איך למסות את הכלים החד פעמיים באופן הוגן יותר

המס על כלים חד פעמיים מפלסטיק הפך לנושא פוליטי ומקטב, ללא צורך. המעבר לכלכלה מקיימת וירוקה צריך ויכול להיעשות בצורה שהיא גם צודקת מבחינה חברתית וכלכלית, ועוד לא מאוחר לעשות זאת.

מצד אחד, ברור שיש להגביל את ההרעלה השיטתית של הטבע ושלנו עצמנו כתוצאה מהשימוש הרב בפלסטיק. מצד שני, נכון גם שאין זה הוגן להשית את עול ההגבלות רק על אותו ציבור שמסתמך על מוצרים חד פעמיים בחיי היום היום, ציבור שהוא בחלקו הגדול חרדי ומועט אמצעים. זאת בשעה שחלקים אחרים בחברה צורכים מוצרים מזהמים אף יותר ללא כל הגבלה או מיסוי.

אבל הדרך לתקן את חוסר השוויון בנטל שמייצר המס איננה לבטל אותו. דבר זה רק יפגע בכולנו, בבריאותינו ובילדינו.

ישנה דרך חכמה יותר שתעזור גם להפחית את הזיהום הנגרם על ידי צריכת הכלים החד פעמיים וגם תוריד את הנטל הכלכלי מהציבור שייפגע.

הן המס והן הצמצום מניבים למדינה הכנסות - באופן ישיר מהמס, ובאופן עקיף מהחיסכון בהוצאות הטיפול בפסולת הפלסטיק, בנזקים הסביבתיים ובהוצאות הבריאותיות הקשורות בזיהום. חלק מההכנסות האלה יכולות וצריכות להיות מנותבות חזרה למשפחות שנפגעות ישירות.

וכך, במקביל להשארת המס על כנו, יש להעביר למשפחות המשתמשות במוצרים חד פעמיים באופן תדיר תמיכה כספית שתאפשר להן לרכוש מוצרים אלטרנטיביים ללא פגיעה בכיסן - למשל כלים חד פעמיים מתכלים אשר אינם פוגעים בסביבה או בבריאות, או אפילו מדיח כלים - על פי בחירתן.

איך ולמי בדיוק תתבצענה ההעברות האלה? זה דורש חשיבה ותכנון, אבל בעיקרון זה יכול להתבצע בכמה דרכים: דרך קצבאות קיימות או יעודיות, או דרך כרטיסי המזון הנטענים המתוכננים להיות מחולקים למשפחות נזקקות - כאשר כלים חד פעמיים מתכלים יהפכו להיות אחד המוצרים הזכאים לרכישה דרכם.

אמנם נכון שאין אפשרות לדעת בדיוק איזה משפחה נפגעה באיזה מידה, ולכן העברת הקצבה הזו לא תהיה מדויקת לגמרי ואולי תהיה כרוכה ב"בזבוז" מסוים של כספי ציבור. אבל סביר להניח שחוסר יעילות זה יהיה כאין וכאפס לעומת חוסר היעילות המשווע שכרוך במצב הקיים.

זהו הפתרון שהתיאוריה הכלכלית מציעה על מנת ליצור תמריצים נכונים בשוק החופשי באופן שאינו פוגע בציבור באופן אי שוויוני. מס על צריכה של מוצרים מזהמים איננו מעוות את השוק החופשי. הוא מתקן אותו, ומייצר תמריצים לבחירות נכונות, ולכן הוא נחוץ. גם העברות של תמיכה כספית למי שנפגע מהמס אינן מעוותות את השוק והן נחוצות כדי שהנטל יתחלק באופן שוויוני. התשלומים האלה לא יבטלו את השפעת המס. כל משפחה תבחר כאמור לעשות בהן על פי דעתה, ואם מחיר החד"פ יהיה גבוה בגלל המס, משפחות רבות יעדיפו להשתמש בכסף בצורה יעילה יותר מבחינתן, כולל למשל לרכוש כלים מתכלים, או אפילו מוצרים אחרים שיכולים לפצות על העול הנגרם מהפחתת השימוש בחד"פ.

זוהי דרך המקובלת על כלכלנים להשיג שינוי סביבתי צודק חברתית, והיא עדיפה בהרבה על צעדים מקטבים שהופכים את הנושא הסביבתי והבריאותי לסלע מחלקות פוליטי במקום למכנה משותף שסביבו כולנו יכולים להתאחד. עוד לא מאוחר לעשות כן.

ד"ר רם פישמן הוא חוקר קיימות וכלכלה בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב