תהיו ביגים: על המגזר העסקי לצאת מהבונקר - ולהצטרף למאבק

ב-27 במרץ השנה התחולל רגע היסטורי. ראשי החברות הגדולות במשק המתינו לעלייתו של יו"ר הסתדרות לפודיום. ארנון בר דוד נכנס לחדר ובנאום חסר תקדים הסביר לעם ישראל שהוא סוגר את המשק. וגם את נתב"ג. ומעכשיו. הוא זכה לתשואות רמות מהקהל העסקי שלא נמנה על אוהדיו - ביום יום הצדדים נלחמים האחד בשני בבתי הדין לעבודה. מיד לאחר נאומו מלא הפאתוס, הצטרפו החברות הגדולות לשביתה במשק. הקניונים של ביג, מליסרון ועזריאלי, רשת פוקס, בתי החולים הצהירו שיעברו למתכונת חירום, חברות הביטוח הודיעו על שעות עבודה מקוצרות והיו עוד רבים וטובים אחרים. כולם הבינו את גודל השעה שבה שר הביטחון מודיע על סכנה ברורה ומיידית למדינת ישראל וראש הממשלה מפטר אותו רק כי העז לומר את האמת.

מחר יעלה לקריאה ראשונה החוק לביטול עילת הסבירות. החוק יאפשר לממשלה להימנע מביקורת שיפוטית על מהלכים בלתי סבירים שלה. כמו למשל, למנות את אריה דרעי, מורשע בפלילים לשר הפנים ושר הבריאות. כמו למשל, למנות מקורבים לתפקידי מפתח בזכות קרבתם ולא בשל כישוריהם. כמו למשל, לפטר פקידי ציבור רק משום שהעזו לעמוד על דעתם המקצועית, ואפילו להשמיע אותה בפומבי. זהו קו שבר במאבק על הדמוקרטיה הישראלית.

מגזר ההייטק הבין את זה, וראשיו מהווים חלק פעיל במחאה נגד ההפיכה המשטרית, מאפשרים לעובדיהם להפגין ומגלים גמישות ניהולית כשהם נעדרים. יש כאלו שאף מעודדים את העובדים לצאת ולהפגין. הם משלמים מחיר בביקורת הציבורית שהם חוטפים מתומכי ההפיכה המשטרית ובשאלות הקשות שהם נשאלים על ידי משקיעים מעבר לים. במה העיסוק במחאה מועיל לבעלי המניות? הם נשאלים. הרי במקום למחות ולארגן הפגנות ראשי חברות ההייטק היו יכולים להביא עוד לקוחות, לעשות עוד בדיקת שוק למוצר שלהם או לקיים עוד פגישות עם משקיעים פוטנציאליים. בהייטק הבינו שההפיכה המשטרית היא סיכון הרבה יותר גדול לעסק שלהם מהפסד מקומי של כמה ימי עבודה.

גם ביג הבינה את זה והיטיבה לתאר זאת בהודעה ששגרה היום: "חקיקה כזו תהווה פגיעה אנושה בוודאות העסקית והכלכלית של ישראל, ותסכן באופן ישיר ומיידי את קיומנו כחברה מובילה. על מנת למחות באופן חריג ולמנוע את העברת החקיקה המושחתת הזו, אנו נשתתף ביום ההשבתה שמתוכנן ביום שלישי. מרכזי ביג מקרית שמונה ועד אילת יושבתו וייסגרו".

גם ביג משלמת מחיר גבוה על המהלך שלה: פדיונות של 200 מיליון שקל שיתנדפו ביום ההשבתה. יש כאן גם סיכון משפטי: בעלי המניות של ביג יכולים לטעון כלפי ראשיה כי היא פעלה בניגוד לחובה הבסיסית שלה - לפעול לטובתה של החברה - וכי נגרמו לה הפסדים כספיים. ועל כל אלו צריך להוסיף את הקריאה לחרם המזדמן (בסיבוב הקודם הקריאה לחרם היתה על רשת פוקס שעמדה בחזית) על החברה, שאותו מדרבן השר איתמר בן גביר, ומנגד את הודעות התמיכה ששגרו אליה חברות ההייטק ושהודיעו שיעבירו את תקציבי הרכש שלהם לרשת כדי להוריד את תג המחיר שגובה המהלך.

ביג עשתה את המעשה הנכון. בשפה בה בחרה להשתמש וגם בשרטוט הדרך: "כשהמדינה רועדת ונקרעת מבפנים אין באפשרותנו לשבת על הגדר ובעת הצורך ועם התקדמות החקיקה והביזה של הקופה הציבורית אותה אנו מממנים אף נחריף את צעדנו".

ביג הפנימה את גודל השעה, אך לא מדובר באלטרואיזם. בחברה הבינו שהנזק מההפיכה גבוה מנזק של חרם מקומי כזה או אחר.

אנשי העסקים האחרים והחברות הגדולות במשק מעדיפים בינתיים להתחבא. הפעם אין להם את הסינר של בר דוד להתחבא מאחוריו. הפעם הם צריכים לעמוד חשופים בצריח ולספוג את הכדורים. ובינתיים, נכון לכתיבת שורות אלו, הם לא עושים זאת. הם חוששים ובצדק ששוק ההון יעניש אותם. כל מה שהם צריכים לעשות זה להסתכל על מניית ביג שירדה היום ב-2.7%, פחות ממתחרותיה עזריאלי ומליסרון. כלומר, שוק ההון ראה את הצד שלקחה ביג ובחר שלא להעניש אותה, מאחר שהוא לא רואה באופק פגיעה גדולה בחברה.

אנשי העסקים שמעדיפים לא לקחת צד רואים את האלימות המילולית המופנית כלפי היועצת המשפטית לממשלה ואת האיומים לפטרה כשלא תהיה עילת סבירות, ולא מבינים שהשלב הבא יהיה פגיעה ישירה בעסקים שלהם. הם רק צריכים לדמיין איך ייראה סדר היום העסקי שלהם כשהממשלה תחליט שאסור להם למכור חמץ בפסח, או שיתנו את פתיחת עסקיהם בפתיחה של עסקים מעבר לקו הירוק או כל טרלול אחר. הם צריכים להבין שכשההחלטות הלא סבירות הללו יגיעו לבית המשפט הוא לא יוכל לפסול אותן. הם לא מבינים שההפיכה המשטרית מסוכנת יותר מכל פנקסנות חשבונאית וצרה. וגם יכול להיות שההסתתרות שלהם נובעת מפחד לפעול.

מנהיג עסקי הוא לא רק זה שרוכב על גלי האהדה של הציבור, בעלי המניות והעובדים. לעתים, ישנן נקודות שהוא צריך לדעת לנהל את הסיכונים שהוא לוקח. לעתים צריך לשלם מחיר כבד על ההחלטות המנהיגותיות מתוך הנחה שהן ההחלטות הנכונות בטווח הרחוק עבור החברה. הלעתים הזה הוא עכשיו. ההפיכה המשטרית מגלמת בתוכה סיכונים עסקיים רחבים: החל מאיבוד האמון של המערכת העסקית במערכת המשפט, דרך אובדן האמון של המגזר העסקי בצעדיה הכלכליים של הממשלה - ועד לעזיבת עסקים ומוחות מצוינים את הארץ. מזה המגזר העסקי צריך לחשוש ולא מאיומי חרם של שר בלתי כשיר.