נורמליזציה עם סעודיה: חלום או סיוט?

תארו לעצמכם שיש לישראל יחסים דיפלומטיים עם מדינה אסלאמית גדולה, רבת עוצמה ובעלת השפעה שהיא גם המרכז של אחת הכתות הגדולות באסלאם ונמצאים בה כמה מהאתרים הקדושים ביותר לדת זו. המדינה היא יצרנית נפט גדולה ונשלטת על ידי מנהיג שאפתן ודינמי המבקש לחדש את ארצו ולתת לה תפקיד מרכזי בעניינים אזוריים ובינלאומיים. מדינה שהאוריינטציה המערבית שלה כוללת יחסים עם מדינת היהודים.

נשמע כמו חלום. אלא שהחלום הזה התקיים במציאות, ונהפך במהרה לסיוט. לפני יותר מ-40 שנה, "החלום" הזה היה אמיתי בין ישראל לאיראן. ואז הגיעה המהפכה האסלאמית ב-1979, וכעת, יותר מ-40 שנה מאוחר יותר, איראן היא לכל הדעות האויב המסוכן ביותר של ישראל.

נאמר לנו כעת שה"נורמליזציה" עם סעודיה תפתח עידן חדש, תהיה אירוע היסטורי ושהיא תביא יתרונות אדירים לישראל. האומנם?

יש הסבורים שזה יאותת על קץ "הסכסוך הערבי-ישראלי" ואף יסיים את האיבה המוסלמית למדינת היהודים. התרחיש הזה לא סביר. העולם השיעי לא ישתנה ברגע, וכיום "הסהר השיעי" מהווה את האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל. האם הנורמליזציה "תפתור את הבעיה הפלסטינית"? האם חמאס יראה פתאום את האור ויחפש דו-קיום? נקודות החיכוך יישארו - הר הבית, פעילותה של ישראל בגדה המערבית, שלא לדבר על פעולות פרובוקטיביות והצהרות מתלהמות של שרי ממשלה.

גם היתרונות הכלכליים לא יהיו משמעותיים. כלכלתה של סעודיה תלויה לחלוטין בדלקים מאובנים ובעובדים זרים ולמרות הוצאת סכומי עתק על פרויקטים גרנדיוזיים, סעודיה לא הצליחה לגוון את הכלכלה שלה. לאחר עשרות שנים של שלום עם מצרים וירדן השכנות, היצוא מישראל לכל אחת ממדינות אלה הוא פחות מ-0.1% מהיצוא של ישראל. גם הסחר עם איחוד האמירויות, על אף שהוא משמעותי יותר, אכזב רבים וגל ההשקעות הצפוי לא התממש.

מבחינה צבאית, לישראל אין הרבה מה להרוויח. ערב הסעודית מעולם לא היוותה איום על ישראל - למעשה, היא אפילו לא מסוגלת להגן על עצמה. למרות היותה יבואנית הנשק הגדולה בעולם בין השנים 2016-2020, ובעלת הוצאות ביטחוניות יותר מפי שלושה מישראל, הכוחות המזוינים שלה אינם יעילים. היא נאבקה בקושי נגד בני שבטי החות'ים בתימן. למעשה, כאשר מתקני הנפט, שדות התעופה והספנות שלה מותקפים, היא יכולה רק לקרוא לאמריקה לבוא לעזרתה.

יהיו עלויות. ברור שישראל תיאלץ לעשות ויתורים. ייתכן שחלק מהשינויים האלה יהיו מועילים למדינת ישראל (כפי שהציע תומס פרידמן) אבל יהיה עדיף שישראל תעשה אותם בעצמה, ולא במסגרת עסקה תלת-כיוונית בעייתית.

יהיו סיכונים - בקשתה של סעודיה לתוכנית גרעין אזרחית עם שליטה מקומית על חומר בקיע היא כל-כך שקופה עד שהיא כמעט מצחיקה. יתרה מכך, הדרישות למערכות נשק נוספות ומתקדמות של ארה"ב הן דאגה נוספת עבור ישראל.

ישראל צריכה גם לשאול את עצמה - האם נורמליזציה עם סעודיה היא נכס יקר? מדינה לא דמוקרטית שבראשה אוטוקרטיה שאפתנית ודיקטטורית - האם, האם היא יכולה להיות שותפה יציבה ואמינה, שאמונה על מילוי התחייבויותיה? או, כמו איראן ב-1979, האם היא יכולה להפוך במהירות לאויב מסוכן, עם יכולות גרעיניות?

מדוע הנורמליזציה עם סעודיה הפכה פתאום כל כך חשובה לישראל? התשובה ברורה ומפחידה. תמונות וכותרות. המוטיבציה של ראש הממשלה למכור "הישג" ולהסיח את דעתם של הישראלים מכישלונותיה של ממשלתו. ישראל במשבר; הדמוקרטיה שלה מאוימת, אחדותה מתפוררת. ממשלה עם רשימה ארוכה של כשלים – היעדר בטחון, תקלות במדיניות חוץ, בני ברית מנוכרים, כלכלה בסכנה, שחיתות ואלימות משתוללת, שלטון החוק מותקף. מה יותר טוב מעוד לחיצת יד משולשת בבית הלבן ורטוריקה על "הישג היסטורי שיוביל לעידן חדש"? לעזאזל עובדות, מה שחשוב הוא רווח פוליטי לטווח קצר והישארות מחוץ לכלא. אפשר להתעלם מהשלכות ארוכות טווח לטובת הכותרות היום.

בארי טאף היה מנהל חטיבת השווקים, חבר בוועדה המוניטרית ויועץ לנגיד בבנק ישראל, ומכהן היום כיועץ מדיניות מאקרו למספר מדינות