חיוכים וסלפי ברכבת הקלה: הנוסעים שמו את הבעיות בצד - ונהנו מזיק של נורמליות

היסטוריה. בשעה 05:40 לפנות בוקר יצאה רכבת הנוסעים הראשונה מכיוון בת ים לפתח תקווה והקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן נפתח באופן רשמי. בשעות הבוקר המוקדמות התחנות היו עוד ריקות, הרכבות לא צפופות ומי שנסעו בקו היו בעיקר "המשוגעים לדבר" – אנשים שהגיעו במיוחד מנהריה או שדרות בשביל לחזות בפלא הים תיכוני החדש, חובבי רכבות ואנשי תחבורה מושבעים שנסעו בקו הלוך-חזור במשך שעות, פוליטיקאים שבאו לגזור קופון על המאורע ומספר לא פרופורציונלי של עיתונאים.

תוך שעות ספורות התמונה הזו השתנתה לחלוטין. לקראת השעה 10 בבוקר קרונות הרכבת היו עמוסים לעייפה כאשר נראה שכל עם ישראל הגיע כדי לנסוע ברכבת הקלה. הורים וילדים, פנסיונרים וחב"דניקים שהציעו לעוברים ולשבים להניח תפילין. הצפיפות נבעה מכך שהנסיעה החינמית בקו הייתה יותר בילוי מאשר שימוש "אמיתי" בתחבורה ציבורית, וניכר שהנוסעים בקו הבינו זאת ולא התרגשו מכך.

הרכבת הקלה, היום | שלומי דונר

אבל הם כן התרגשו מהנסיעה עצמה. אנשים נשמעו אומרים אחד לשני "וואלה היסטוריה" וגם התל אביבים האדישים והציניים ביותר נצפו עם חיוך טיפשי לאחר שירדו מנסיעה בתוואי התת-קרקעי. ילדה שירדה מהרכבת שאלה מיד את הוריה אם יהיה אפשר לנסוע שוב היום, אנשים מחאו כפיים בספונטניות ועשו צילומי סלפי מחוייכים בזמן הנסיעה.

כמובן שלא הכל הלך חלק, ומלבד הצפיפות ניכר כי הציבור עדיין נותר עם שאלות רבות לגבי השימוש ברכבת. הולכת רגל שאלה סדרן מבולבל האם ניתן להעלות כלבים ונותרה ללא תשובה חד-משמעית, נוסעים תהו כיצד הם אמורים לשלם על הרכבת החל משבוע הבא ואנשי עירייה ונת"ע החלו לזהות בעיות וחילקו פקודות בטלפון ("צריך לצבוע את שביל האופניים בשדרות ירושלים, הנוסעים הולכים עליו!").

מחאות נרשמו במהלך נסיעתה של שרת התחבורה מירי רגב ברכבת כשמפגינים צעקו לעברה "דמוקרטיה". בהמשך היום מתוכננת גם מחאה - ואולי אף שיבושים - על כך שהרכבת לא פועלת בשבת.

סוגיית השבת עלתה בשיחות החולין ברכבת, כמו גם העיכובים והעלות התקציבית המנופחת. אחד הנוסעים, איש מבוגר מבת ים, אמר כי הוא זוכר שראש הממשלה גולדה מאיר הבטיחה כי "תוך שנתיים" תהיה רכבת בתל אביב.

מלבד הצפיפות, חווית הנסיעה עצמה הייתה טובה וחלקה. הנגישות לתחנות נמצאה נוחה לעגלות תינוק, כמו גם הקרונות. עם זאת, ההבדל בין הנסיעה בחלק העילי של הקו לחלקו התחתי מורגשת מאוד. בחלק התחתי שעובר ברובו בתל אביב הנסיעה מגיע למהירות גבוהה של כ-80 קמ"ש והחוויה מזכירה נסיעה ברכבת תחתית במדינה אירופית. לעומת זאת, הנסיעה בחלקים העיליים שעוברים בפתח תקווה, יפו ובת ים איטית למדי. חוסר הסנכרון בין תנועת הרכבים בעיר לבין הרכבת הקלה מורגש מאוד, והרכבת נאלצת להמתין ברמזורים רבים. גם תדירות הנסיעה בחלקים הללו אינה מספקת, כאשר בכמה מקרים הנוסעים בבת ים נאלצו לחכות כמעט רבע שעה לרכבת, לעומת נסיעה כל 6 דקות בחלק התחתי.

סנכרון הרמזורים ומתן עדיפות לרכבת הקלה הם עניינים פתירים מבחינה טכנולוגית, ויש לקוות שמשרד התחבורה והרשויות המקומיות ימצאו בהקדם את הפתרון המיוחל. גם סוגיות הצפיפות והתדירות פתירות.

מנכ"ל נת"ע, חיים גליק, אמר אתמול בטקס ההשקה של הרכבת כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע נכונות לתקצב רכש של בין 10 ל-15 קרונות נוספים במחיר של כ-1.8 מיליון יורו לקרון, מה שיוביל לכך שמספר הקרונות כמעט יוכפל, הצפיפות תרד והתדירות תעלה.

"סוף סוף יום אחד שמח במדינת ישראל", אמרה אחת המוכרות בפארק המסילה הסמוך לתחנת אליפלט. ואכן, נדמה כי רוב הנוסעים הצליחו להשאיר את צרות היום-יום והפוליטיקה בצד, ולהתמסר לפתיחה של קו רכבת שמחבר את סבידור לצא'רלס קלור ואת בת ים לפתח תקווה. בשבחי הנורמליות, ישראל צריכה עוד ימים כאלה.