חילופי ההנהגה בברזיל עשויים להשפיע על הנבחרת בקטאר

את השעות שלפני המשחק המכריע של מונדיאל 1950 שנערך בברזיל, הנבחרת המקומית בילתה עם פוליטיקאים מקומיים שרצו להתחכך בתהילה של הנבחרת שקרעה לגזרים את היריבות מכל העולם - וציפתה לזכות במונדיאל במשחק נגד אורוגוואי הקטנה.

לפי הדיווחים, השחקנים הברזילאים הגיעו למשחק די מותשים מיום שלם של לחיצת ידיים ושיחות עם הפוליטיקאים. הם גם היו לחוצים מכל משחק אחר מאחר שהפוליטיקאים דאגו להזכיר להם את הציפיות שיש מהם. היום נגמר בהפסד טראגי, 2-1, במשחק בו היו צריכים להוציא תיקו בלבד.

נראה שתמיד הפוליטיקאים הברזילאים יצרו בעיות לנבחרת הברזילאית.

ב-2006, שבוע לפני המונדיאל בגרמניה, לולה - הנשיא הברזילאי לולה, ניהל שיחה מתקושרת עם הנבחרת. במקום לחזק את הנבחרת ולאחל לה בהצלחה, לולה - אוהד כדורגל אותנטי - שאל את המאמן קרלוס אלברטו פריירה את מה שאוהדים רבים בברזיל רצו לשאול. "אנחנו קוראים בעיתונות שרונאלדו שמן" פנה לולה למאמן. "אז בסופו של יום, האם הוא שמן או לא?". אנשי הנבחרת אפילו לא רצו אפילו להיכנס לזה - כי מצבו של רונאלדו היה רחוק מאידיאלי. "רונאלדו מאוד חזק" הסביר פריירה ללולה. ברזיל היתה רחוקה מאוד מלהיות חזקה מאוד במסע ההגנה שלה על התואר - והודחה ברבע הגמר. רונלדו נראה לא טוב במונדיאל האחרון שלו וכבש שלושה שערים בלבד. והביקורות על הנבחרת היו קטלניות.

לפי האנתרופולוג הברזילאי, רוברטו דהמאטה (Roberto DaMatta) הכדורגל תמיד היה "סולם חברתי" חשוב בברזיל. רק בזכות הכדורגל כוכבי עבר כגון פלה ורומאריו היו יכולים להפוך מילדים עניים וחסרי השפעה לפוליטיקאים עשירים ומשפיעים. אבל, במקביל, הפוליטיקה הברזילאית, מאז ומתמיד, היתה מעורבת ודומיננטית בכדורגל הברזילאי. אולי הרבה יותר מדי דומיננטית - מה שיוצר בעיות חיצוניות ופנימיות בכדורגל ובנבחרת גם.

לולה, הנשיא הנוכחי ומי שהיה נשיא ברזיל בין 2003 ל-2010, הוא אולי אחד מהדמויות המשפיעות ביותר על גורל הכדורגל הברזילאי.

בתחילת העשור הקודם הכדורגל הברזילאי השתנה לחלוטין בגלל לולה ואלדון רבלו, שר הספורט בממשלה של דילמה רוסף. רבלו, חבר קונגרס קומוניסט, מוכר מאוד לעולם הכדורגל הברזילאי. הוא הוביל וועידת חקירה לאומית לתוך מערכת היחסים בין נייקי להתאחדות הכדורגל הברזילאית. בין השאר הכריח את רונאלדו להעיד על מה קרה בגמר 1998. אלדו גם היה משמעותי מאוד בממשלה של לולה ובמובנים מסוימים היה אחד מהאחראים לאירוח המונדיאל ב-2014 והאולימפיאדה ב-2016. הוא גם דחף לחוקים שנועדו להתמודד עם השחיתות שהכדורגל הברזילאי היה ספוג בה.

בתחילת דרכו כנשיא, לולה, בסיוע אלדו, יצרו "תוכנית חוקתית" שנועדה לשנות את הכדורגל המקומי. "כתב זכויות האוהד" נכנס לספר החוקים של ברזיל. החוק החדש כלל, בין השאר את החובה על מועדונים לפרסם דו"חות כלכליים. כמו כן, הפכו את זה ל"לא חוקי" לקיים ליגה מקומית ללא "ירידות ועליות". המטרה של הממשלה היתה לייצר ליגה לאומית אחת עם ירידות ועליות. בנוסף, הממשלה דחפה את ההתאחדות הברזילאית לאימוץ "שיטת ליגה אירופאית" - שבה הליגה מוכרעת לפי הקבוצה שצברה הכי הרבה נקודות ולא לפי פלייאוף. הליגה המקומית גם צומצמה מ-24 קבוצות ל-20 (כמו באנגליה, ספרד ואיטליה). "כתב זכויות האוהד" מנע התערבויות גסות מצד ההתאחדות לכדורגל הברזילאית (שלעיתים הייתה יוצרת חוקים חדשים במהלך העונה כדי למנוע מקבוצה גדולה לרדת ליגה). החוקים החדשים הובילו לכך שמועדונים בברזיל התנהלו בצורה שפויה יותר - אבל זה גם הוביל לכך שמועדונים נאלצו למכור את שחקניהם כדי לאזן את הספרים, מה שהוביל לכך שמועדונים באירופה היו יכולים ללקט את הכישרונות המבטיחים ביותר בברזיל בגילאים צעירים במיוחד.

השינויים בכדורגל המקומי באותה תקופה היו גם פרסונליים. בתקופתו של אלדו כשר ספורט, נשיא התאחדות הכדורגל הברזילאית, ריקרדו טשיירה, פרש "בגלל בעיות בריאותיות". האמת היתה שטשיירה פרש כי הלולאה סביב צווארו התהדקה. יותר ויותר ראיות הצטברו לכך שהוא קיבל מיליוני דולרים מחברת שיווק הספורט המושחתת בשווייץ, ISL. ז'ואו האבלנז', אב השחיתות בפיפ"א וחותנו של טשיירה, גם כן נאלץ לפרוש מתפקידו הסמלי בהתאחדות הכדורגל הברזילאית. טשיירה הוחלף על ידי ז'וזה מריה מרין, כדורגלן לשעבר שהפך לפוליטיקאי שהגן על הדיקטטורה הצבאית וכמה מפתיע, גם כן התגלה כמושחת.

ממשלתו של לולה אמנם הביאה את המונדיאל והאולימפיאדה לברזיל אבל ההשקעה הציבורית המנופחת (והמושחתת גם) באצטדיונים מפוארים - במקום בתי ספר ובתי חולים - הובילה לכעס ציבורי ולהפגנות לפני ובזמן המונדיאל.

התבוסה המכאיבה בחצי גמר מונדיאל 2014 הפכה גם כן לטראומה לאומית. חלק מהאצטדיונים נהפכו לפילים לבנים מוזנחים. הכעס והמרמור מההבטחות הגדולות שלא קוימו הפכו, מספר שנים לאחר מכן, לגל לאומני ופופוליסטי שהוביל ז'איר בולסאנרו הקיצוני, שבקמפיין האחרון שלו ניצל את חולצת נבחרת ברזיל בקמפיין שלו - מה שעורר זעם לא מבוטל מצד אוהדי כדורגל בברזיל.

המבוגרים עם בולסאנרו, הצעירים עם לולה?

הצעירים, בעיקר בני המיעוטים (שהם הרוב בברזיל), העדיפו את המועמד מהשמאל - לולה. בברזיל זה חובה להצביע אבל בין הגילאים 16 ל-18 זו זכות שצריך להירשם עבורה. וזה מה שעשו יותר מ-2 מיליון בני נוער ברזילאים. רובם ככולם הצביעו לולה בגלל שהמדיניות שלו היא סביבתית, פרו LGBTQ והוא בעד השקעה בחינוך חינם לשכבות החלשות - דברים שבולסאנרו פעל נגדם כנשיא ברזיל.

לולה, כאמור, חזר לנשיאות ברזיל אחרי ניצחון על בולסאנרו בבחירות. בולסאנרו זכה לתמיכה מלא מעט כדורגלנים, שהעדיפו את תוכניות המס שלו וגם את היחס הסלחני שלו כלפיי עבירות מס. עם זאת, יש לא מעט אנשי כדורגל שהביעו תמיכה בלולה והזדעזעו מהתמיכה הפומבית של כוכבים כגון ניימאר ודני אלבס בבולסאנרו.

האם האירועים הפוליטיים הסוערים בברזיל בחודשים האחרונים ישפיעו על הנבחרת בקטאר? האם השחקנים הצעירים, שנטו לתמוך בלולה, יסתדרו עם השחקנים המבוגרים יותר שתמכו בבולסאנרו? האם זה עשוי להיות בעיה? את זה אפשר יהיה לדעת, ככל הנראה, רק אם ברזיל תתקל בבעיות במונדיאל.