חיים על הקצה, של המפל: חותרי הקיאקים הישראלים שמחפשים את הנקודות המסוכנות בגלובוס

תושבי מושב אודם שבגולן מכירים את המחזה שעומד לחזור על עצמו בקרוב. הגשמים הכבדים שפוקדים את האזור בכל חורף יחלו לנחות בעוצמה, וגלעד לחיאני שוב ייצא לפתחו של הירדן ההררי. בעוד שרובם יהיו ספונים בבתיהם, לחיאני בן ה־36 יניח את קיאק הפלסטיק הקשיח שלו בתוך מימיו הקפואים והסוערים של הירדן, ויזרוק עצמו היישר אל תוך המערבולות החומות והגועשות שדוהרות מטה אל הכנרת. אלו שמסוגלות לקבור אדם בתוך שניות.

אותם מראות עוצמתיים של טבע, שמצד אחד מעוררים השתאות מאיתניו, ומצד שני בעתה מסכנותיו הבלתי צפויות, הם מגרש המשחקים של לחיאני וחבריו לתחום "המים הלבנים" — האח החורג, הפרוע והנישתי של ענף הקיאקים המסורתי. קומץ המשתייכים אליו ברחבי העולם הוא זן נדיר של חותרים מיומנים ביותר, שתרים בחלקיו הנסתרים ביותר של הגלובוס בחיפוש אחר הנהר המושלם. כזה שעובר בתוך נקיקים צרים ותלולים שכף רגלו של אדם טרם דרכה בהם, רצוי מבחינתם שיכיל כמה שיותר אשדות ומפלים. שם טמונות ההתרגשות, המהירות, ההתמודדות. בחינת הגבולות הטכניים והפיזיים מהווה הכרח עבורם.

"אתה בעצם מנסה לתמרן כוח טבע לטובתך", מסביר לחיאני ל"כלכליסט”, "זה כמובן מסוכן מכיוון שמדובר בכוח טבע שהרבה יותר חזק ממך. ההתמודדות איתו מצריכה המון ענווה כי מדובר בחוקים שלא בן אדם כתב. חוקים שאם אתה לא תעמוד בהם, אתה לא תהיה. אתה פשוט תמות". לחיאני הוא אב לארבעה שבעצמו פגש את המוות כחייל כשנפצע אנושות במלחמת לבנון השנייה. הוא מספר כי רגעי אימה שחווה בעת שחתר במורד נהרות שוצפים ברחבי העולם, המים הסוערים וההתמודדות איתם, היו חלק בלתי נפרד משיקומו.

האלופה נוריה ניומן. חותרי הקיאקים שמגיעים לנופים שאף אדם לא ראה לפניהם | צילום: איי אף פי

כיום הוא מפעיל בית ספר לחתירה אתגרית בירדן ההררי, שמלמד בני נוער את המיומנות, הדיוק והביטחון, הנדרשים על מנת לשוט בבטחה ובהנאה ב"מים הלבנים". לשיטתו, מי שיתחיל בגיל מספיק צעיר, בדיוק כפי שהוא עשה כשהיה יורד מדי יום לירדן מביתו ביסוד המעלה, יוכל לרכוש את הכלים הנדרשים, ואולי אף להימנות עם מובילי התחום בעתיד. הירדן ההררי הוא בעיניו “גן שעשועים מטורף, ממש נכס לאומי לקיאקים", שלמרבה ההפתעה מדינות רבות עשויות להתקנא בו. "בעוד במדינות מובילות בתחום החתירה הנהרות לפעמים קופאים בחורף, כאן יש לך 12 ק"מ קשים ומאתגרים שאינם מרפים, וניתן לחתור בהם כל השנה". לדבריו, הנהר הלאומי האהוב וההיסטורי שלנו זוכה לעיתים ל"דירוג 5" (מתוך 6) בקצהו ההררי שצונח מגשר בנות יעקב ועד כרכום. דירוג כזה ניתן רק לנהרות שמתאפיינים בזרימה חזקה, ומכילים מספר רב של אשדות ולעתים אף מפלים, המצריכים רמת שליטה וניסיון גבוהים ביותר. רמתו של הירדן ההררי בימים כתיקונם (תקופת הקיץ) קרובה לדרגה 3, שאינה מהווה סכנה ממשית לחותרים בעלי ניסיון. בחורף זה כבר סיפור אחר לגמרי.

מי שחיה את הקצה העליון של סקאלות הדירוג היא נוריה ניומן. אחרי שנים שבהן שלטה בצמרת העולמית בתחום ה"סלאלום" האולימפי המסורתי, הפנתה הצרפתייה בת ה־31 את תשומת לבה וזמנה אל האח ההרפתקני (“ההשפעה של ניומן על התחום היא בלתי נתפסת”, אומר לחיאני). בעשור האחרון ניומן מגיעה לנהרות ונקיקים שאליהם אין שום אפשרות גישה מלבד שיט שנמשך ימים במורד מים גועשים המסתירים מפלים שגובהם עשרות מטרים. כל כך הרבה פעמים בחייה עיניה של האלופה הצרפתייה נחו על נופים שאף אדם לא ראה לפניה. היא וחבורתה המצומצמת, המכילה את החותרים הנועזים ביותר בתבל, יכולים בהחלט להיחשב כמגלי עולם. במסגרת הרפתקאותיה, ניומן אף הפכה לאישה הראשונה בעולם שקופצת עם הקיאק ממפל שגובהו מעל 100 פיט (31 מטר), כשריחפה במורד מפל פוקאנו הנידח שבאקוודור. הקפיצה המטורפת תוכננה בקפידה ובוצעה בגשם שוטף על מנת שהנהר והבריכה שתחת המפל יהיו גבוהים ככל הניתן. היא מספרת “לכלכליסט” כי את המיומנות והאומץ רכשה במשך שנים שבהן הרימה את הרף בהדרגה על מנת להגיע מוכנה מבחינה טכנית ומנטלית לרגע האמת — למפגש עם "המכבסה" או "המטחנה", כפי שלחיאני קורא להשתוללות המים והזרמים האימתניים שאורבים בתחתית המפלים. "זו גם הסיבה שאיני יכולה לקרוא לכך בהכרח סיכון. התאמנתי זמן רב מאוד והגעתי עם מיומנויות גבוהות מאוד שיאפשרו לי לפתור מצבים בעייתיים שיכולים להתרחש".

אף שכרגע פניה לקראת תחרות אתגרית באחד הנהרות השוצפים והבלתי מוכרים של הודו, נדמה לאחר השיחה איתה שכיום ניצחונות, תארים או השפעה פחות מעניינים את חותרת הקיאקים הטובה והמוכרת בעולם. "הרבה יותר חשוב לי להראות לילדות צעירות, לנשים וגם לילדים שהם מסוגלים להכל אם הם יעבדו קשה".