם - שחקניות שלא התאימו למערך, לסגנון ולתרבות. חלקן היו שחקניות שלה בעבר. אבל זה נעשה, בדרך כלל, ממקום מאוד אמיתי. היא לא מסתירה לרגע את הסיבות או המטרות שלה.

ויכמן, כמאמנת, מייצרת אווירה מאוד משפחתית וכיפית - אבל ברגע שמתחילים את האימון, המקצוענות היא משהו שהיא לא מתפשרת עליה' והכל נמדד, כאמור, ממהירות הספרינט ועד מספר המסירות של כל שקנית. "לפני aהאימון מתחיל היא אחת משלנו. מאוד שמחה וכיף לה להיות איתנו" הסבירה ל"גרדיאן" דומיניק יאנסן, שחקנית ארסנל. "ברגע שיש את השריקה לאימון, זה כבר עסק רציני. אחרי שיחות איתה, את יוצאת כשאת יודעת בדיוק על מה צריך לעבוד. היא נתנה לך בדיוק מה שאת צריכה אחרי מאמץ גדול מצידה לברר עם עצמה מה השחקנית שלי צריכה. האינפורמציה שהיא מביאה לך מאוד ברורה. את ממש יודעת מה צריך כדי להתקדם".

אחרי הפסדים, ויכמן הולכת לכל השחקניות בנפרד. עושה שיחות עם כולן אחת על אחת כדי להבין מכל אחת את הזווית שלה להפסד. בדרך כלל על ארוחת ערב. "היא תמיד כנה לחלוטין, אף פעם לא תדבר עלייך מאחוריי גבך" אומרות עליה השחקניות.

ויכמן, ששיחקה 104 משחקים בנבחרת הולנד, עשתה הרבה מאמצים - בהולנד - כדי שהשחקניות יבינו שיש משמעות גדולה יותר מכדורגל לקריירה שלהן. היא רצתה להפוך אותן לשגרירות של המשחק הנשי כדי להשיג יותר הכרה, נראות, הערכה וגם מחייה.

באוגוסט 2020 ויכמן קיבלה את תפקיד מאמנת נבחרת אנגליה - הלא בריטית הראשונה שנכנסה לתפקיד. היא ניגשה לעבודה באופן מיידי עם הרבה סרטונים ומעקב אחרי השחקניות אבל גם דרך שיחה ארוכה מאוד על המשמעות של התפקיד עם גארת' סאות'גייט, מאמן נבחרת אנגליה גברים. סאות'גייט, שהתרשם מאוד מוויכמן, מדבר איתה עכשיו על האתגרים המשותפים שלהם על בסיס קבוע. הנבחרות האנגליות הבוגרות - שלושת האריות ושלוש הלביאות - עובדים יחד הרבה מאז שוויכמן הגיעה לאנגליה.

את העבודה שלה עם השחקניות התחילה מאוחר יותר בגלל הקורונה ואירועים אחרים אבל היא עבדה "כדי להעצים את האינדיבדואלים והאנשים בתוך הקבוצה". כך אמרה קיי קוזינגטון, המנהלת הטכנית של נבחרות הנשים בהתאחדות הכדורגל האנגלית. "היא הביאה תרבות של ביצועים ואווירה שבה אנשים יכולים להצליח ומאוד שמחים להיות איפה שהם".

המפגש הראשון עם השחקניות היה "כמו קומזיץ ענקי של פופים, קאקו חם ואווירה של מפגש חברי" לפי האנה האמפטון, שוערת נבחרת אנגליה. ויכמן וצוותה סדרו את בית הנבחרות הבריטי כמו מסיבת פיג'מות ענקית ומיד השחקניות הרגישו בבית ועודדו אותן לדבר על הקריירה שלהן, המטרות שלהן והסיפורים שלהן. סביב רעיון קידום המשחק הנשי ושינוי החברה הבריטית - שתי מטרות גדולות יותר מטורניר - התגבשו השחקניות האנגליות. "זה פשוט שינה את הגישה של כולן" הסבירה האמפטון לסקיי ניוז. "הרגשנו קרובות אחת יותר לשנייה. פתאום הרגשנו כמו משפחה אחת עם מטרה משותפת".

והיבט נוסף באימון של ויכמן, היבט מאוד חשוב במיוחד בכדורגל נבחרות שנוטה להיות מלחיץ במיוחד, היא "תמיד רגועה, אף פעם לא נלחצת" לפי דה האן. "מה שמייחד אותה זו העובדה שהיא תמיד הכי רגועה בחדר, מאוד מפוקסת" הסבירה ניקיטה פריס, שחקנית נבחרת אנגליה. הרוגע שלה הורגש אצל השחקניות שלה.

אחרי שספגו שער שיווין מול גרמניה בגמר, הן אמרו אחת לשנייה "להירגע" ו-"להשתמש בראש". הרוגע אפיין את הנבחרת האנגלית ביורו 2022. נבחרת שלא רק הייתה טכנית הכי טובה, אלא הרגישה כמו הנבחרת הכי משפחתית ומגובשת. הנבחרת שהעניקה לטורניר שלה הכי הרבה משמעות.

בחגיגות האליפות, ויכמן - שלא שותה אלכוהול כמעט בכלל - התרשמה מכמות האלכוהול שהשחקניות שלה שתו. "זה היה משוגע, האנגלים יכולים לשתות" אמרה. "אולי טיפה יותר מדי אלכוהול אבל זה בסדר. נהנינו. כשמשיגים תארים כאלה, זו מסיבה טובה".

ואחרי המסיבה הטובה נראה שלוויכמן יש מטרה נוספת עם האנגליות: מונדיאל 2023, שם תצטרך לעשות מה שלא הצליחה לעשות עם הולנד ב-2019: לנצח את האמריקאיות. אולי הפעם, עם העוצמות האנגליות, זה אפשרי בהחלט.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות