הפקידות המקצועית מרוסקת, הרשקוביץ מחייך בנימוס

בנובמבר 2016 פורסם מחקרו של פרופ' מומי דהן, מבכירי המאקרו־כלכלנים בישראל המתמחה בכלכלה פוליטית, ושמו "אפקטיביות הממשלה בישראל במבט בינלאומי משווה", שלא זכה לתהודה רבה. דהן בחן את הקשר בין מינויים פוליטיים לאפקטיביות הממשלה באמצעות מדד שהוא עצמו בנה. המסקנה המעניינת ביותר היתה שאפקטיביות הממשלה נמוכה יותר במדינות הנשענות על מינויים פוליטיים.

במסגרת המחקר, דהן דירג את 34 מדינות ה־OECD לפי "מדד גיוס על פי קשרים פוליטיים" ואז ישראל דורגה במקום ה־18 עם ערך מדד שגבוה במעט מהממוצע של מדינות הארגון. אחרי המינויים ההזויים של מירי רגב במשרד התחבורה, המהלכים ה"יצירתיים" של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, ומסעות הטיהור של דוד אמסלם ושלמה קרעי, לא צריכים את דהן כדי להבין שמפה ישראל רק הידרדרה.

דהן הסביר אז מדוע מינויים פוליטיים פוגעים בביצועים של הממשלה. "אם השר יריב לוין היה צריך לבחור אדם שינהל את תיק ההשקעות שלו — האם הוא היה בוחר באדם שהוא הכי מקורב אליו? או שמא היה בוחר את האדם בעל המקצועיות והבקיאות ביותר בניהול השקעות?", תהה דהן כבר לפני שבע שנים בראיון ל"כלכליסט", אז ניסה לוין להשתלט על הפקידות הבכירה, "אתה לא בוחר לפי אמון אלא לפי מידת מקצועיות, אחרת תיק ההשקעות ייפגע. במקרה שלנו, אם יבחרו את בכירי המגזר הציבורי לפי האמון ולפי מידת ההיכרות, מי שנפגע הם אזרחי המדינה".

לא מדובר רק בזהות הנבחר אלא גם באופן הבחירה. הדוגמה הבולטת ביותר היא של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שלאחרונה מינה את ד''ר שמואל אברמזון לכלכלן הראשי של משרד האוצר. אברמזון — כלכלן משובח וסגנה של שירה גרינברג, קודמתו בתפקיד — היה מועמד מוביל וטבעי. אבל סמוטריץ' מינה אותו ברגע האחרון, כדרך אגב, ורק כ"ממלא מקום" — למרות שהמינוי היה עובר בצורה החלקה ביותר שניתן להעלות על הדעת, בוודאי אחרי הסטנדרטים של רגב ואמסלם. הסיבה היחידה היא שככה הוא רוצה אותו, כמו גם את יתר הפקידים: חלש.

המסר של שר האוצר כלפי הדרג המקצועי במשרדו ברור: אם אתם רוצה את מינוי הקבע, אתם צריכים לשרת אותי, ולא את המדינה. זה, בעיני סמוטריץ', ייעודם של פקידים. סמוטריץ' רוצה "לבחון" את אברמזון ולוודא שהוא מבין את "כללי המשחק" החדשים: או שאתה איתי, או שאתה נגדי. ואם אתה איתי — השמיים הם הגבול.

ישנה הסכמה מקיר לקיר כי פוליטיזציה של שירות המדינה היא חלק אינטגרלי מתהליך עמוק הרבה יותר: החלשת שלטון החוק, שכן מטרת העשייה והמדיניות של הפקידות היא שירות אינטרסים פוליטיים, גם אם הם לא עומדים בקנה אחד עם "החוקים" שנקבעו. מאפיין זה בולט בישראל, וביטול עילת הסבירות הוא הוכחה חיה לכך. אך חמור מכך, שירות מדינה פוליטי מיישם מדיניות והחלטות המבוססות על אינטרסים צרים של הפוליטיקאים השולטים ולא על ידע, מדע, תחזיות, נתונים, ראיות או על צרכי האזרחים. התוצאה המיידית לכך היא מדיניות שלא שואפת להיטיב עם העם, אלא להגדיל את הכוח הפוליטי בטווח המיידי על חשבון יתרונות כלכליים־חברתיים ארוכי טווח.

אחת מהתגובות המיידיות לתהליך הזה — ואנו עדים לה כבר תקופה ארוכה — היא אובדן אמון הציבור במוסדות הממשלה. הסיבה לכך פשוטה: האזרחים מאבדים את האמון ביכולתה של הממשלה לספק שירותים ללא משוא פנים ושחיקה באמון עלולה לערער את החוזה החברתי בין הממשלה לאזרחים, ולהחליש את הלגיטימיות שלה.

מי שהיה צריך לעצור את חורבן שירות המדינה היא נציבות שירות המדינה, אך המוסד שידע ימים מפוארים בעבר מת. יותר נכון חוסל על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, באמצעות קבלן ביצוע: פרופ' דניאל הרשקוביץ. נתניהו ניסה להשתלט על הנציבות כאשר ניסה למנות את עפרה ברכה, פקידה זוטרה במשרד הפנים, שהצטיינה בשל קשריה, ולא כישוריה. המינוי סוכל ברגע האחרון בזכות תפקוד של מנגנון דמוקרטי משומן: גם הרשות השופטת, גם שומרי הסף וגם התקשורת והעיתונות עצרו את העוולה.

אז הועלה שמו של הרשקוביץ, שלעומת ברכה נראה היה כמו מינוי ראוי. בתהליך בחירתו, ועדת אפרתי העלתה שתי סוגיות: השכלתו לא מתאימה (הוא פרופ' למתמטיקה) אך חשוב מכך, הוא התעקש, עת כיהן כשר המדע, למנות את מזכ''ל מפלגתו (הבית היהודי) למנכ''ל המשרד. הרשקוביץ, איש נחמד ומכובד, הודה בטעות, הביע חרטה והתנצל.

תחת הקדנציה של הרשקוביץ הנציבות הפכה לגוף לא רלבנטי — במקום לטפח את ההון האנושי בשירות המדינה, הוא הפך לגוף שטובע בבירוקרטיה מעכבת ונטולת בשורה. לאט לאט, הרשקוביץ אישר מינויים בעייתיים כמו זה של רונן פרץ למנכ"ל משרדו של נתניהו – למרות שהוא היה פעיל פוליטי נטול כל ניסיון וידע.

הרשקוביץ הפעיל את כל כובד משקלו וחזר לכותרות עת הוביל את הדחתו של יוני דוקן – סגן נציב בנושא מערכת הבריאות. החטאים של דוקן הצדיקו את הדחתו: הוא היה עצמאי, הוא אמר את מה שהוא חשב, וחמור מכך, הוא התריע מפני אובדן הרלבנטיות של הנציבות בתפקידו העיקרי כגורם האחראי על המצוינות של השירותי הציבורי המקצועי. כעת הרשקוביץ' חוזר שוב לכותרות, כמי שמקדם את האג'נדות של שותפיו הטבעיים של נתניהו לקואליציה: בשבוע שעבר הוא הוציא חוזר האוסר על ניסוח מכרזים לשירות המדינה בלשון נקבה, וחייב את כלל המוסדות הממשלתיים לכתוב רק בלשון "זכר". הרי זה "מבלבל", כלשונו.