עברי לידר בהופעה לחיילים בבסיס תל נוף | צילום: באדיבות דובר צה"ל
"לא האמנתי שאבכה כך מהשיר של עברי לידר ושהוא ילווה אותי מעכשיו לכל החיים"
מאז פרוץ המלחמה מופיע עברי לידר 4-3 פעמים ביום, מול חיילים, מפונים, בלוויות ובחתונות, ומגלה איך שירים כמו "זכיתי לאהוב" ושורות כמו "רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה" מקבלים משמעות חדשה בראי התקופה. "אני מופיע מול אנשים שעברו דברים איומים", הוא אומר. "רמת ההזדהות מטורפת. אני משתדל להיות חזק, להכיל את הסיפורים הקשים ולהרגיש את האנשים"
בימים שכאלה כל שורה תמימה בשיר פופ מקבלת משמעות חדשה. אני מלווה את עברי לידר בהופעה מול חיילים בבסיס תל נוף, וכשהוא שר "רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה", כולם שואגים את המשפט איתו, כך גם ב"ניסים תשמע, תהיה לחימה, אבל אנחנו נצא מנצחים". "לונדון זו מטאפורה לכך שבסוף אנחנו רוצים לחיות את החיים הנורמליים האלה", אומר לידר. "ברור שבלונדון עצמה אנחנו לא רוצים להיות כרגע, פשוט הכל קשה להכלה במציאות שלנו. הופעתי מול אנשים מענף נפגעים וכששרתי 'ניסים, תראה, זה הכל במקרה, יחכו לך שני אנשים', הם צעקו 'זה אנחנו'".
לידר מופיע מאז פרוץ המלחמה 4-3 פעמים ביום — מול חיילים, מפונים, בלוויות ובחתונות. "הופעתי מול חיילים רגע לפני שיצאו להילחם, אנשים שניגנתי להם ואני מקווה שכולם יהיו בסדר", הוא מספר. "מול המפונים האנרגיה קצת אחרת. אלה אנשים שעברו דברים סופר־קשים והם מספרים כל מיני דברים איומים שעברו עליהם ואני משתדל להיות חזק, להכיל את הסיפורים ולהרגיש אותם".
הגרון שלו כבר נותן את אותותיו אבל לידר לא מוותר, שותה עוד תה עם ג'ינג'ר, מנסה לדבר כמה שפחות בין הופעה להופעה וברגע האמת מול החיילים קולו צלול ומרגש כרגיל. "תודה שבאת", צועק לו אחד החיילים לפני הופעה. "תודה לכם!" הוא עונה, "אני רק בא לשיר".
בבסיס ארגנו כמה כיסאות פלסטיק אבל אף אחד מהחיילים לא יושב. הם קמים, שרים רוקדים, מביאים בלונים לחגוג יומולדת. "אנחנו מחכים להופעות האלה ממש", אומר לי מילואימניק צעיר שהשתחרר רק לפני חודשיים וכבר גויס בצו 8. "יש המון עבודה וזה רגע של הפוגה. זה הכי כיף קצת לשכוח מהמצב".
לידר מספר לקהל שהש"ג בכניסה לבסיס קרא לו "עברי ביבר", ו"אני מאמץ את זה לגמרי" הוא אומר ושר קטע משירו של ג'סטין ביבר. הוא הגיע להופעה עם הגיטריסט אריאל טוכמן שמלווה אותו. "תרגישו חופשי לשיר איתי, לרקוד איתי או להחליף אותי", הוא אומר לקהל. "אנחנו בלי תופים, בלי מחשבים, ובלי וידיאו, אז בואו תעשו איתנו קצב".
מי שהיה בהופעות של לידר בעבר יודע שהוא תמיד מדבר, משתף, מקשיב, יורד לקהל. אבל בהופעות האלה יש משהו שאי אפשר להסביר. אולי זה המצב, אולי זה הלוקיישן, אבל החיבוק שהוא מקבל ונותן לחיילים אינו מובן מאליו ומרגש. "יש רמת הזדהות מטורפת עכשיו, זה חיבור מאוד חזק עם האנשים. זה לא כמו שכל אחד בא מהעולם שלו ונפגשים בהיכל התרבות. אני לוקח איתי הרבה רגעים מהמסע הזה"
זה עושה לך טוב?
"זה עושה לי טוב, ברור. אני מרגיש שיש לי מה לתת. אבל זה גם קשה לפעמים. היה יום שחזרתי הביתה והייתי מפורק. פגשתי אנשים מהממים ומישהו שהצטלמתי איתו אמר לי 'לא כולם יחזרו מפה'. אחר כך זה תופס אותי בכל מיני מקומות".
"הממשלה היתה כבר צריכה לצאת מההלם. התפקיד שלה הוא לא להיות בשוק"
החיילים והקצינים ניגשים ללידר תוך כדי ההופעה להגיד תודה, מבקשים סלפי, ברכה מצולמת לאשה, לילד, לחבר, ולידר עושה את זה מכל הלב. הוא מתעניין, שואל, לא זורק סתם מילים לאוויר. מדי פעם רעש של מטוס מפלח את השמים וההופעה נמשכת. לידר שר את הלהיטים הגדולים שלו: "בוא", "נסיכה שלי", "בחום של תל אביב", "ניסים", "אדוני", "מוגזם", "הכוס הכחולה". ואז מגיע "רציתי לאהוב", שיר שקיבל משמעות מצמררת בשבועות האחרונים, כשלידר שר אותו בהלוויות של אביב ברעם ושגיא גולן. ברעם היה המפיק הטכני ומנהל הבמה שלו, ונרצח כשהיה בין הראשונים שיצא להגן על תושבי הקיבוץ שלו כפר עזה. סרן במיל' שגיא גולן, מפקד ביחידת הלוט"ר, נפל בקרב בקיבוץ בארי, והיה אמור להתחתן שבוע לאחר מכן עם בן זוגו עומר לצלילי "זכיתי לאהוב".
"אלה שתי הפעמים ששרתי, שהיו לי הכי קשות בחיים. אין דרך לתאר את זה. אביב היה חבר קרוב שלי, כמו משפחה. עבדתי איתו הרבה שנים וכל כך אהבתי אותו. זו אבידה שאני עוד לא מתחיל אפילו לעכל ולהבין. בשבת האיומה ההיא בבוקר ישר כתבתי לאביב והוא לא ענה. הוא כבר יצא עם כיתת הכוננות שלא ידעתי בכלל שהוא חלק ממנה. אנחנו מנסים להיפגש החבר'ה של ההרכב להיות יחד ולהתמודד עם זה אבל זה ייקח זמן. היה בו משהו מרכז ומלכד וכמו שהוא הוכיח באותו בוקר תמיד אפשר היה לסמוך עליו. תמיד ידעתי שיש לי גב בהופעות ושאני לא צריך לדאוג כי אם יש תקלה, אביב תוך שנייה לידי.
"את שגיא לא הכרתי קודם אבל ישבתי בלוויה שלו כמה שעות ושמעתי את הסיפורים עליו והבנתי איזה אדם הוא היה".
כשלידר מתחיל לשיר את "זכיתי לאהוב" מבקש אחד הקצינים את המיקרופון. רגע לפני המופע הוא ניגש אליו נרגש וסיפר שהיה החבר הכי טוב של שגיא ושהוא מאוד מתרגש. עכשיו הוא מספר את זה לחיילים: "לא האמנתי שאני אבכה ככה מהשיר הזה ושהוא ילווה אותי מעכשיו לכל החיים. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו חייבים לנצח ולהחזיר את החיים שלנו למה שהם היו, עם ביטחון ואושר ואהבה. זה מה ששגיא היה רוצה".
בעקבות הסיפור של גולן ובן זוגו פנה יו"ר הכנסת אמיר אוחנה לשר הביטחון יואב גלנט כדי שהמדינה תכיר בזכויות של זוגות חד־מיניים, שאחד או אחת מהם נפלו במלחמה, ומשרד הביטחון קבע שחוק משפחות הנופלים יחול גם על זוגות חד־מיניים. מה שעצוב הוא שאוחנה — בעצמו הומו שהקים משפחה עם בן זוגו ומגדל עמו ילדים — לא התייחס לעובדה שאם שגיא היה חי, מדינת ישראל לא היתה מכירה בנישואים שלו.
"זה מאוד חורה לי", אומר על כך לידר. "ואי אפשר שלא לחשוב על זה ברגעים האלה. שמעתי על שגיא שהוא היה בחור יוצא דופן שנלחם והציל אנשים, ועשה את זה בלי לחשוב פעמיים. ברגע זה ממש יש המון אנשים מהקהילה שנלחמים ומסכנים את חייהם, וזה היחס שמגיע להם? האם אנחנו מסוגלים בכלל לסבול אנשים כמו פינדרוס? (ח”כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה שאמר לפני כמה חודשים שקהילת הלהט"ב יותר מסוכנת למדינה מחמאס וחיזבאללה — מנ"ש), האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשמוע מילים כאלה מנציגי ציבור?אולי כדאי לו לא לדבר אף פעם על כלום".
אתה מעסיק את עצמך בימים אלה בפוליטיקה?
"ההופעות שאני מקיים עכשיו הן לכולם, אני לא בא אליהן עם אג'נדה, וזה חשוב כי כולנו בהלם כרגע. אבל הממשלה היתה כבר צריכה לצאת מההלם, כי התפקיד שלה הוא לא להיות בהלם. ישבתי היום בבוקר עם משפחה, שחלק מחבריה נרצחו ואחרים חטופים בעזה, והם אמרו שאף אחד לא הגיע מהממשלה לבקר אותם. אחים לנשק תומכים בהם, הצבא תומך בהם, כולם תומכים בהם, ומהממשלה אף אחד לא הגיע. זה מטורף! חייבים לשאול את עצמנו: מה קורה, מה עושים, מי מנהל את הסיפור?".
בשבוע האחרון פרסמו אנשים מהתעשייה פוסטים ברשתות החברתיות שטוענים כי הגיע הזמן שהממשלה תכניס את היד לכיס ותתחיל לשלם לאמנים ולאנשים שמתנדבים כבר חודש ימים ולא מתפרנסים. מה אתה חושב על זה?
"קצת כמו בקורונה אני בעיקר דואג לאנשי הצוות שלי, שצריכים להתפרנס. יש איתי גיטריסט וסאונדמן, שעושים הכל בהתנדבות, ומתישהו צריך יהיה לדאוג להם. והנה שוב הגענו למדינה, מישהו שם צריך לקחת את זה בחשבון".
"כאבא אני לא יכול לשאת את תמונות החטופים"
אחרי ההופעה הראשונה מתקשר ללידר בנו אלבי (4) ומספר שהוא מכין כדורי שוקולד. "תכין הרבה כדורים ואני אקח אותם מחר איתי ואחלק לחיילים", הוא עונה לו. זו המלחמה הראשונה של לידר כאבא ו"זה מאוד מאוד שונה", הוא אומר. "אני לא יכול לראות את התמונות של הילדים. זה מאוד קשה לי. אתה פתאם ישר לוקח את זה אליך, ישר זה נהיה הפרצוף של הילד שלך ואתה יכול מאוד להזדהות איתם".
אתה חושב שכשפיקוד העורף יאשר זאת, תצליח לחזור להופעות "רגילות" בקרוב?
"אני מאמין שארצה להופיע, כי יש בזה אקט מרפא — בשבילי, בשביל הצוות שלי ובשביל הקהל שלי. יש מנעד רחב של רגשות בהופעות שלי, ובזמנים כאלה מוזיקה בהחלט יכולה לעזור לנו לעבד אותם, לתת מקום לכל סוג של רגש.
"ברור לי שבפעם הבאה שאעלה להופיע זה יהיה עוצמתי מאוד, בראש ובראשונה כי האובדן האישי של ההפקה שלנו מאוד משמעותי. זה לא יהיה לנו קל, אבל זה יהיה חזק ומיוחד. בכלל, ישראל לא תהיה מה שהיא היתה לפני, וגם לפגוש את הקהל שלנו יהיה מאוד מיוחד. להיות איתם יחד ברגע הזה. הופעות הן לא סתם שירה מול קהל, הן רגע בחיים".