שוק העבודה החזק מוריד את הסיכוי להורדות ריבית בעולם

השנה נפתחת עם תעלומה כלכלית של ממש. אנו עדים להתמתנות של הצמיחה הכלכלית העולמית, בעוד שוקי העבודה משגשגים דווקא.

הבנק הפדרלי של ארצות הברית מעריך כי התוצר המקומי יצמח רק ב-1.4%-1.9% בשלוש השנים הבאות. זו האטה של ממש מ-2.6% בשנה שעברה. מצד שני, שיעור הבלתי מועסקים, שעמד על 3.8% אשתקד, לא יעלה כמעט ויעמוד על 4%-4.1% בשנים אלו. גם בגוש האירו העניינים יגעים מבחינה כלכלית - הבנק המרכזי של אירופה צופה צמיחה פושרת של 0.8% השנה ו-1.5% ב-2025 ו-2026.

עוצמתו של שוק העבודה לא מוגבלת רק לארצות הברית. לפני מספר ימים מסר ארגון ה-OECD נתונים מדהימים: שיעור התעסוקה בכוח העבודה בקרב חברות הארגון עמד על 70.1% ברבעון השלישי של 2023. מדובר ברמה הגבוה ביותר מאז 2005, כשהחלה המדידה. ב-9 מתוך 38 חברות הארגון מדובר בשיא של כל הזמנים. עוד מתברר כי בקרוב לשני שלישים מהמדינות שיעור התעסוקה עולה על 70%. כבר 9 חודשים שיעור הבלתי מועסקים, העומד על 4.8%, הוא הנמוך ביותר בכל הזמנים. בישראל, שיעור התעסוקה שווה לממוצע (70%), אך שיעור ההשתתפות נמוך ממנו (72.4%) עקב קושי מסורתי לשלב אוכלוסיות שונות במעגל התעסוקה.

הסתירה הזו לכאורה בין הצמיחה הפושרת לתעסוקה הגבוהה חשובה ממספר סיבות; אחת המרכזיות היא שהבנקים המרכזיים במדינות המפותחות העלו ריביות באגרסיביות בשנה וחצי האחרונות על מנת למתן את הפעילות הכלכלית והתעסוקתית וכך לרסן את האינפלציה. הצמיחה אכן נחלשה, אך שוקי העבודה נותרו איתנים והחשש מלחצי שכר שיוליכו ללחצי מחירים חוזרים נותר בעינו. בארצות הברית אכן ראינו עלייה של קרוב ל-4% בשכר לשעת עבודה, קצב גבוה יותר מהאינפלציה, שעמדה על 3.4%.

ובכן, למה זה קורה? אחת הסיבות קשורה, לדעתי, לנגיף הקורונה, שהיה אחראי בעקיפין לאינפלציה שהתפרצה ולריסון המוניטרי שבא בעקבותיה, אך עוד קודם לכן גרם לעובדים רבים, שיצאו בעל כורחם ממעגל התעסוקה, להישאר בחוץ מסיבות שונות. המעסיקים נאלצו להציע שכר גבוה יותר ועדיין מתמודדים עם מספר גבוה מהרגיל של משרות לא מאוישות.

סיבה נוספת קשורה בפריון העבודה, שעלה בינתיים. בארה"ב הוא עלה ב-5.2%, לאחר שהתפוקה גדלה ב-6.1% ואילו מספר שעות העבודה עלה ב-0.9% בלבד. העלות ליחידת עבודה למעסיקים ירדה ב-1.2% כי השכר עלה במקביל ב-3.9% "בלבד". לכן, הם היו יכולים להתחרות טוב יותר על כיסי הצרכנים ועל הדרך להציג דוחות כספיים משופרים יותר.

במאמר מוסגר, יש לציין כי למעבר לעבודה מהבית, גם כן תוצאה של הקורונה, היה חלק של ממש בשיפור הפריון. ואחרי שאמרתי את זה, אסור לשכוח ששיעורי האבטלה והתעסוקה הם משתנים בפיגור ונוהגים להגיב אחרונים למדיניות מרסנת. לכן, עדיין יכול להיות שאת היחלשות שוקי העבודה נראה בהמשך השנה.

וזו אחת הדילמות המרכזיות לבנקים המרכזיים כיום: האם "לסמוך" על התמתנות הצמיחה והאינפלציה ללא חשש מלחצי שכר ומחירים בהמשך או להמתין עד שגם שוקי העבודה יגיבו. החודשים הבאים יתנו מענה לשאלה מסקרנת זו, ועד אז אני מעריך כי המדיניות המוניטרית הזהירה שלהם תימשך.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות