מתחם חנויות Coal Drops Yard לונדון | צילום: Chris J. Ratcliffe/Bloomberg
קינגס קרוס בלונדון - מאזור תעשייתי מוזנח לפנינת תרבות ונדל"ן
מהמסעדה המדוברת של אסף גרניט, דרך התערוכה החדשה של דיוויד הוקני ועד רציף הרכבת של "הארי פוטר": כך הפכה שכונת קינגס קרוס בלונדון מאזור תעשייתי מוזנח ומפוקפק לפנינה נדל"נית ותרבותית שמושכת אליה מיליוני תיירים
זה סיפור על איך הפריחו את השממה, הלכה למעשה, באמצע לונדון: קינגס קרוס הוא רובע בצפון מרכז לונדון, שהיה עד מלחמת העולם השנייה אזור תעשייתי, ואחריה נותר מוזנח ונטוש חלקית במשך עשרות שנים. בשנות השמונים הוא נודע לשמצה כזירה של פשע, סמים וזנות, שבה נתפסו לא מעט חברי פרלמנט עם המכנסיים למטה ואיבדו את עולמם. הפט שופ בויז אפילו הקליטו ב־1987 שיר מלנכולי שנקרא בפשטות "קינגס קרוס", ותיאר את אימת האיידס על רקע השכונה נטולת התקווה. אבל בשני העשורים האחרונים התחולל בקינגס קרוס נס אורבני, שהפך אותה לאטרקציה נדל"נית, תרבותית וקולינרית לוהטת. אז קפצנו לביקור, לראות במו עינינו.
המפנה הגדול בנסיונות החידוש לשכונה עם המוניטין המקולל הסתמן בתחילת שנות האלפיים: הספרייה הבריטית העתיקה את משכנה לאזור, כפי שעשו גם גלריית גגוזיאן, הסינפונייטה של לונדון, מערכות העיתונים "הגרדיאן" ו"האובזרוור", ובאופן כמעט אירוני, הוועדה הלאומית לפיקוח על בעיית הסמים בבריטניה — רובם ממוקמים על שפת תעלת ריג'נט הציורית, שמתחברת אל נהר התמזה ושימשה בעבר נתיב תחבורה לערים התעשייתיות של צפון אנגליה. בהמשך הצטרפו גם גוגל (שהקימה מטה אירופי בהיקף של 90 אלף מ"ר, שבנוי לאורך במקום לגובה, ומשרת כ־7,000 עובדים), פייסבוק/מטא, יוניברסל מיוזיק ואחרים.
החלטת העל של קברניטי החידוש האורבני היתה ליצור שכונת מגורים דינמית, שתספק פתרונות דיור הכרחיים לתושבי העיר ותציע להם איכות חיים משמעותית, אבל תתפקד גם כמרכז תרבות, קניות ובילויים לכל השאר. לפני הכל נבנו השטחים הציבוריים — כיכרות, פארקים ורחובות מרוצפי אבן. השטחים הפתוחים מהווים כ־40% מהמתחם המשתרע על פני 272 דונם. בית הספר לאמנות סנטרל סנט מרטין, המאגד שישה קולג'ים ומספר תלמידיו ועובדיו מגיע ל־5,000, השתכן במבנה ענק שהיה בעבר אסם תבואה, ומיד הזריק למתחם אנרגיות יצירתיות ורוח נעורים. מעונות הסטודנטים נתחמו בתוך מגדל של 27 קומות, שמבקריו טוענים שהוא נראה כמו מקרר נטוש.
מהלך נוסף במערכה על שינוי התדמית של האזור היה לחתור למדיניות ירוקה עם ערכי קיימות גבוהים, במקום שהיה מזוהה בעבר עם גורמים מזהמים כמו פחם וגז, וליצור "נווה מדבר ללא תנועת רכבים". בין היתר הוקמו בו בריכה אקולוגית, גן קהילתי אקולוגי שבנוי מחומרים ממוחזרים וגן שעובר בין מבני המגורים, עם צמחי בר הפורחים כביכול בשולי מסילות הרכבת. כמחווה למכלי הגז הענקיים שחלשו על האזור, נשמרה ושוחזרה המעטפת המקורית שלהם, קונסטרוקציה של 123 עמודי ברזל, שבתוכה וסביבה נבנו שלושה בנייני מגורים המכונים "השלישיה הסיאמית". המעטפת הרביעית משמשת כפארק נוסף.
הבניינים במתחם "מדברים זה עם זה", כדברי אדריכלי הפרויקט, גם אם בעיני ההדיוטות המשקיפים מן הצד נראה שהם מדברים ג'יבריש. התוצאה היא אנדרלמוסיה ארכיטקטונית עליזה, שנותנת למקום אופי ואישיות הרחוקים מקלישאות גנריות סתמיות. כך עושים את זה נכון ומעניין. אדריכלית העל זאהה חדיד אומנם לא אהבה את מה שהספיקה לראות לפני מותה ב־2016, וטענה שבנייני המגורים במתחם נראים כמו "ביסקוויטים ישנים", אבל ייתכן שהיום, כשהמקום פורח ומלבלב, היתה מפרגנת יותר.
המתחם שעל שפת תעלת ריג'נט ידידותי ומזמין ומשלב בהצלחה ישן וחדש, אורבני ופסטורלי. הבניין ההיסטורי המרהיב של "אולם ההתעמלות הגרמני" משמש עתה בר־מסעדה פופולרי. עבודות אמנות מתחלפות מוצבות בכל פינה, וכרגע ניתן לראות כאן תצלומים מוגדלים של יזמים צעירים מהאזור. רעיון הגלריה הפתוחה (והחינמית) מורכב בין היתר מ־24 ספסלים ברוחב שני מטרים כל אחד, כשכל ספסל מציע בכל עת שתי עבודות אמנות של אמנים מקומיים ובינלאומיים, מתחילים כוותיקים.
הרחובות המעוטרים בקשתות של לבנים מציעים שפע של חנויות בדגש על חנויות מעצבים וחיבה לדוכני פופ־אפ, ברים, בתי קפה ומסעדות. אחת מהן היא Coal Office (משרד הפחם), שמוגדרת כיצירה משותפת של "שני ענקים", השף אסף גרניט והמעצב טום דיקסון, ושוכנת בחצר שהיתה פעם רציף לפריקת סחורות. המסעדה מתוארת כ"חגיגה מזרח־תיכונית לכל החושים", ומחיריה, למרבה הפלא, אינם מעוררים בעתה.
אטרקציות נוספות בשכונה הן "תיאטרון הרציף" שבאכסדרת בית הספר לאמנות המציע מופעי שוליים אלטרנטיביים; מועדון לפאייט, שתפוסתו מגיעה ל־600 נפש, מאכלס הופעות מוזיקליות מגוונות במחירים נוחים; הבר בסגנון ניו אורלינס "מים מתוקים", שנמצא בתוך המועדון ובנוי כמרכז חברתי, שבו אפשר לרבוץ כל היום עם הלפטופ על כוס קפה ללא הפרעה; ובית קולנוע של סרטי איכות, שבמקום מושבים רגילים מציע ספות נעימות ושירות מלצרים (הפופקורן מגיע אליך). לעומתו, קולנוע "סקאלה" הסמוך והוותיק הפך למועדון לילה פופולרי ורב־מפלסי.
באזור שוכן גם ה־Lightroom, חלל חדש ומהמם לאמנות בקינגס קרוס, שמצטרף לשפע האטרקציות במקום. בימים אלה מתארחת בו התערוכה החדשה והמדוברת של דיוויד הוקני, "גדול יותר וקרוב יותר", מעין רטרוספקטיבה דיגיטלית שמקיפה שבעה עשורי יצירה של האמן האהוב בשיטת ה־immersive — הקרנות ענק על קירות, וגם על הרצפה והתקרה, בליווי מוזיקה, אפקטים קוליים ופעלולי תאורה, בחתירה לחוויה שאמורה "להטביע" את הצופה בתוך הציורים. הוקני גם מקריין, אבל המקטרגים טוענים שהתוצאה היא בסך הכל סרט דוקומנטרי של שעה שאין בו ערך מוסף. התערוכה, בכל אופן, היא להיט, כמו גם המתחם שבו היא מתארחת.
את הביקור בקינגס קרוס אפשר להתחיל ולסיים בשתי תחנות הרכבת הגדולות שלה. הראשונה היא תחנת קינגס קרוס, שאותה הכניסה ג'יי קיי רולינג למחוזות הנצח עם רציף תשע ושלושה רבעים, שממנו יוצאת רכבת האקספרס של הארי פוטר להוגוורטס. מעריצי הקוסם הצעיר יכולים למצוא בתחנת הרכבת ה"אמיתית" של קינגס קרוס מחווה חמודה לרציף הפיקטיבי. ב־2007 חודשה ושודרגה תחנת הרכבת של קינגס קרוס, בין היתר לקראת האולימפיאדה של 2012, והוקם בה מבנה מרשים בצורת מפל הפוך שמורכב מ־2,000 משולשים מפלדה וזכוכית.
התחנה השנייה היא סנט פנקראס, שחזיתה ניאו־גותית, וכוללת צריחים ומגדל שעון. פסל בגובה תשעה מטרים של זוג מתנשק, שנקרא "נשיקה צרפתית" ומוצב בה, מבטא את החיבור בין בריטניה וצרפת, שהתהדק (לכאורה) עם חפירת מנהרת הרכבת מתחת לתעלת למאנש. כאן אפשר לעלות על רכבת יורוסטאר, ולסיים את הביקור בנסיעה של שעתיים וחצי לפריז או בריסל.