הקרנות הכספיות מציגות: הכוכבית הקטנה של הכוכבות הגדולות בענף קרנות הנאמנות

הקרנות הכספיות, אלו שמבטיחות לספק לחוסך תשואה בגובה ריבית בנק ישראל, הפכו השנה לכוכבות הגדולות של ענף קרנות הנאמנות, ובכל חודש הציבור מעביר אליהן מיליארדי שקלים. אלא שבשל קצב העלייה של הריבית במשק, הן לא מצליחות בשלב זה לספק לציבור את התשואה המובטחת. הפער אמנם קטן, אבל הוא עדיין קיים. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי מתחילת השנה הנוכחית הקרנות השונות השיאו תשואה של 1.45%—1.72%, בעוד ריבית בנק ישראל המשוקללת עמדה על 1.75%. כלומר, הקרנות הכספיות לא הצליחו להשיא את התשואה המובטחת, הגם שמדובר בפער לא גדול במיוחד.

יש לכך שתי סיבות מרכזיות. הראשונה היא קצב העלייה של הריבית במשק. מתחילת השנה הנוכחית בנק ישראל העלה את הריבית ארבע פעמים, מרמה של 3.75% לרמה של 4.75%. מדובר בקצב העלאה גבוה מאוד, והוא מקשה על מנהלי הקרנות הכספיות לבצע את השינויים הנדרשים על מנת להשיא לחוסכים את הריבית העדכנית. אך כאמור, מדובר בפער קטן יחסית, ולדברי מנהלי הקרנות, הוא עתיד להיסגר בעתיד, ואף טומן בחובו אפשרות לאפסייד לחוסכים. הסיבה השנייה היא דמי הניהול, שמגיעים לממוצע של 0.13%, שמנוכים בצורה אוטומטית מהצגת התשואה של קרנות הנאמנות.

"אנחנו, כמנהלי השקעות, יודעים מה התשואה הפנימית של הקרנות בכל רגע נתון. התשואה נעה תמיד סביב ריבית בנק ישראל. על כן בטווח הארוך בעלי הקרנות הכספיות יקבלו את הריבית שהונהגה במשק. כשהריבית תתייצב יהיה ניתן לראות את הזחילה של התשואה למעלה", אמר ליאור כגן, מנהל קרנות הנאמנות של מיטב. לדברי כגן, הקרנות הכספיות לא הצליחו להניב במדויק את התשואה השנה גם בשל ההחלטה של בנק ישראל להעלות את הריבית כמה פעמים בתוך זמן קצר. לדבריו, "מנהל קרן כספית עם נכסים של מיליארד שקל משקיע חלק מהכספים שלו בנכסים בעלי ריבית של 4.5%. חלק מהנכסים סגורים ולא ניתן לשנע אותם מיד לאחר העלאת ריבית מחודשת, ולוקח להם כמה ימים להשתחרר. זה פוגע בתשואה של הקרן ולכן היא נמוכה יותר מהריבית הרשמית של בנק ישראל. באותה מידה כאשר הריבית תתחיל לרדת, הכספיות ייתנו תשואה טיפה יותר גבוהה מריבית בנק ישראל".

מתחילת השנה קיים הבדל בתשואות בין קרן כספית אחת לאחרת של עד 0.27%. כך, מגדל כספית שקלית הניבה את התשואה הגבוהה ביותר,

1.72%, בעוד אלטשולר שחם כספית סוגרת את הטבלה עם 1.45%. בהתחשב בכך שבקרנות כספיות מושקע לעתים כל הכסף הנזיל של החוסך, שמגיע למאות אלפי שקלים, מדובר בהבדל מהותי של מאות ואף אלפי שקלים בשנה. ההבדל בתשואה בין קרן לקרן נובע בעיקר מתמהיל הנכסים שמנהל ההשקעות בוחר.

רשות ני"ע, הרגולטור בתחום, הגדיר את הקרנות הכספיות כקרנות בעלות ודאות גבוהה מאוד, על כן המנהלים שלהן מוגבלים באמצעי ההשקעה. התמהיל הנהוג על ידי מנהלי הקרנות הוא השקעה של 30% מההון בפיקדונות, 30% באג"ח קונצרניות בדירוג גבוה ו־40% במק"מים של בנק ישראל. מעבר לשוני בתמהיל בין מנהל למנהל, שמביא לשוני בתשואה, גם ההבדל בריבית על הפיקדונות שהצליח המנהל להשיג משפיע על תשואת הקרן.

"בכל אופן, מדובר בתוצאות טובות משמעותית מאלה שמקבלים החוסכים בפיקדון בבנק, והמרווח בין התשואות של הקרנות הכספיות לריבית בנק ישראל הוא מינורי לחלוטין בהשוואה למרווח שמציעים הבנקים בפיקדון למול הריבית במשק. 500 מיליארד שקל שיושבים בבנקים ללא ריבית זה כשל שוק צרכני. הטעות האמיתית היא לשים את הכסף בפק"מ", אומר כגן, שמנהל את הקרן הכספית הגדולה בישראל — מיטב כספית ניהול נזילות, שמנהלת יותר מ־10 מיליארד שקל.

יש מנהלי השקעות שמאמינים כי דרושה התערבות של הרגולטור בכל הנוגע למאזן שבין הקרנות הכספיות לבין הבנקים ולפיקדונות הבנקאיים. על פי יוני בראל, סמנכ"ל השקעות באיילון בית השקעות, שמנהל קרן כספית של 5.1 מיליארד שקל, "במערכת הבנקאית יש מאות מיליארדי שקלים שאינם נושאים ריבית. זה שווה 15 מיליארד שקל לבנקים עם אפס סיכון. לאחר שהרבעון האחרון היה כל כך חזק עבור הבנק בנוגע לרווחים והכנסות - כולם פותחים עיניים על המערכת הבנקאית שמרוויחה הון בעוד המשק נחנק. עכשיו צריכים לחשוב מה עושים עם זה".

"אני לא חושב שהפתרון הוא מיסוי, כפי שהציע שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. צריך לחנך את הציבור לא להיות פראייר. מס הוא לא כלי מיטבי להטמעת שינויים כלכליים. זה רק מדכא צמיחה בעתיד. אני חושב שצריך לפעול במישור החינוכי. המשקיעים לא רוכשים קרן כספית משום שזה נראה להם מסובך. הם מעדיפים להישען על בנקאים ולא להתעסק עם רכישה עצמאית של קרן כספית, אבל הבנקים לעולם יעבדו לפי אינטרסים של המערכת, והבנקאי מייצג קודם כל את הבנק ולא את הלקוח. על כן כדאי לצאת בקמפיין של הבורסה ורשות ניירות ערך לעידוד רכישת קרנות כספיות ולהסביר את כל היתרונות שלהן מול הפיקדון הבנקאי", אמר בראל.

ליאור כגן מנהל הקרן הכספית הגדולה בישראל של מיטב | צילום: אוראל כהן

קרנות כספיות הן קרנות נאמנות סולידיות מאוד, שמטרתן, כאמור, להשיא לחוסכים את הריבית במשק ללא סיכון. בהתאם, הן משקיעות את נכסיהן בפיקדונות של הבנקים ובזכות גודלן מנהל הקרן מקבל מהבנק הצעה לריבית טובה מזו שמקבל לקוח קטן, וגם לני"ע בסיכון נמוך כמו מק"מ (מעין אג"ח שבנק ישראל מנפיק לטווח של עד שנה), או לאג"ח בדירוג גבוהה ולטווח קצר. הקרנות הכספיות מותאמות לסביבה אינפלציונית מאחר שהמס על הרווח שלהן הוא 25% מהרווח הריאלי, בעוד המס על הריבית בפיקדונות הינו 15% מהרווח הנומינלי (ללא התחשבות באינפלציה). בנוסף, הקרנות הן נזילות תמיד, וזאת בניגוד לפיקדונות בנקאיים, המוצר המתחרה, שבו הכספים נסגרים לתקופות זמן ידועות מראש.

עליית הריבית במשק, שהביאה בתוך כשנה וחצי את ריבית בנק ישראל מרמה של 0.1% לרמה של 4.75%, הפכה את הקרנות הכספיות לכוכבות של ענף קרנות הנאמנות. מתחילת השנה נוספו לקרנות האלו, שניהלו בתחילת השנה 50.3 מיליארד שקל, עוד 26.5 מיליארד שקל - עלייה של 47% - והן כבר מהוות 19.5% מתעשיית קרנות הנאמנות שמנהלת 393 מיליארד שקל, נכון ל־1 ביוני, אחרי שגדלה ב־7%.