באזעקה, שימו קסדה: המנופאים הופקרו בצריח

בתחילת השבוע המנופים והעגורנים שבו באופן חוקי לעבודה באתרי הבנייה. לצד הצורך שבחזרה לעבודה כדי להניע את ענף הבנייה בחזרה לפעילות, גם אם חלקית, המנופאים מתריעים כי בטיחותם הופקרה בשם האינטרס הכלכלי.

ההחלטה שהתקבלה ביום חמישי האחרון על ידי פיקוד העורף בלחץ הממשלה והקבלנים מאפשרת למנופים ולעגורנים באתרי הבנייה לעבוד כרגיל, כולל בעוטף עזה, מערב הנגב, מרכז הנגב, מערב לכיש, ולכיש. לפי ההחלטה, באזורים הללו ניתן לקיים עבודה על המנוף תוך הצטיידות של המנופאי באפוד קרמי וקסדה צבאית. בהמשך, בלחץ המנופאים, ובשל הקושי לעלות על סולם צר עם אפוד קרמי הוחלט כי יאפשרו להם לעלות על המנופים גם עם אפודי רסס קל. אמצעי ההגנה המינימלי שמספקים להם אינו מספק כמובן במקרה של פגיעה ישירה ולא יועיל להם גם במקרה שבו רסיסי הרקטה יחדרו אל המנוף. בנוסף, מנופאים שהגיעו השבוע לעבודה מדווחים שגם אמצעי הבטיחות המנימליים, אפוד וקסדה, לא קיימים באתרים, וחלקם עלו אל המנוף ללא כל מיגון.

בכלל האזורים ההנחיות למנופאים בעת אזעקה הן להישאר במקומם ולחדול מהעבודה, מכיוון שאין להם כל סיכוי לרדת מהעגורנים שבחלק מהמקרים מגיעים לגובה של 60 מטר, ולהגיע אל מרחב מוגן בזמן שהוגדר לכך. לשם המחשה, בעיר נתיבות שבה המנופים שבו לעבוד כרגיל, הנחיית פיקוד העורף היא להגיע אל המרחב המוגן בתוך 30 שניות, זמן לא ריאלי כשמדובר על מנופאי שנדרש לרדת מהמנוף בסולם ולרוץ אל המרחב המוגן, אך גם זמנים נדיבים יותר לא יועילו, וההנחיות של פיקוד העורף מוכיחות זאת, לאור הדרישה שלהם מהמנופאים להישאר בתוך קבינת המנוף גם כאשר האזעקה היא באזורים ירוקים.

ההחלטה שהתקבלה על ידי פיקוד העורף הכניסה את המנופאים למלכוד, מצד אחד הם חוששים לעלות על המנוף, אך אם לא יעשו זאת הם לא יהיו זכאים לפיצוי. כך הם מצויים בדילמה בין הרצון להתפרנס מול הצורך לסכן את חייהם.

במכתב שהעביר יו"ר ועד המנופאים הארצי רועי ויינשטיין אל שר העבודה יואב בן צור הוא כתב: "אני מבין את הקבלנים ואת הצורך בפתיחת אתרי הבנייה, אני מבין כי אם לא תהיה בנייה בכלל קיימת אף סכנת קריסה לענף וסכנה שקבלנים רבים עלולים לפשוט רגל...עם זאת, איני מוכן להסכים ולאשר לסכן את חיי המנופאי שמפעיל את עגורן הצריח". עוד כותב ויינשטיין, כי ישנם פתרונות חלופיים כגון עגורנים ניידים ועגורנים להעמסה עצמית שיאפשרו את המשך העבודה גם אם בקצב איטי יותר אך מבלי לסכן את המנופאים. בשיחה עמו אמר ויינשטיין, "אנחנו כבר שבועיים בלי עבודה וגם ככה מדובר בענף שנאבק על קיומו, אנשים רעבים ללחם, מציעים להם עבודה והם הולכים, הם מסתכלים לשמיים ורואים טילים, כבר נפלו טילים ליד רגלי המנופים, זה קרה השבוע בנתיבות. הם שמעו את השריקה מעל הראש שלהם".

לדבריו, הקבלנים הפעילו לחצים ועשו שימוש ציני במונח חוסן לאומי, "מדברים עם המנופאים על חוסן לאומי, הקבלנים הם אלה שיש להם את החובות ובאמצעות לחץ הם הצליחו לקשור את זה בחוסן הלאומי, ומדינת ישראל מכריחה אותנו לעבוד, זה ניצול מוחלט של המנופאים. צריך ללכת ולהסתכן בשביל דירת 4 חדרים בקרית גת?". מנופאי מעיר בדרום החליט כי הסיכון לא שווה את זה. הוא סיפר כי "השבוע היו נפילות בעיר, אנחנו שומעים את האזעקות, שומעים את השריקות של הטילים ורואים נפילות למטה ואנחנו יושבים על המנוף למעלה בחוסר אונים. זו התאבדות".

דן ורשבסקי יו"ר איגוד המנופאים בהסתדרות הלאומית מסר: "הממשלה ביחד עם פיקוד העורף החליטו להפקיר את חיי המנופאים – הם היחידים שאין להם מרחב מוגן. פנינו לכל הגורמים כדי שישבו איתנו ויש לנו הרבה פתרונות אך הם לא מוכנים. כנראה שלכסף הגדול יש מחיר ואלו הם חיי המנופאים". מדובר צה״ל (פיקוד העורף) נמסר: "בהתאם להחלטת ממשלה המגדירה הפעלת משק חיוני למדינה בשעת חירום, מותרת עבודתם של מנופאים ועגרונים, בכפוף להנחיות ההתגוננות של פיקוד העורף הכוללות התגוננות ייעודיות למנופאים ועגורנים".