"כשאתה עובר מדינה, אתה מפסיד את יתרון הביתיות"

בשנה הבאה תחגוג חברת צ'ק פוינט, שהיא שם נרדף להייטק הישראלי ולהצלחתו, 30 שנה להיווסדה. “כשהתחלנו היינו צריכים להמציא כמעט הכל מחדש, ללמוד ולגלות”, אמר גיל שויד, יו"ר, מנכ”ל ומייסד החברה, בשיחה עם סופי שולמן שהתקיימה במסגרת המפגש הראשון של סדרת The Hi-Tech Effect של כלכליסט ומובילאיי. ”היום יש עושר רב של מומחיות ובעיקר ידע כמעט בכל דבר. העולם התפתח ובישראל היום יש אקוסיסטם מהטובים והמפותחים בעולם".

למרות הפיתויים וניסיונות שכנוע לאורך השנים לעבור לארה”ב, שויד נשאר בארץ. "אני מאוד מאמין בלחיות כאן, אני אוהב את המדינה וההייטק מאפשר לנו גם להיות פה עם האנשים שאנחנו אוהבים וגם להיות חלק מהשוק העולמי. כשאתה עובר ממדינה למדינה אתה מפסיד את יתרון הביתיות - להכיר, לגייס אנשים, היכולת לפתור בעיות בצורה שאתה מכיר. יש קשיים להיקלט בארץ זרה, אז אני לא בטוח שהבאלאנס חיובי".

כיום יש יותר ממאה חברות ישראליות שנסחרות, ועשרות מהן כבר במעל מיליארד דולר. כשיש הרבה חברות ותיקות שמתגמלות יפה את העובדים, האם עדיין קיימת פה מוטיבציה להקים סטארט־אפים?

"המוטיבציה ענקית. המודל שהחברות הגדולות מראות ליזמים הצעירים מושך הרבה יותר אנשים להקים סטארט־אפ ולהיות הדבר הבא. אנחנו לגמרי ‘סקייל־אפ ניישן’ היום. לפני חמש שנים היו מעט חברות גדולות, צ'ק פוינט היתה אחת הבודדות עם הכנסות של מעל מיליארד דולר, והיום יש קבוצה של 10-5 חברות כאלה, ותענוג לראות את זה".

אם מסתכלים על כמות העובדים, יש תקרת זכוכית להייטק הישראלי?

"ודאי. הגבול של כמה אנשי טכנולוגיה אפשר להכשיר בישראל הוא צוואר הבקבוק שלנו, והוא תלוי במערכת החינוך ובהשקעה. האם זה 10%? 15%? אני בהחלט חושב שאנחנו יכולים להגיע למספרים האלה ואף יותר. בשוק ההייטק העולמי יש צמא לאנשים מאוד טובים, מאות אלפי העובדים בישראל בהייטק זה כמו חברה אחת בהודו. אז אנחנו לא המודל ההודי של outsourcing ואנחנו מזמן לא ארץ הלואו קוסט - אנחנו נחשבים לאחת המדינות היותר יקרות היום בעולם. אבל בהחלט יש פה כישרון שיכול לפרנס עוד הרבה חברות”.

אנחנו בתקופת משבר והתגובות לפיטורים בחברות הן הרבה פעמים שמחה לאיד. התפתחו רגשות מעורבים כלפי ההייטק הישראלי כי הוא התרחק מהציבור הרחב, אתה מזהה את זה?

"רק במידה מסוימת. אני והעובדים שלי זוכים להרבה פרגון. החלום להיות בהייטק הוא של כולם וההייטק מגיע לכל מקום. יש בצ'ק פוינט ובחברות אחרות אנשים שיצאו מעיירות פיתוח. מהפכת הקורונה קירבה עוד יותר את הפריפריה למרכז, כי היום אפשר לגור בכל מקום ולעבוד בהייטק. ההייטק מגיע לכולם, יש משרות של מפתחים שמצריכות הרבה הכשרה טכנולוגית לצד הרבה משרות אחרות בתחומי השיווק והתפעול ותחומים אחרים התומכים בהייטק".

אתה מרגיש שיש איזושהי קנאה כי יש כאן כמו שתי כלכלות נפרדות?

"אני מרגיש שיש יותר התקרבות. כשחיפשתי אנשים טובים לפני 30 שנה היה מאוד קשה למצוא אותם בתעשיות המסורתיות, כי אלה היו שני עולמות שונים. היום אין שום בעיה במעבר ואני מגייס אנשים שעובדים בתעשיות המסורתיות ולפעמים אנשים עוזבים אותנו לטובת חברות כאלה. נוצרה בישראל תרבות עבודה ברמה מאוד גבוהה, וברוב המקרים ההייטק משך את הסטנדרטים של השוק למעלה".

היית במשבר הדוט.קום. היום הרבה יזמים צעירים שואלים את עצמם אם אנחנו בדרך למשבר דומה.

"אנחנו בעיצומו של משבר ובעיצומה של בועה. זו לא בועה שמתפוצצת בבת אחת. חלק מהחברות הציבוריות שהנפיקו התרסקו, לחברות סטארט־אפ קשה יותר לגייס כסף. המשבר הזה קורה בשלבים וטוב כך, אבל הוא לא חדש. זה סייקל שתמיד קורה והוא לא יותר מטכנולוגיות סייקל של שוקי ההון. שווקים מצליחים מושכים המון כסף, פתאום יש עודף כסף, חברות בונות מודלים עסקיים שלא מוכחים ובעיקר מפסידים כסף, ואז צריכות לחזור למודלים עסקיים שבהם יש לקוחות, הכנסות ורווחים - ואז הכל מסתדר.

"הכל ימשיך להסתדר כי הצורך בעוד טכנולוגיה גדול, אז שוק הטכנולוגיה יגדל. זה מה שקרה בדוט.קום - אחרי ההצלחה הפנומנלית של עולם המובייל והאינטרנט בשנות התשעים היתה התרסקות. אבל אם נסתכל היום, 20 שנה אחרי, עולם האינטרנט גדול לפחות פי עשרה ועולם המובייל פי מאה ממה שהיה אז. היה תיקון, סוג של הבראה, והיום אנחנו שוב חוזרים על אותן טעויות פיננסיות כואבות וצריך ללמוד מזה".

מה האתגר הגדול ביותר שקשור להייטק שמונח לפתחה של הממשלה הבאה?

"צריכה להיות פה סביבה בריאה ויציבה, וכשיש את זה אפשר להתגבר על המון דברים. מבחינה פוליטית אסור שישראל תהיה מבודדת. מאז 1995 עברנו לא מעט משברים, כלכלת ההייטק הישראלית צלחה את כולם ונשארה יציבה. היו זמנים קשים שבהם אנשים פחדו להגיע הנה, אבל כל עוד ישראל לא תהיה מבודדת, כלכלת ההייטק תצליח".