פערי הצמיחה המדהימים בין המדינות השונות

זה לא סוד שהכלכלה הגלובלית חווה האטה בעקבות הריסון המוניטרי החד במדינות המפותחות, הקשיים של סין והשלכות פלישת רוסיה לאוקראינה. אלא שבחינת נתוני הצמיחה המעודכנים של הארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי (OECD) מראים כי החולשה הכלכלית אינה מתפלגת באופן שווה בין מדינות.

בטור זה אני טוען כי תהיינה לכך השלכות גם לאחר שההאטה תסתיים והצמיחה הגלובלית תתאושש.

לפי הנתונים החדשים, מסתבר כי בממוצע, התוצר המקומי הגולמי של מדינות ה-OECD צמח ב-0.4% במהלך הרבעון השני של השנה ובכך רשם ירידה קלה מקצב הצמיחה ברבעון הראשון (0.5%).

הנתונים לא הפתיעו במיוחד ואפילו הגיוניים כלכלית. למשל, באיחוד האירופי נרשם קיפאון וגם ברבע הראשון התוצר צמח בקושי ב-0.2%. מדינות אירופה אכן מתמודדות עם העלאות ריבית חדות ומושפעות יותר מאירות מהמלחמה שמתחוללת ביבשת.

מנגד יפן בלטה לטובה עם עלייה של 1.5% שבאה אחרי עלייה של 0.9% ברבעום הראשון. גם זה לא מפתיע אם לוקחים בחשבון שהריבית שם שלילית ושחולשת הין מסייעת לייצוא המקומי.

אולם, התפלגות נתוני הצמיחה אינה שוויונית, לדעתי במידה מפתיעה.

במיוחד אני מסתכל על גרמניה, הכלכלה הגדולה והחזקה של היבשת בכלל ושל גוש היורו בפרט. חזקה? לא לפי הנתונים. התוצר שלה קפא ברבעון השני והתכווץ ברבעון הראשון של השנה וברבעון האחרון של השנה שעברה בשיעורים של 0.1% ו-0.4%, בהתאמה. למעשה, התוצר של גרמניה היום נמוך מזה שהיה לפני שנה. לשם השוואה, התוצר של ארה"ב צמח ב- 2.6% בתקופה הזו, של צרפת (הכלכלה מספר 2 ביבשת) ב-0.9%, של יפן ב-2.1% ושל כל שבע המדינות העשירות (G7), שגרמניה כמובן ביניהן, ב-1.8%.

למעשה, אם בודקים מה עשתה כלכלת גרמניה מאז הרבע האחרון של 2019 (טרם פרוץ הקורונה) ועד היום מגלים צמיחה זעירה של 0.2% בלבד. ב-OECD צמחו מאז ב-5.1%, יפן צמחה 3.4% וארה"ב הרשימה עם זינוק של 6.2%. זה פער מדהים

וזו אחת השאלות החשובות במבט להמשך – אנו לפני חורף 2024. המלחמה נמשכת, סין לא מתאוששת (וזה רע לאירופה כי סין קונה ממנה הרבה סחורות) והבחירות בגרמניה באופק. האם גרמניה תתעשת ותוליך את הגוש לצמיחה? האם תדשדש ותגרור מטה את שאר מדינות הגוש? איך ישפיע הדבר על הנחישות של גרמניה כלפי רוסיה? על המעבר המואץ יותר ממדינות אחרות לאנרגיה נקייה? ועל הוויכוח הבלתי נגמר בשאלה האם גוש היורו נכון במתכונתו הנוכחית ובכלל.

אני משוכנע שכשנושא הריביות הגבוהות והמלחמה באינפלציה יפנה מקום בסדר היום, אלה השאלות הנוקבות שהשיח הכלכלי יתמקד.

הנקודה החשובה השנייה שאני מסיק מהנתונים היא הפער בין הצמיחה של קבוצת ה-G7 (כאמור 1.8% לעומת הרבעון השני אשתקד ו-0.5% לעומת הרבעון הראשון השנה) לבין הצמיחה של כל מדינות ה-OECD (1.5% ו-0.4%, בהתאמה). נראה כי תוך כדי ההאטה הגלובלית משקלן של המדינות העשירות ביותר (כקבוצה) גדל על חשבון מדינות ה-OECD האחרות. לא שצריך לרחם עליהן, אבל נפתחים פערים. ומה יגידו המדינות העניות יותר? אני מניח שהחלוקה לרעתן עוד יותר.

נקודה זו, ככל שתימשך, עלולה לערער עוד יותר את כל הקונספט של הגלובליזציה, שגם כך סופג מהלומות בעקבות העימות הכלכלי הטכנולוגי בין סין לארה"ב ובין מדינות מפיקות למדינות שמייבאות נפט.

בשורה התחתונה, כשערפל ההאטה ישקע, תתמודד הכלכלה הגלובלית עם כמה שאלות אסטרטגיות ומבניות שתהיינה גורליות להמשך דרכה.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות