בלי כלים: מערכת הכשרת המורים תלושה מהמציאות

"מערכת הכשרת המורים לא מקנה את מיומנויות המאה ה־21 ולכן גם מערכת החינוך לא מקנה אותן". כך אומרת שרת החינוך לשעבר פרופ' יולי תמיר, היום נשיאת המכללה האקדמית בית ברל, אחד המוסדות החשובים ללימודי הוראה בישראל.

לדברי תמיר, "אנחנו בקושי מאוד גדול. אנחנו במערכת ישנה, מאוד מקובעת. קשה ללמד כך. קשה למשוך תלמידים". לדבריה, "יש לנו תוכניות מדהימות. אבל הן כולן כל הזמן בסכנה שאנחנו עושים את הדבר הלא מקובל על המערכת".

בין המרואיינים לכתבה הזו יש הסכמה מאוד רחבה שמערכת הכשרת המורים ארכאית ואינה מכשירה את המורים לעולם העבודה המעודכן ולהקניית מיומנויות המאה ה־21 לתלמידים, דוגמת שיתוף פעולה, היכולת ללמוד, יוזמה ויצירתיות. הוויכוח הגדול הוא האם המתווה החדש של הכשרות מורים שאישרה המועצה להשכלה גבוהה בפברואר 2021 הוא התשובה לבעיה והוא יכשיר את המורים לעולם החדש או שהוא מנציח את הבעיה.

סמנכ"לית חינוך ורווחה של מרכז השלטון הלאומי מיכל מנקס אומרת ש"צריך מהפכה במערכת הכשרת המורים. קודם כל תלמד להיות מורה. ההכשרה לתחום הדעת צריכה להיות משנית". לדבריה, הסיבה שכל כך קל להתקבל זה ש"הלימודים לא מעניינים, שיעמום המחץ. האקדמיה צריכה להתחבר ולדבר בשפה של הדור". חשוב, לדבריה, בין היתר שהמורים לעתיד ילמדו לתקשר עם ההורים.

מנהלת בית הספר לחינוך של המסלול האקדמי המכללה למינהל פרופ' יערה בראון אומרת ש"המקצוע של מורים זה להיות מורים. אין שום סיבה שהחוויה המשמעותית של הכשרת המורים תהיה לימוד מקצוע".

ועדה בראשות פרופ' רבקה ודמני־שאומן מאוניברסיטת אריאל ופרופ' עפרה ענבר מאוניברסיטת תל אביב הכינה מתווה חדש להכשרת המורים, שמנסה לאחוז במקל משני קצותיו. מצד אחד, הוא מרחיב את ההכשרה בתחומים חדשניים, כמו הוראה חברתית ורגשית, יצירתיות וחברתיות וכן הכשרה בשילוב ילדים בחינוך המיוחד. אבל זאת יחד עם תואר בתחום הלימוד. הוא מדגיש מאוד את האוטונומיה של המוסדות לצד עמידה בדרישות בסיסיות. הוא גם מרחיב מאוד את שעות ההתנסות המעשית.

תמיר אומרת ש"אני לא עובדת לפי המתווה. המתווה עוסק בתחומי ידע במקום בפיתוח אנושי. המתווה החדש נולד ישן ולא רלבנטי. תשחררו אותי. מספיק עם הבירוקרטיה של החינוך. צריך לתת לו לנשום. אחרת הוא באמת ימות".

לדבריה, המתווה מחייב את כולם "להסתדר בשורות ולעשות אותו דבר. המל"ג היא המקום הכי שמרני בישראל. אם יש מישהו שאחראי לכשל החינוך זה המל"ג. היא עובדת לפי פרמטרים מהמאה ה־19. אם רוצים להכשיר מורים לחדשנות ויזמות, זה לא נמצא במתווים של משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה".

הטענה החינוכית העיקרית של תמיר כלפי המתווה היא על כך שהוא מכוון לתחום ידע אחד. "הדגש על תחום הידע עבר זמנו. אתה לא יכול להיות רב־תחומי, למשל ללמוד את השילוב שכל העולם מחפש – מתמטיקה ומדעים" . לדבריה, ודמני וענבר התחילו לפני הקורונה, "אלה שתי פרופסוריות מאוד מכובדות שניסו לעשות רפורמה. אבל צריך מהפכה".

פרופ' ודמני־שאומן, ממחברות המתווה, שואלת בתגובה "האם רוצים מורה לתנ"ך שלא יודע תנ"ך?". היא מציינת שהתייעצה עם תמיר לכל אורך הכנת המתווה. "מה שהיא אומרת היום זה לא מה היא אמרה אז". לדבריה, "יש מתח מאוד גדול סביב נושא הרישום למכללות למורים ואני לא הולכת לשפוט אותה".

אבל המסקנה הפסימית ביותר שייכת לד"ר לחינוך אברהם פרנק שאומר: "בעיניי הכשרת המורים לא כל כך חשובה כי גם אם יכשירו את המורים בצורה הטובה ביותר, כשהם יגיעו לבית הספר הם ישתלבו במערכת החינוך של ישראל. אני רואה סטודנטים שמגיעים עם הרבה צפיות ואנרגיה וחלק גדול מהם לא מוצאים את מקומם".

בראון מצטרפת: "מה שקורה להרבה מורים זה שההכשרה מציבה להם רף גבוה של יצירתיות ויוזמה ואז הם באים לקרקע המציאות ומתרסקים".

ממשרד החינוך נמסר: "תוכנית הכשרת המורים האקדמית פועלת בהתאם למתווה ודמני־ענבר, שגובש על ידי ועדת מומחים. היא מתמקדת באיכות ההכשרה ובהתאמתה למציאות המשתנה שבה אנו חיים. התוכנית כוללת מתן גמישות למכללות האקדמיות להוראה והכשרה הדרגתית, מעמיקה ומתמשכת עד לתואר שני".