המשרד להגנת הסביבה בודד במערכה מול הממשלה

בימים אלו, כשהמדינה כולה עוסקת בשינויים במערכת המשפט, נדחקת לשולי סדר היום שורת צעדים בעלי השלכות חמורות לסביבה ולבריאות שהממשלה מבקשת לקדם. בעוד שהמס על רכישת כלים חד פעמיים כבר בוטל, מקדמת הממשלה עוד מספר החלטות הרסניות לסביבה. אל מול ההחלטות עומד לבדו המשרד להגנת הסביבה, ללא תמיכה ציבורית מספקת.

השמירה על הסביבה היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה. שמירה על השטחים הפתוחים, על מים צלולים, על חופי הים ועל אוויר נקי אינה אינטרס של צד פוליטי זה או אחר. זהו הבסיס לשמירה על איכות חיים נאותה ועל הבריאות של כולנו. הפגיעה בסביבה אינה מפרידה בין דתיים וחילונים, בין יהודים לערבים או בין ימין לשמאל, ולצעדים שמובילה הממשלה בתחום הסביבה השפעות דרמטיות על החיים של כולנו. למרבה הצער, רובו של הציבור כלל אינו נחשף לפגיעה המתוכננת בו, בהיעדר סיקור תקשורתי מספק בנושא, וניתן רק להניח כי אילו היה נחשף לצעדים המתוכננים ומודע להשלכותיהם השליליות היתה קמה בקרבו התנגדות רחבה, מימין ומשמאל, שהיתה מונעת את קידומם של לפחות חלק מהצעדים.

רק ביום שישי בלם המשרד להגנת הסביבה, למרות כוחו המוגבל, את כוונת ש"ס לקבל אליה את השליטה בפועל על קרן הניקיון, באמצעות תוספת של נציגי משרד הפנים להנהלת הקרן. מטרת הקרן, שבה הצטברו למעלה משלושה מיליארד שקל, היא לספק פתרונות לשמירה על איכות נאותה של הסביבה, ובמיוחד באמצעות צמצום הטמנת הפסולת בישראל – תחום שבו המדינה מפגרת בעשרות שנים אחרי המערב. לאחרונה הציג המשרד להגנת הסביבה תוכנית לצמצום ההטמנה והחשש הכבד היה כי כספי הקרן ינוצלו מתוך שיקולים זרים.

טוב עשתה הממשלה שהחליטה לסגת בה, אולם במקביל היא מקדמת שורת צעדים פוגעניים לא פחות. האחד הוא יצירת מסלול עוקף לחוק אוויר נקי בכל הקשור לפליטות מזהמים מתחנות הכוח בישראל. על פי המוצע, חברת "נגה", שהיא החברה הממשלתית המנהלת את משק החשמל, תוכל להיכנס בנעליו של המשרד להגנת הסביבה ולאפשר פליטות מזהמים מתחנות הכוח בניגוד להיתרי הפליטה שלהן. צעד שני הוא הכוונה להוציא מידי המשרד להגנת הסביבה את המשטרה הירוקה ולהעבירה למשרד לביטחון לאומי, בכפיפות ישירה לשר. כאן החשש הוא כי המשטרה הירוקה תופעל על סמך שיקולים פוליטיים ושלא בהתאם לאינטרס הסביבתי. צעד שלישי, הרסני לא פחות, הוא החלפת היועצים הסביבתיים מטעם המשרד להגנת הסביבה בוועדות התכנון ביועצים מהמגזר הפרטי, במטרה "להסיר חסמים בירוקרטיים". יועצים אלו יוכלו לפעול תחת ניגוד עניינים ותוך מחויבות לוועדה שתשכור את שירותיהם במקום לאינטרס הציבורי לשמירה על הסביבה.

לצד צעדים אלו ראוי לציין כי מספר סעיפים בקווי היסוד של הממשלה, הנוגעים לשמירה על הסביבה, לא תוקצבו ולא נכנסו לחוק ההסדרים. הבולט שבהם הוא חוק התלמ"ת – התוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן. אסון הזפת לפני שנתיים הוכיח לכולנו כמה הכרחי שהמדינה תהיה ערוכה להתמודדות עם מצבי חירום ומצער מאוד שהממשלה החליטה שלא לכבד את קווי היסוד שלה עצמה.

מול כל אלה ניצב, כאמור, לבדו, המשרד להגנת הסביבה, שכוחו מוגבל גם בימים שבשגרה. בפני השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שחלק מהצעדים נכפו על משרדה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים עוד טרם נכנסה לתפקידה, עומדת משימה כמעט בלתי אפשרית. היא לא תצליח לבדה. לכן על התנועה הסביבתית כולה להתייצב לימינה של השרה ולימינו של המשרד, ולגבות אותם ללא קשר לימין ושמאל. זהו לא פחות מרגע היסטורי. לא רק בגלל הסכנות אלא גם בגלל ההזדמנויות. אם ניכשל, ייגרם נזק כבד לשנים רבות. אם נצליח, נחזק את השמירה על הסביבה לדורות.

יניב בלייכר הוא מנהל המחלקה לניהול סביבתי בעמותת אקואושן, פעיל סביבה, יו"ר אזרחים למען אוויר נקי וחבר בפורום האקלים הישראלי