יוסי מדמוני | צילום: יובל חן
"לא תקעתי אצבע בעין, אבל אולי הקומיסרים יראו בזה התרסה"
במרכז הסדרה החדשה והמהפנטת "איסט סייד" בכאן 11 ניצב יהודה לוי בדמות סוחר קרקעות יהודי שמנצל ערבים. למרות זאת, לדברי היוצר המוערך שלה יוסי מדמוני, מה שעניין אותו זה פחות פוליטיקה ויותר פחדים אנושיים. עכשיו, הוא חושף, "כמו ההייטקיסטים שחוששים משלטון טוטליטרי, גם אני מפזר את הז'יטונים שלי בחו"ל"
לא הכל הוא כפי שנדמה בסדרה "איסט סייד", שעלתה אתמול בכאן 11 וכבר נמכרה לנטפליקס ישראל ונבחרה על ידי אתר דדליין כאחת משש הדרמות הבינלאומית שכדאי לצפות בהן ב־2023.
במרכזה סוחר קרקעות של עמותות יהודיות המנסות לרכוש נכסים במזרח ירושלים בכיכובו של יהודה לוי. האינטרסים על פיסת האדמה שבמרכז הסדרה רבים והיצרים רוויים. המציאות של מזרח ירושלים — יחסי יהודים־ערבים, הפטריארכיה היוונית־אורתודוקסית, שכונת סילואן והעיר העתיקה — כל אלה מגדירים מחדש את המילה "מורכב". דמותו של כוכב הסדרה מומי בן דהאן (לוי), שמגדל לבדו ילדה על הרצף האוטיסטי, מורכבת על אחת כמה וכמה. לכאורה הסדרה מסתייגת ממנו, ובעקבות זאת גם הצופים, אבל אז מתגלה פן אחר, משפחתי, שמרחיב את היריעה. בזמן קצר ביותר, של פרק אחד, בסדרה רב־לשונית, המוגש בתנופה, הצופים מפתחים יחס עז ודאגה כנה לדמויות ולאירועים.
"יש לי רגש מאוד עמוק לסילואן", מספר יוסי מדמוני, יוצר הסדרה (ביחד עם יעל רובינשטיין), "אבא שלי נולד בה. הוא מהדור האחרון של היהודים שגרו שם. סבא שלו היה מנהיג ב'אעלה בתמר', העלייה הראשונה מתימן, והוא גר בשכונה במתחם ליד סילואן. מבחינתו לגור ליד כפר ערבי היה הגיוני. מה עוד שהיישוב הישן די דחה את אנשי העלייה ההיא בהתחלה. אז סילואן זה מקום שאבא שלי מתרפק עליו. במאורעות 1939 המקומיים הבריחו את היהודים לעיר העתיקה, כולל את אבא שלי, ובסילואן יש המון נכסים שהיו של יהודים, שננטשו אז. אחר כך הם נקנו בכל מיני צורות, ואת המקום העמום הזה העמותות היהודיות מנצלות. המתווכים מנצלים את המצב הכלכלי האיום של המוכר המקומי ואת הפחדים שלו. ככל שנתקדם בעשרת פרקי הסדרה, נראה את השיטות של הגיבור לגרום להם למכור את הנכסים. מדובר לא רק בהצעות כספיות".
הרמזים שכבר נמסרים יוצרים מתח רב. מדמוני מסביר שפרק ראשון חייב להיות אינטנסיבי. "האנרגיה שמשקיעים היום בפרק פתיחה כדי לשכנע צופים להמשיך היא בערך כמו על חצי סדרה כולה. הכללים של האמריקאים אפקטיביים מאוד. אם אתה לא מכה בראש בפרק הראשון 50% עוזבים אותך. פיצוח הפתיחה הוא לפעמים יותר קשה מכל הסדרה".
מדמוני (55), הנשוי לשחקנית רותי בורנשטיין ואב לשתי בנות, הוא יוצר עטור פרסים. הוא זכה בפרס האקדמיה על ארבע סדרות שלו - "בת ים — ניו יורק", "30 ש"ח לשעה", "להרוג את הסבתא" ו"מלנומה אהובתי" ("הסדרה שלי שאני הכי אוהב", הוא אומר). הוא בוגר המחזור הראשון של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, והיה יו"ר איגוד התסריטאיםוגם שימש דירקטור בחברת התמלוגים ליוצרי קולנוע וטלוויזיה תל”י.
הוא נולד בירושלים, גדל בבית דתי בשכונת הבוכרים , וסבו היה רבה של הקהילה היהודית בכפר התימנים בשילוח עד לגירושה ב־ 1939.
העיסוק בתכנים דתיים והמפגש הטעון בינם לבין העולם המודרני נוכח מאוד ביצירה של מדמוני. במידה מסוימת נדמה כי הסדרה הזאת היא המשך מסוים של "מתיר עגונות", הסדרה הקודמת שלו לתאגיד השידור. אבל מדמוני מבהיר ש"יעל רובינשטיין היא היוצרת שהגתה את הרעיון, אני היוצר השותף. זכות ראשונים עמוקה מאוד היא שלה".
מדמוני עושה שימוש בתבניות סיפור השאובות מהעולם היהודי כמו מדרש, סיפור חסידי וסיפור מקראי, אך גם מהטקסטבוק של הטלוויזיה האמריקאית. "פעם היינו מלגלגים על החוקים של סיטקום שלפיהם צריך לצחוק בכל 30 שניות. אבל עכשיו לקחנו את החוקים האלה לדרמה ואנחנו מפתיעים את הצופים בכל דקה: זה כמו עוד סוכר, הפתעות זה אדרנלין, וזה ממכר".
חלק מכללי המדריך האמריקאי הוא גם להבטיח עוד עונות. "יש לי מחשבות שאם תהיה עונה שנייה, נגלה שיש למומי אבא ערבי ואמא יהודייה כדי להבין מאיפה חוסר הנאמנות הבוטה של האיש הזה", מרחיב מדמוני על הגיבור הראשי שלו. "הוא עושה דברים בשביל העמותה אבל עוין את הלקוחות שלו, דופק את הערבים, אבל גם דואג להם. הוא איש שעושה דברים איומים בגלל פחדים איומים.
"המניע של מומי הוא זה שמפעיל את כולנו — הפחדים שלנו של מה יהיה עם הילדים שלנו ומה יהיה כשנהיה זקנים. במיוחד כשהוא מטופל בילדה עם צרכים מיוחדים. יש לו מטרה קונקרטית והיא לשכן אותה בכפר, שגם אם הוא ימות, שיהיה לה מקום לחיות בו לנצח. בשביל זה הוא גם צריך שהיא תהיה בצבא, כי הצבא הוא גושפנקה לכך שהיא ברמת תפקוד מסוימת. הוא מנסה בכל דרך לדחוף אותה לשירות בצבא, אף שהיא כנראה לא במצב תפקוד מספיק כדי שיגייסו אותה, ואם זה לא יצליח הוא מנסה לצבור כמה מיליונים כדי שיוכל לסדר את החיים עבורה. במשך הסדרה נגלה גם איך הוא נהפך לאב חד־הורי. ההבנה של מניעיו היא הדרך היחידה לאהוב אותו, אחרת אתה כועס עליו. כשיש לאדם ילד עם צרכים מיוחדים, אתה יכול לסלוח על הרבה. זה תכסיס תסריטאי ציני, אבל הוא עובד".
את הבת שלו, מאיה, מגלמת גפן קמינר, שהיא בעצמה על הרצף האוטיסטי.
"קשה להגיע לאיכויות כאלה עם שחקנית שאין לה מוגבלות אבל זה הצריך גמישות, הכנות עם אמא שלה בבית, קשר מאוד טוב עם הבמאי וכמובן יהודה הלוי, עם הניסיון שלו והכריזמה שלו, מאוד סייע".
"איסט סייד" היא עוד סדרה של התאגיד שדוברת גם ערבית (לפניה היו "שעת נעילה", "טהרן" ו"מדרסה"). היהודים בה בהתחלה הם הרעים, והמשפחה הערבית צריכה לברוח באישון ליל. מי שמחפשים עלולים לראות בזה אצבע בעין של השלטון הנוכחי, שבוחן את התאגיד בזכוכית מגדלת. "הסדרה נוצרה על ידי יעל שהיא דתייה לאומית, שגדלה בבית אל, ואני שדתי באיזושהי צורה, ואני חושב שזה חלק ממה שיעשה את הסדרה לנגישה. יעל לא תופסת את הסדרה כפוליטית, אבל כמו כל דבר במציאות — יש היבטים פוליטיים ולמרות זאת אני לא חושב שזה יתקבל כאצבע בעין. ההסתכלות של הצופה היא על הגיבור ולא על האירועים מסביב. אבל אולי הקומיסרים יראו בזה משהו פוליטי מתריס".
רציתם את יהודה לוי כגיבור? מן הסתם, לא ידעתם שבמקביל הוא ישחק תפקיד מוביל בסדרה "גוף שלישי" בקשת.
"לא ידענו שהסדרה השנייה תופיע במקביל. יש ללוי כריזמה שמאפשרת לו לשאת על כתפיו 500 דקות. הוא מופיע ב־90% מהסדרה. זה סטאר קוואליטי. שוב משהו שלמדנו מהאמריקאים. אמריקה זה תוכנת מחשב משוכללת".
בגלל התוכנה הזאת בחרתם לסדרה שם באנגלית?
"כן, זאת סדרה שרוצה למצוא שווקים נוספים. גם מהמקום הכי הישרדותי: אם פעם גופי שידור היו נותנים לך כסף להפיק, היום הם אומרים 'קח כסף. אני יודע שיחסר לך, אז תשיג עוד'. ברגע שהישרדות של סדרות תלויה בכסף מבחוץ, הן יעשו איזו התאמה. אם רוצים לעשות סדרות פה בישראל, צריכים לדאוג להן שיימכרו לחו"ל. היום מפיקים מבקשים 'משהו ישראלי אבל שאני גם אוכל לקחת אותו לחו"ל'. זה אילוץ מאוד גדול שיכול להרוס הכל, כי ברגע שאתה מנסה לרקוד על כל החתונות, משהו עלול להיפגע. בנוגע לשם 'איסט סייד' אני חושב שהוא טוב בכל מקרה. השפה המאחדת את הערבים, היהודים והיוונים וכל השאר בירושלים היא אנגלית. במקרה הזה, אני לא מנסה לקרוץ לאף אחד".
כך או כך, בסוף השבוע שעבר נמסר כי "איסט סייד" תעלה זמן קצר אחרי השידור בכאן 11 גם בנטפליקס ישראל, יחד עם עוד סדרות של התאגיד כמו "קופה ראשית" ו"שעת אפס". "אני מקווה שגם הנטפליקסים מעבר לים יוכלו לראות אותה מתישהו", אומר מדמוני. "זה צעד ראשון בכיוון, וזה מעודד אותי מאוד נוכח הצעדים שנראה שהממשלה החדשה מאיימת לעשות לתאגיד".
אגב הממשלה החדשה, הסדרה שמתייחסת למקומות קדושים למאמינים בירושלים עולה כשנציגי ש"ס הציעו להטיל קנס ומאסר על מי שתגיע לכותל בלבוש לא צנוע.
"יש משהו ביהדות שהם שכחו: גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה לא גוזרים. אני לא יכול לראות בש"ס משהו רע כי אני בא משם. הם ראויים לכל מיליגרם של ביקורת שמוטחת בהם, אבל אני מזהה את הדברים הטובים".
ומה בנוגע לאיום על התאגיד, זה יקרה?
"במקום עמוק האיום על התאגיד ועל התעשייה מפחיד אותי. זו אחת הסיבות שאני עכשיו כותב ישר למפיקים אמריקאים. אני חייב להזיז חלק מהז'יטונים שלי. היכולת שלי לפרנס את בנותיי — אם לקשר את זה לדמות של יהודה הלוי בסדרה — היא מטרת־העל שלי, שלנו, גם כיהודים וגם כבני אדם וגם כהורים: להבטיח את העתיד של הילדים. הולכים לקחת גוף מצליח ובמקרה הכי טוב לקחת לו חצי מהתקציב.
"אז אני אומר במקום הכי אישי שלי, הולכים לקחת חצי מאפשרויות העבודה שלי. האם אני אהיה מטומטם ולא אעשה כלום, או שאני אפנה חלק מהז'יטונים למקום נידח ששמו אמריקה? יש עכשיו הייטקיסיטים שאומרים 'אני לא מוכן לתרום את הכסף שלי למדינה שתהיה טוטליטרית', ואחרים אומרים 'מדינות טוטליטריות לא טובות לכלכלה'; אז אני גם אומר את זה, מתוך דאגה. הייתי שמח לכתוב רק לישראל כי זו החוזקה שלי, וזה המקום שאני יכול לעשות את הדברים החד־פעמיים שאמנות חותרת אליהם — אבל עכשיו אני נאלץ לפזר את ההשקעה".