קודם יוכרע גורל לשכת עורכי הדין, ואז יוכרע גורל הדמוקרטיה

הבחירות מחרתיים ללשכת עורכי הדין יהיו הגורליות והדרמטיות שבתולדותיה. קביעה זו נשענת על שני תרחישי ניצחון אפשריים - של עמית בכר או אפי נוה. שניהם עלולים להמיט אסון על הלשכה. אם בכר ייבחר - עלולה הממשלה, בהובלת שר המשפטים יריב לוין, לחסל את לשכת עורכי הדין במתכונתה הנוכחית. הצעת החוק כבר מבושלת וממתינה להזדמנות ששמה בכר. ואם נוה ייבחר - הלשכה תשרוד, ואולי אפילו תאומץ לחיקו של השלטון, אבל דמותה תיצבע בשחור, ברקורד המפוקפק של היו"ר החדש/ישן שהורשע בפלילים ועוד מעללים שאינם מכבדים ובלשון המעטה את המקצוע. ואז, אסון החיסול לא יהיה פיזי אלא בעיקר תדמיתי.

1. אבל נתחיל בהתחלה. למה בכלל צריך לשכת עורכי דין? בגלל שלוש פונקציות חשובות שהיא ממלאת. האחת, השתתפות בבחירת שופטים באמצעות שני נציגיה בוועדה לבחירת שופטים; השנייה, הפעלת מוסדות האתיקה והדין המשמעתי על ציבור עורכי הדין; השלישית, הפעלת מערך בחינות הלשכה שמקנות לבוגר המשפטים את הרישיון המיוחל.

אם תבוטל הלשכה, סביר שכל הרגולציה הזו תעבור לידי המדינה וזו סכנה לא קטנה. בדמוקרטיה אמיתית אפשר, אם כי לא רצוי, לסמוך על המדינה. אבל בישראל שהולכת ומאבדת את צביונה הדמוקרטי לטובת תצורות משטר סמכותניות יותר, ממש לא מומלץ להפקיד בידי השלטון את הכוח לרישוי עורכי דין או הכוח להעמידם לדין ולשלול את רישיונם. אם תרצו, מאבק על לשכה עצמאית הוא גם מאבק על עצמאות המשפט.

2. נוה הוא פוליטיקאי־על. בינתיים הוא מצליח לתמרן ולהישאר במרוץ למרות חרבות הקלון והפסילה שמתנפנפות מעל ראשו. הוא הורשע בשתי ערכאות, בשלום ובמחוזי שדחה את ערעורו, בקבלת דבר במרמה, בפרשת גניבת הגבול בנתב"ג. אבל פסק דינו אינו חלוט (סופי) כי ניתן עדיין להגיש בקשת רשות ערעור לעליון. וזה מאפשר לו להגיע לקו הזינוק של ההתמודדות. אבל הקלון לא הולך לשום מקום, ויש בהחלט מצב שהוא יפגוש אותו בסיבוב השני, אם יעפיל לשם, ותיכף ננתח את הסיכויים. כלומר, אם פסק הדין יהפוך לחלוט לפני הסיבוב השני - תוכל ועדת הבחירות לפסול את נוה ולהותיר את בכר כמנצח. הניתוח הזה מתבסס על שתי הנחות: שבכר ונוה יעפילו לסיבוב השני, כלומר איש מהם לא יחצה את 40% התמיכה בבחירות שייערכו השבוע. והשנייה, שהקלון יבשיל לפני ההכרעה. נוה יכול להיתקל בסכנה נוספת – שההרשעה תשלול ממנו את רישיון עריכת הדין ואז ממילא לא יוכל להיבחר. כשנוה שלט על מערך האתיקה של הלשכה, אנשים איבדו את הרישיון על הרבה פחות.

3. נוה מסתייע ברוח שנושבת ממפלגת השלטון. פעילי ליכוד מסייעים לו בגיוס משקיפים לקלפיות. אורלי לב, איציק זרקא וגם שמחה רוטמן הם מתומכיו ואוהדיו. ערוץ 14 בעד. ומעל החתונה הזו מרחפים הדמיון, תחושת העוול ושותפות הגורל לנתניהו. אם נאשם בשוחד יכול לרוץ ולהיבחר לראשות ממשלה, אז הרשעה פעוטה כגניבת גבול לא אמורה להוות מכשול. נתניהו ונוה, ביבי ואפי, חולקים הרבה מהמשותף הזה. גם את הכתם וגם את השאיפה לסגור חשבון עם גורמי האכיפה ש"סיבכו" אותם – היועמ"ש אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן. אצל נתניהו זה בעיקר מנדלבליט ואצל נוה זה ניצן.

נוה ניצל מכתב אישום בפרשת "מין תמורת מינוי" – סיוע למינוייה של אתי כרייף לשופטת כשבמקביל הוא מקיים עמה יחסים אינטימיים. הסיבה הרשמית לסגירת התיק היתה הראיות הלא חוקיות שנקצרו בפריצה לניידים של נוה. אבל, יש סיבה נוספת. נוה הבטיח שאם יועמד לדין, יצעיד לדוכן כעדי הגנה את כל חברי הוועדה לבחירת שופטים, כולל הנשיאה מרים נאור והשרים איילת שקד ומשה כחלון, שיסבירו למה הצביעו לכרייף. את המבוכה הזו רצו כולם לחסוך.

בנוסף, נוה טען שהוא לא היה חבר הוועדה לבחירת שופטים כך שנבצר ממנו לגמול לכרייף במינוי תמורת מין. יש משהו בטענה הזו לגבי אישום השוחד, אבל הפרת אמונים בהחלט יש כאן וממנה נוה נחלץ בעור שיניו, בעורמתו ובעיקר בחוסר המעצורים שמאפיין אותו. אין לו בעיה להקליט את בני שיחו ולהדליף את הסודות שהפקידו בנאמנות בסלולר שלו. כמו מנדלבליט שנודע כאחד מחבריו הקרובים, שנתן בו אמון והתלונן באוזנו על "המניאק" ההוא (שי ניצן); כמו שופטים שעלו אליו לרגל כדי להתחנף ומצאו עצמם מוקלטים ומובכים בפריים טיים של "עובדה". זה האיש שמבקש את אמונם של עורכי הדין.

4. ובצד השני של הזירה, קבלו את המתמודד השני, ראש הלשכה הזמני עו"ד בכר. במוצאי שבת שעברה נאם בקפלן אייל נווה (לא קשור לאפי) מ"אחים לנשק" ובגרון ניחר דרבן את "עורכי הדין שבהפגנה" לצאת ולהצביע בעד בכר. בכר עצמו נואם בהפגנות והפך לחלק מהמחאה נגד ההפיכה המשטרית. כמו חימי שקדם לו. אלא שעד עכשיו לא ברור אם יש לו את המנדט של הלשכה ושל ציבור עורכי הדין. השבוע הוא מבקש את המנדט הזה באופן רשמי.

על הציבור הזה ניתן לומר שני דברים שלא בהכרח מתיישבים זה עם זה. מבחינה פוליטית, רוב עורכי הדין נוטים לימין הפוליטי. מצד שני, סקרים מראים שכ־70% מהם מתנגדים להפיכה המשטרית. על המסקנות הסותרות האלה בונים בכר ונוה את הקמפיין שלהם. ובאופן מפתיע, ואולי לא, שניהם ניזונים היטב זה מזה. ניזונים מהמגמה המוכרת של הבוחר הישראלי באשר הוא – להצביע נגד ולא בעד. נוה בונה על הסנטימנט נגד בכר שמתויג כשמאל, כתל אביב, כאליטה, כמתנגד רפורמה. ובכר, כתמונת ראי, בונה על הסנטימנט נגד נוה כעבריין פוחח שלא ראוי להנהיג את עורכי הדין, שישתף פעולה עם ממשלה שמסוכנת לשלטון החוק. וזו הסיבה שבכר לא ממש נלחם עד כה כדי לסלק את נוה מהמרוץ. בכך הוא מרוויח שלוש פעמים: ראשית, הוא מצטייר כאביר הדמוקרטיה שדוחף לנצח בקלפי ולא באמצעות פרוצדורות פסילה. שנית, הוא מפצל את הצבעת המרכז־ימין בין שלושה מועמדים. שלישית, הוא נהנה מהדימוי הערכי ששואב את כוחו מההתייצבות אל מול שיקוץ מוסרי ופלילי כנוה.

5. הבדל נוסף הוא בבסיסי התמיכה והייחוס של השניים. בכר הוא בוגר הפרקליטות וכיום במשרד ש. הורוביץ. לצדו ברשימה מתמודד עו"ד נדב ויסמן ממיתר. הוא הממסד שנתמך בידי המשרדים הגדולים ובידי הגלימות השחורות ותנועת המחאה שאימצה אותו אל ליבה כמי שאמור לבלום את המהפכה המשטרית, דהיינו נוה, בלשכה. נוה לעומתו ניזון מהפריפריה, מבוגרי המכללות, מהימין הליכודי. בכר הוא גם המועמד היחיד של המרכז־שמאל. בצד הזה של המפה הסירו את מועמדותן תמי אולמן ורוויטל סווייד שוויתרו על התקדים והסיכוי שאישה תיבחר לראשונה לראשות הלשכה. איחוד הכוחות נתפס כמשימה בעדיפות עליונה יותר. לעומת זאת, במחנה המרכז־ימין עדיין מתמודדים נוה, דורון ברזילי וארקדי אליגולאשוילי. בצד הזה, לעת הזו, הסיר את מועמדותו אבי ללום. ללום הודיע שהוא מעביר את תמיכתו לנוה, אבל מתברר שחברי רשימתו אינם נכסים שניתנים לשינוע אוטומטי בעקבות ראש הרשימה. הלל פרטוק, דוברו השנון של בכר פרסם: "אחרי שעו״ד ללום הודיע על תמיכתו בנוה, מודיעים עכשיו מרבית חברי רשימתו 'לשכה מקצועית' ובראשם סגנו עו"ד אורי קינן, על העברת תמיכתם לבכר והתחייבותם להצטרף לקואליציה בראשותו אחרי הבחירות. מה שנקרא הכלה הגיעה אבל הנדוניה הלכה לאקס".

6. הערכה נוספת היא שקהל המצביעים הפוטנציאלי של ללום יילך דווקא עם דורון ברזילי ולא עם בכר. לברזילי פוטנציאל ליהנות מהעימות המדמם בין בכר לנוה. הוא יכול להיות כתובת מאזנת לאנשי ימין שסולדים מנוה ומעלליו, והוא יכול להיות גם כתובת לאלה שסולדים מההתמכרות של בכר למחאת קפלן ולזיהוי הפוליטי המובחן שלו. הסקרים, ככל שניתן לסמוך עליהם בביצה הזו, מדרגים את ברזילי שלישי אחרי בכר ונוה, אבל במגמה של צמצום פער של ברזילי אל מול נוה.

מועמדותו של ברזילי נולדה ממש בסמוך לסגירת הרשימות. את ההחלטה הוא קיבל לאחר שעו"ד ציון אמיר, מועמד הקונצנזוס של הימין, החליט להסיר את מועמדתו, לא לפני שהתלבט עד הרגע האחרון ממש. בבחירות הקודמות רצו אמיר ובכר ביחד. הראשון לראשות הלשכה (הפסיד לחימי), והשני לראשות מחוז תל אביב, וניצח. אלא שבכר הפנה עורף לאמיר והתחבר ל"שמאל", לדגלי המחאה, בעוד שאמיר חיזק את מעורבותו כפעיל בצד הימני ובצד ה"רפורמה". אמיר שואף כבר לגדולות יותר – מינוי כפרקליט מדינה או אפילו כיועץ משפטי לממשלה. סוג כזה של "בגידות" היה תמיד לחם חוקה של הלשכה. עוד מהימים שנוה כראש ועד מחוז תל אביב תקע סכין בגבו של שותפו ברזילי שהיה ראש הלשכה. או כאשר יריב לוין, המתנגד הקולני והנוקב ביותר של אהרן ברק ומערכת המשפט חבר לתומך המערכת הגדול שלמה כהן. אחת הסיבות שללשכה אין שם טוב היא הזגזוגים, הבגידות ושאר התככים שמתנהלים בין בכיריה.

ברזילי כראש לשכה הסתכסך עם השופטים על יוזמת המשוב שהיתה אחד ממרכזי האג'נדה שלו. נוה, שזיהה את ההזדמנות, הבטיח לשופטים שיבטל את המשוב. התוצאה היתה שהשופטים החרימו את ברזילי ונשאו על כפיים את נוה, שבשלב הבא חבר לשרת המשפטים איילת שקד ושיתף עמה פעולה בבחירת שופטים, בעיקר לשלום ולמחוזי, וגם לעליון. שיתוף הפעולה הזה סימן מבחינתו את היעד הבא: להיות שר בממשלה שתקים לימים שקד. התוכנית הגרנדיוזית הזו השתבשה כאשר שקד נפלטה מהפוליטיקה ונוה נפלט אל ספסל הנאשמים. ועכשיו הוא חוזר לסיבוב חדש, אבל עם הרקורד הישן שלא מאפשר לדעת לאן האיש חותר. "חטאתי בחטא היוהרה, שגיתי, טעיתי ובאתי לתקן".

7. הפרופיל הגבוה שאליו ממריאות הבחירות נגזר מכך שללשכת עוה"ד יש שני נציגים בוועדה לבחירת שופטים. דווקא בתקופות נוה (שחבר ליורי גיא־רון נגד ברזילי) הציבה הלשכה מועמדים ראויים. רחל בן ארי וחאלד זועבי, ואחר כך מוחמד נעמנה ואילנה סקר. גם היום מספר 2 שלו ברשימה הוא ערבי, עו"ד עואודה נידאל. בראיון ל"פגוש את העיתונות" אמר נוה שכולם יריעו לו כשישמעו את מי הוא מייעד לוועדה. יש להניח שכל המועמדים יבקשו להציג מועמדים כבדי משקל. שופטים בדימוס, המכובדים בעוה"ד, הכל כדי לאותת ולהרגיע – לוועדה הזו אנו מתייחסים במלוא הרצינות והכבוד. אבל, בכל הכבוד, את הנציגים לוועדה לא בוחר ראש הלשכה אלא המועצה הארצית של לשכת עוה"ד. חברים בה 44 אנשים, וכשלראש הלשכה אין את הרוב הדרוש של 23 והוא נזקק לקואליציה. למועצה הארצית רצות לא פחות מ־18 רשימות, בהן רשימות המועמדים לראשות הלשכה.

בכל מקרה, בהינתן היתרון של בכר, סביר יותר להניח שהמועצה תבחר לוועדה לבחירת שופטים שני נציגים שמזוהים אתו. במקרה הטוב – ללוין ולנוה – הנציגים יתחלקו בוועדה כאחד בכר ואחד נוה. התוצאה הזו דרמטית במיוחד אחרי שהכנסת בחרה בשבוע שעבר את קארין אלהרר מיש עתיד לוועדה. במצב הזה ללוין לא יהיה אפילו רוב של חמישה בוועדה שמספיק כדי לבחור שופטים לשלום ולמחוזי ולבחור נשיא "עוקף סניוריטי" - יוסף אלרון למשל, אם יסכים להציג את מועמדותו כיורשה של הנשיאה חיות שפורשת באוקטובר. לוין יהפוך למיעוט בוועדה כשמולו יתייצבו שלושה שופטי העליון, ח"כ אלהרר ולפחות אחד מנציגי הלשכה. כדי להגיע לרוב של חמישה, לוין צריך את שני נציגי לשכת עוה"ד, כלומר אנשי נוה בוועדה. וזה לא סביר שיקרה.

8. יש סקרים שחוזים ניצחון לבכר כבר בסיבוב הראשון. בגלל הנתון של 70% מתנגדי הרפורמה בקרב עוה"ד ובשל הלוגיסטיקה של יום הבחירות. אם המשרדים הגדולים לצידך והמחאה שיעילותה ידועה ומוכרת תתגייס למענך, ביום הבחירות זה יתרון. מי שיעיל יותר ביום הזה הוא לרוב גם המנצח. נוה סבל מנטישת פעילים בכירים. אלונה באומגרטן ואסף ורשה, מספרי 2 ו־4, עזבו. הוא גם קיבל גם גט כריתות רועם ממי שהיה ראש מטה הבחירות שלו, עו"ד רועי אברהמוביץ. ברקע הפיצוץ היו חילוקי דעות בנוגע לעבודת המטה סביב נוה. בפוסט הפרישה שלו כתב: "לנוה יש רקורד דהוי של קבלות, עשייה נושנה, בעיית שכחה של מחנהו המידלדל בלאו הכי ומטה דמיקולו, ולהם (לבכר) יש הנדסת תודעה מדויקת אשר מתודלקת במיליוני שקלים". אברהמוביץ חוזה לבכר ניצחון בסיבוב ראשון, למרות שהוא עצמו יצביע לנוה: "מוטב ראש לשכה שלא העביר דרכון בנתב"ג מבובה על חוט, משרתם של אדוני השמאל והכחש".