המילכוד האירופי: משבר האקלים מסרבל מעבר לאנרגיה ירוקה

בקיץ האחרון, זה הפך כמעט לאירוע שבועי. הבצורת המתמשכת באזור נהר הפו באיטליה, החמורה זה 70 שנה, הביאה להתייבשות בקנה מידה היסטורי ולחשיפה של אוצרות שהיו קבורים במעמקי המים זה עשורים. ביולי היו אלו שתי ספינות ששקעו בזמן מלחמת העולם השנייה, ובאוגוסט פונו מבתיהם 3,000 איש כשדיג גילה פצצה אמריקאית שהכילה חומרי נפץ במשקל כולל של כמעט רבע טונה. אבל התגלית האמיתית היתה שהזרימה בנהר הפו, שביחד עם נהרות אחרים אחראי לאספקת כחמישית מהחשמל באיטליה באמצעות תחנות הידרו, כבר לא אמינה מספיק כדי להבטיח אספקה רציפה: לדברי רשויות במדינה, תפוקת החשמל מתחנות הידרו נמצאת בירידה עקבית מאז 2021, כאשר בין ינואר למאי 2022 היתה התפוקה נמוכה ב־40% לעומת התקופה המקבילה ב־2021.

לכתבות נוספות בפרויקט אירופה בעלטה:

התלות האירופית בגז הרוסי: ברית כלכלית שהתחילה עוד ב־1970

מכבים רמזורים ומתקלחים מהר: כך נערכת אירופה לניתוק מהגז הרוסי

בקרב מדעני אקלים וכלכלנים קיימת הסכמה רחבה שמעבר לאנרגיות מתחדשות - סולאר, רוח, הידרו - הוא לא רק הכרחי לצורך התמודדות עם משבר האקלים, אלא גם נכון מבחינה כלכלית ומדינית. אנרגיות ירוקות כמעט שאינן פולטות גזי חממה ובמרבית המקרים הן זולות יותר מדלקי מאובנים, כאשר פעמים רבות משתלם יותר להקים מערך אנרגיה מתחדשת מאשר להמשיך להפעיל תחנת פחם. בנוסף, הן מנתקות את התלות במספר המדינות הקטן שמחזיקות כמויות גדולות של דלקי מאובנים - תלות שהתבררה כמכרעת על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה והחשיבות של הגז הרוסי לכלכלה האירופית.

העתיד של האנושות הוא, בסופו של דבר, התבססות על 100% אנרגיות מתחדשות. אבל הדרך לשם רצופה לא מעט אתגרים וחסמים שדורשים מענה אמיתי. אחד החסמים הללו הוא כלכלי. אף שבטווח הארוך אנרגיות מתחדשות זולות יותר מתשתיות דלקי מאובנים, בטווח הקרוב המעבר מחייב השקעה משמעותית.

לפי דו"ח של BloombergNEF שפורסם באפריל, העלות של מעבר מלא לאנרגיה נקייה באירופה תעמוד עד 2050 על 5.3 טריליון דולר. בתרחיש שנבדק בדו"ח, אירופה מפסיקה לחלוטין את השימוש בדלקי מאובנים עד אמצע העשור באמצעות חישמול תשתיות ושימוש באנרגיה ממימן ירוק, כאשר רוח וסולאר הן מקור האנרגיה המרכזי ביבשת. כדי לעמוד ביעד זה צריכה אירופה להכפיל את קיבולת הפקת אנרגיית הרוח והסולאר עד 2025, ולהגדילה בשיעור שנתי של 60%־80% בין 2026 ל־2030. תחנות גז חדשות צריכות להיות מתוכננות כך שניתן יהיה להסב אותן במהירות להפקת אנרגיה ממימן ירוק.

5.3 טריליון דולר נשמעים כסכום גבוה להחריד. ואולם, המחיר של אי־פעולה עתיד להיות גבוה יותר, בדמות נזקים לחיי אדם ולרכוש כתוצאה מאירועי אקלים קיצוניים, עלויות של התאמת תשתיות להתמודדות עם מציאות אקלימית חריפה יותר והוצאות גבוהות יותר על מערכת הבריאות - בין אם בגלל ירידה כללית במצב הבריאותי כתוצאה מתנאי קיצון דוגמת גלי חום מתמשכים, ובין אם כתוצאה מעלייה בשכיחות של אירועי קצה כמו מגפה כלל עולמית.

בנוסף, ביחס לגודלה של הכלכלה האירופית, הסכום לא גבוה כלל, כמעט מתגמד. לפי נתוני ה־OECD, ב־2021 עמד התמ"ג של כלל מדינות האיחוד האירופי על 21.69 טריליון דולר. כלומר, כלל ההשקעה הדרושה על פני שלושה עשורים על מנת להעביר את אירופה לאנרגיה ירוקה עומדת על כ־25% מהתמ"ג של רק חלק מהמדינות (התמ"ג כולל את מדינות האיחוד האירופי, בעוד עלות המעבר חושבה בעבור כלל המדינות ביבשת). ובחלוקה שנתית, מדובר על השקעה של פחות מ־200 מיליארד דולר בשנה.

חסמים אחרים נוגעים ללוגיסטיקה של הקמת התשתיות הדרושות. מעבר לאנרגיות מתחדשות כרוך בחציבה, עיבוד ושימוש במתכות דוגמת נחושת, ליתיום וקובלט. ואלו, בניגוד לרוח ולשמש, אינן מתחדשות ולא מגיעות סתם כך מהאוויר. דו"ח של האוניברסיטה הקתולית בלוון שפורסם באפריל ונכתב בהזמנת ארגון Eurometaux, שמייצג מפיקי מתכות, מתריע שהמעבר של אירופה לאנרגיה מתחדשת עלול להתמודד עם חוסרים בחומרים הדרושים לכך, או ליצור תלות חדשה בספקים לא יציבים.

לפי הדו"ח, על מנת להגיע לאיפוס פליטות עד 2050, יידרש האיחוד לעשות שימוש ב־35% יותר נחושת בהשוואה להיום וב־45% יותר סיליקון, רכיב מפתח בפאנלים סולאריים. במקביל, הביקוש לקובלט צפוי לגדול ב־330% ולניקל ב־100%. מתכות אלו נחוצות לייצור רכבים חשמליים, סוללות, טורבינות רוח ופאנלים סולאריים - או בקצרה כל הדברים שצריך כדי להפסיק להשתמש בדלקי מאובנים.

"בשעה שהאיחוד האירופי נחוש לסיים את התלות שלו באנרגיה רוסית, הוא נחוש באותה מידה להימנע מיצירת תלות חדשה בעתיד", נכתב במסמך אסטרטגיה שפרסמה נציבות האיחוד במאי. "כשהביקוש לדלקי מאובנים פוחת, העלייה בביקוש לחומרי גלם, כולל יסודות נדירים ומתכות, יכולה להוביל לאתגרי אספקה חדשים בזמן המעבר האנרגטי".

בכל הנוגע להפקת יסודות נדירים, יש לאיחוד האירופי אפשרות להפיק חלק מהיסודות, ובפרט אלומיניום ונחושת, באופן מקומי. ואולם, פרויקטי כרייה באירופה נתקלו בעבר בהתנגדות מצד מקומיים וארגוני סביבה. הקמת מכרה חדש היא הליך ממושך שדורש שנים של תכנון וקבלת אישורים, כאשר אין שום ודאות בראשית הדרך להצלחה בסופה. והזמן לא בדיוק משחק לטובתנו.

בנוסף, גם אם ניתן יהיה להפיק חלק מחומרי הגלם הדרושים בשטחי האיחוד, חומרים אחרים כמו קובלט וניקל עדיין יהיה צריך לייבא, לא פעם ממדינות עולם שלישי שבהן הכרייה כרוכה בנזק סביבתי ניכר ובפגיעה חמורה בזכויות אדם. חסם נוסף הוא, שכיום חלק ניכר מהנחושת, האלומיניום והניקל שמיובאים לאיחוד האירופי מגיע מרוסיה. כך שאם המטרה היא להפחית את התלות ברוסיה, חייבות מדינות האיחוד לגוון את מקורות האספקה שלהן.

חלק מהפתרונות שמציעה נציבות האיחוד כוללים האצת מתן האישורים וקביעת אזורים ייעודיים להפקת חומרים הדרושים לאנרגיות מתחדשות, תוך סיכונים סביבתיים נמוכים יחסית. הדו"ח של האוניברסיטה הקתולית בלוון מציע אסטרטגיית מחזור מקומי, למשל של מתכות ממכוניות או טורבינות רוח שהושבתו, ושיכולה לספק עד 75% מהמתכות הדרושות למעבר לאנרגיות מתחדשות. זאת, בתנאי שהאיחוד ישקיע כבר עכשיו בתשתיות מחזור ויעצור את העברת פסולת המתכת למדינות אחרות.

בעיה אחרת מגיעה בשלב הייצור. נציבות האיחוד שמה לה למטרה להגביר את הייצור העצמי של הרכיבים הדרושים לתשתיות אנרגיה, כמו פאנלים סולאריים, ומציעה תמריצים ומימון להקמת מתקני ייצור מקומיים. ואולם, בראם קלייס, יועץ בכיר בארגון Regulatory Assistance Project, אמר ל"סיינטיפיק אמריקן" שהאיחוד יתקשה להתגבר על היתרון של סין ומדינות אחרות בדרום־מזרח אסיה, שמזה עשורים מושכות תשתיות ייצור מהיבשת.

בתחום אנרגיית הרוח, יש כיום באירופה חמישה יצרני טורבינות, כאשר ארבעה מהם פועלים בהפסד. "בשנתיים האחרונות, התעשייה נאלצה לסגור מפעלים שמייצרים רכיבי טורבינת בגרמניה, ספרד ודנמרק - מרכזי ייצור מסורתיים של תעשיית הרוח באירופה", כתב בתחילת השנה ארגון WindEurope, שמקדם שימוש באנרגיית רוח, לנציבות האיחוד. "השוק האירופי קטן מכדי לתחזק את התעשייה הזו, ויש סכנה של הפסד למתחרים מסין". הפתרון, לדבריו, הוא לפשט הליכי קבלת אישורים, לתמוך בחדשנות ולאסור על מכרזים הפוכים, שבהם גופים משלמים על הזכות לבנות חוות רוח.

אתגר נוסף מתעורר כשמגיע הזמן להקים את התשתיות עצמן, וכאן שוב מרימה את הראש סוגיית הליך האישורים. "קרקע היא לא הבעיה, מימון הוא לא הבעיה, טכנולוגיה היא לא הבעיה, דעת הקהל היא לא הבעיה", אמר מנכ"ל, WindEurope גילס דיקסון, בראיון לאתר Euroactiv בפברואר האחרון. "הבעיה היא המורכבות האדירה של הליכי האישור". חבר פרלמנט האיחוד מטעם דנמרק, מורטן פיטרסן, אמר: "נכון לעכשיו, ההליכים לוקחים זמן רב מדי. אם לא נעשה זאת בדרך אחרת ומהירה הרבה יותר, לא נגיע ליעדים שלנו". על מנת לפתור קושי זה, נציבות האיחוד דוחקת במדינות החברות ליישם את דירקטיבת האנרגיה המתחדשת מ־2018, שכוללת דרישה לאשר בקשות לתשתיות חדשות בתוך שנתיים מהגשתן.

חסמים אלו מתנגשים עם חסמים סביבתיים שנובעים משינוי אקלים. בצורות ממושכות, כמו זו שמתרחשת בצפון איטליה, יכולות להשפיע על התפוקה של פרויקטי הידרו. לפי דו"ח שפרסמה ב־2019 סוכנות הסביבה האירופית (EEA), משבר האקלים מביא לעלייה במשקעים בצפון אירופה, בשעה שדרום היבשת הופך לצחיח יותר. "שינויים חזויים בזרימת הנהרות מצביעים על דפוס דומה", נכתב בדו"ח. "צפויה ירידה בזרימה למדינות דרום אירופה (בפרט קפריסין, יוון, איטליה, מלטה, פורטוגל, ספרד וטורקיה) ועלייה בזרימה במדינות צפון אירופה. התלות של תחנות הידרו בזרימה הופכת אותן לרגישות לירידת שלג וגשם ולהינמסות קרחונים ושלג. במקומות שבהם הזרימה תקטן, צפויה פגיעה בתפוקה של תשתיות הידרו וביעילות שלהן לעומת טכנולוגיות אחרות".

המשך ההתחממות יכול להביא לביקוש מוגבר לחשמל, כזה שקצב הפריסה של תשתיות אנרגיה מתחדשת עשוי לא לעמוד בו. (אין ודאות שירידה בביקוש לחשמל בגלל טמפרטורות גבוהות יותר בחורף תאזן את העלייה בביקוש בקיץ).

אירועי קיצון, ובהם שיטפונות, גלי חום, סופות ברקים וברד, בצורות ושריפות, מסכנים את הפעילות והתפוקה של מתקני אנרגיה מתחדשת ודלקי מאובנים כאחד, ולהערכת EEA יכולים להוביל להפסדים של מיליארדי יורו בשנה. טורבינות רוח, למשל, פגיעות לנזקי סופות רוח, ברד וקרח, וסופות ברד יכולות לגרום נזק משמעותי לפאנלים סולאריים.

אתגר נוסף הוא מה שמכונה בגרמנית Dunkelflaute - תקופה מתמשכת שבמהלכה תנאים סביבתיים מביאים לתפוקה נמוכה של אנרגיות שמש ורוח. "באזורים שבהם קיים שימוש בחשמל לצורכי חימום, הבעיה מוחרפת בתקופות של ביקוש שיא במהלך החורף", נכתב בדו"ח ה־EEA. "מחקר שנערך בגרמניה מעלה שאספקת חשמל אמינה ממקורות אנרגיה מתחדשים שיכולה להתמודד עם Dunkelflaute דורשת שילוב של יכולות גמישות הדדיות, כולל הידרו, אחסון בסוללוות, ותשתיות אנרגיית־ביו גמישות".

האתגרים השונים, אף שאינם פשוטים או שוליים, הם גם לא בלתי עבירים. לכולם יש פתרונות, קלים יותר או פחות ליישום. ועם כולם, אין לאירופה או לשאר העולם ברירה אלא להתמודד - ובהקדם האפשרי. ככל שנתמהמה, ככל שמשבר האקלים יחריף, כך יהיו החסמים גבוהים יותר, הפתרונות קשים יותר ליישום, והדרך ליבשת מבוססת כולה אנרגיות מתחדשות, ארוכה ומפותלת יותר.

איסוף ועיבוד נתונים: תמר טוניק // אינפוגרפיקה: דגנית בלבן