בקושי רב, ואחרי יותר משבוע: הרפובליקנים הבטיחו רוב בבית הנבחרים

יותר משבוע לאחר בחירות אמצע הכהונה בארה"ב, הלילה (בין רביעי לחמישי) החזירו הרפובליקנים לידיהם את הרוב בבית הנבחרים - לאחר שהבטיחו 218 מתוך 435 המושבים בבית התחתון של הקונגרס האמריקני. זאת, בעקבות ניצחונו של מייק גרסייה הרפובליקני במחוז ה-27 בקליפורניה.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בירך את הרפובליקנים, ומסר כי יעבוד איתם בשיתוף פעולה על מנת "לשרת את העם האמריקני". לדבריו, "העם מצפה שנפעל עבורו. אעבוד עם כל אחד שמוכן לכך - רפובליקני או דמוקרט - כדי לספק תוצאות". הנשיא הבהיר כי "הבחירות בשבוע שעבר הוכיחו את חוזקה וחוסנה של הדמוקרטיה האמריקנית - הייתה דחייה של מכחישי בחירות, אלימות פוליטית והפחדה - ואמירה נחרצת שבארה"ב רצון העם מנצח".

גודל הרוב של הרפובליקנים בבית הנבחרים עשוי להתברר רק בעוד כמה ימים ואולי אפילו שבועות - כיוון שישנם עדיין מרוצים צמודים ביותר שבהם ממשיכים לספור את הקולות - אך בכל מקרה הרוב הזה יהיה דחוק.

הדמוקרטים, נזכיר, כבר הבטיחו את השליטה בסנאט, לאחר שזכו בלפחות 50 מתוך 100 המושבים. גם אם מפלגתו של ביידן לא תנצח במושב נוסף בסנאט, בסיבוב השני שייערך בחודש הבא בג'ורג'יה, הקול המכריע במצב של שוויון הוא של סגנית הנשיא קמלה האריס.

זה חודשים חזו הסקרים בארה"ב כי הרפובליקנים יחוללו מהפך בבית הנבחרים, והעניקו להם סיכויים גבוהים לחולל מהפך גם בסנאט. אף שהניצחון בבית הנבחרים מספיק לרפובליקנים כדי להקשות על ביידן בשנתיים הבאות, והם יוכלו לסכל כל חקיקה משמעותית שיבקש הממשל לקדם, בצד הדמוקרטי רואים בתוצאות הישג עבורם.

בבחירות האמצע בארה"ב אובדן כוח מצד מפלגתו של הנשיא המכהן הוא דבר כמעט קבוע, ולמעשה מאז 1906 היו רק שלוש בחירות אמצע שבהן מפלגתו של הנשיא התחזקה בבית הנבחרים, ולא נחלשה: ב-1934, כשארה"ב התמודדה עם השפל הגדול; ב-1998, כשהכלכלה פרחה; וב-2002, כשג'ורג' בוש הבן נהנה משיעור שיא של תמיכה הודות לאחדות הלאומית שנוצרה אחרי פיגועי 11 בספטמבר.

אל בחירות האמצע האלה הגיעה המפלגה הדמוקרטית עם יתרון של 220 מושבים לעומת 212 לרפובליקנים (שלושת המושבים הנותרים אינם מאוישים כרגע). עם זאת, בעוד הסקרים חזו לרפובליקנים במשך שבועות "גל אדום" אדיר שייתן להם רוב גדול בבית הנבחרים, אולי כזה שיגיע ל-30-25 מושבים יותר מלדמוקרטים, בפועל הישגיהם היו צנועים בהרבה. ביידן התייחס לכך כבר בשבוע שעבר ואמר: "לא היה 'גל אדום'".

על רקע התוצאות המאכזבות יחסית, יש במחנה הרפובליקני מי שמותחים ביקורת על הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שאף כי לא היה מועמד בעצמו בבחירות האמצע, אין ספק שרוחו שרתה עליהן. הנשיא לשעבר הכריז אתמול כי ירוץ שוב לנשיאות ב-2024, ובשבועות האחרונים הוא פקד שלל עצרות של מועמדים רפובליקנים כדי לשלהב את הבוחרים, לסייע למועמדים המועדפים עליו לנצח - ולזקוף את ניצחונם במידה רבה לזכותו. אבל רבים מהמועמדים שבהם תמך דווקא הפסידו.

טראמפ, שניצח ב-2016 את הילרי קלינטון והפסיד ב-2020 לג'ו ביידן - בחירות שטען כי זויפו ושלאחריהן תומכיו פרצו לקפיטול - אמר בהצהרה מיוחדת שנשא באחוזתו מאר א-לאגו בפלורידה: "הקאמבק שלנו מתחיל עכשיו. כדי להפוך את אמריקה לגדולה ומפוארת שוב, אני מכריז הלילה על מועמדותי לנשיאות ארה"ב".

הסנאט הוא הבית העליון של הקונגרס, ויש בו כאמור 100 מושבים - שניים לכל אחת מ-50 מדינות ארה"ב. הוא אחראי בין השאר לאשר מינויים שעושה הנשיא - משרים ועד שגרירים ושופטים - ובידיו מסור גם הכוח להדיחו. כל חבר בסנאט נבחר לתקופה בת שש שנים, ואחת לשנתיים עומדים לבחירה מחדש שליש מהמושבים בו. בית הנבחרים הוא הבית התחתון, ובו יש 435 חברים, העומדים כולם לבחירה מחדש פעם בשנתיים. מספר המושבים שמקבלת כל מדינה בבית זה נגזר מגודל אוכלוסייתה (כך למשל לקליפורניה מוקצים 52, ואילו לאלסקה - אחד בלבד), והחוקים הנחקקים בו צריכים לקבל את אישור הסנאט ואת חתימת הנשיא.