טויוטה קורולה לימיטד: משעמם הוא המרענן החדש

לפני כמה שבועות, אי שם ביפן הרחוקה, התקיימה ישיבת בעלי המניות השנתית של טויוטה. ובעלי המניות של טויוטה זעמו, הם דפקו על שולחנות, הם כעסו, הם הפנו אצבע מאשימה אל אקיו טויודה, יפני קטן עם משקפיים. אקיו הקטן חייך, כפי שאביו חייך, כפי שסבו חייך, כפי שאבי סבו קיצ'ירו טויודה, שאגב גם היה יפני קטן, חייך כאשר הבין שנולי הטווייה שהמציא היו רק תחילת המסע שלו: עכשיו הוא ייצר מכונית, רק שהוא יקרא לה טויוטה במקום טויודה, כי טויודה הוא שם ששובר שיניים של מערביים וטויוטה צריכה להצליח במערב.

בעלי המניות קיבלו מטויודה שפע של הבטחות: טויודה ייצר להם מכוניות חשמליות, הוא ייקח את הסוללות שלהן לגבהים חדשים של טכנולוגיה, הוא מוכן לעתיד. בסוף האירוע בעלי המניות יצאו הביתה כהרגלם עם שקים של כסף וטויודה שב לחייך. הוא יודע היטב מדוע: טויוטה אינה יצרנית של מכוניות חשמליות, ממש לא. טויוטה מייצרת מכוניות שעובדות ועובדות ועובדות ועושות את זה בברזיל, בקירגיסטן, בארצות הברית וגם בישראל. כדי להמחיש שטויוטה עובדת היטב, היא הציגה ממש בשבוע שעבר רכב שטח חדש, נפיל נפלא שייועד לכל העולם. בעלי המניות לא אמרו מילה.

טויוטה קורולה היא הוכחה שמה שעובד לא מתקנים, לפחות לא מבחינת טויוטה. מכוניות באות והולכות, טכנולוגיות קמות ונופלות, הקורולה עדיין שם. מאז 1968 קורולות יוצאות ממפעלים ברחבי העולם, נוסעות מאות אלפי קילומטרים ואז עוברות למדינה אחרת, בדרך כלל פחות אמידה, שם הן נוסעות עוד מאות אלפי קילומטרים. העולם מתקדם בקצב אש, טויוטה קורולה הסתכלה מהצד וחייכה, מה שעובד לא צריך לתקן. פעם היו לטויוטה קורולה גרסאות נפלאות ומשוגעות, קראו להן ספרינטר, קראו להן לוין, היתה אפילו GTI. אלינו זה לא הגיע. לקורולה יש גם גרסה משוגעת שקוראים לה GR.

הקורולה שלנו היא היברידית, סדאן. מתוחת פנים. בכלל, בשנים האחרונות נדמה שיצרני הרכב החשמלי נמצאים במרוץ אחרי חידושים, אחרי מסכים גדולים, סוללות יותר יעילות, יכולת טעינה בתוך דקות. יצרני רכבי בעירה פנימית מחייכים ומשדרגים את העיצוב של הפנסים. כנראה שזה יעלה להם בבוא היום ביוקר.

עם מה שעובד לא מתעסקים. המשאבים של טויוטה הלכו לפיתוח של הרכבים החשמליים, אבל קורולה מגיעה לאמצע החיים וחייבים לעשות משהו. קודם כל המסך, מה שכל כך חשוב ללא מעט לקוחות כיום, שודרג. הוא צמח בערך באינץ'. לקורולה יש כעת גם מערכת פקודות קוליות, אפשר לומר לה "היי טויוטה" כמו במכוניות החשמליות הסיניות, אבל ספק אם מישהו יעשה זאת. מי שקונה או חוכר טויוטה קורולה עדיין מיומן בשימוש באצבעותיו.

שינוי נוסף נמצא במנוע, כאן זה כבר שינוי הרבה יותר משמעותי והרבה יותר לטובה: טויוטה קורולה היוצאת צוידה במערכת היברידית שמבוססת על מנוע בנפח 1.8 ליטרים והספק של 122 כוחות סוס. קורולה המחודשת מצוידת במנוע שמפיק 140 כוחות סוס. התאוצות משמעותית יותר חזקות, צריכת הדלק בפירוש מרשימה: אפשר להוציא מטויוטה קורולה ליטר לכל 20 קילומטרים של נסיעה בלי בעיה. ככלל, קורולה אוהבת לשהות בצד החשמלי של העניינים. המנוע החשמלי אוהב להתערב, המעברים של המערכת ההיברידית חלקים מאוד. קשה למצוא משהו לא בסדר במערכת הנעה שמצד אחד היא כל כך שמרנית ומצד שני פשוט עובדת כל כך טוב.

מבחינת המראה החיצוני, מי שיצליח להבחין בהבדלים בין קורולה הישנה והמחודשת מתבקש לדווח בהקדם. ההבדלים כל כך מינוריים שרק מי שכנראה יקבל קורולה חדשה בליסינג יתעכב עליהם בחניון החברה. גם תא הנוסעים, חוץ מהמסך, בקושי השתנה. טויוטה לא העבירה את בקרות השליטה של המזגן אל מסך המגע, תודה לאל. במושב האחורי יש מקום סביר. ככלל, טויוטה קורולה היא המכונית המשפחתית הכי לא מרתקת שקיימת כיום בשוק. בעולם של סיניות עם מסכי ענק ופלסטיקים שנוטים להתפרק אחרי שנה, מדובר בשינוי מרענן. תא המטען של קורולה גדול למדי, אבל כמו הרבה מכוניות סדאן אחרות, גם כאן שתי הזרועות שמחזיקות את דלת תא המטען נכנסות לתוך שטח תא המטען ומוחצות את כל הנקרה בדרכן.

טויוטה קורולה היא המשפחתית הכי נמכרת בישראל, לכן קורולה חורשת את כל ישראל. וזה לא הרבה. 700 קילומטרים ביום אחד אמורים להתיש כל נהג, אבל קורולה עושה עבודה לא רעה. מושב הנהג טוב, אם כי אין לו כיוון גובה ראוי, מערכת המולטימדיה עושה עבודה טובה, אבל היינו שמחים לכיוון ראוי לעוצמת השמע. נוחות הנסיעה היתה טויוטה ונשארה טויוטה, כלומר קורולה לא רוצה שום דבר חוץ מלהגיע מנקודה א' לנקודה ב' ולעשות את זה יעיל. פעם זו היתה נקודה לגנאי, לבדיחות, לתדמית של מכונית משעממת. בעידן של רכב שהולך ומתחשמל התנהגות הכביש של הקורולה נראית לפתע כמו הרע במיעוטו, מכונית רכה למדי שפשוט עושה את העבודה. אגב, כשהמנוע מתאמץ הוא רועש למדי וגם חסרים בוררים להעברת הילוכים ליד גלגל ההגה.

בסופו של יום מדן ועד אילת, כמעט על מכל דלק אחד, קשה לא להבין מדוע טויוטה קורולה היא המכונית המשפחתית של ישראל. מכונית שגרתית למדי ואמינה כמו פטיש ישן שמיועדת למדינה שבה לקוחות רבים מחפשים כמה שפחות כאבי ראש. אבל כאן נשאלת שאלה: האם הנוסחה של קורולה עדיין מספיקה בעידן של שינוי טכנולוגי? אולי זו רוח התקופה, אבל הדור הנוכחי של קורולה כבר אינו מכונית משפחתית אפרורית, הוא מכונית משפחתית אפרורית שמנסה להיות טכנולוגית בעידן של מעבר לחשמל. את זה קורולה עושה פחות טוב בגלל סיבה אחת: המחיר. מכונית המבחן ברמת גימור "לימיטד" עולה 168 אלף שקל, וכיום לצרכן פרטי שיכול לרכוש מכונית חשמלית סינית במחיר נמוך יותר, מדובר במחיר שקשה לבלוע כי המותג "קורולה" נדרש כעת להתמודד לדוגמה מול המותג ג'ילי (אותה יבואנית), ונכון שהחשמלית הסינית פחות טובה מהקורולה. כשחושבים על זה, רוב החשמליות הסיניות העממיות פחות טובות מהקורולה, החל באיכות הגימור וכלה באיכות הנסיעה, אבל קורולה מעצם היותה קורולה היא מוצר עממי ונגיש, וברגע שיש בשוק מוצר עממי ונגיש חדש ועוד כזה שמציע טכנולוגיה חדשה, המוניטין הבלתי מעורער של טויוטה, כפי שגם אדון טויודה נאלץ ללמוד, אינו זוהר כפי שהיה בעבר.

טויוטה קורולה לימיטד

• מנוע: בנזין נפח 1,798 סמ"ק; ומנוע עזר חשמלי. הספק מרבי משולב 140 כ"ס, מומנט מרבי 14.5 קג"מ
• ביצועים: מהירות מרבית 180 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־9.3 שניות
• צריכת דלק: נתוני יצרן 21.7 ק"מ לליטר. נתוני מבחן 18.2 ק"מ לליטר
• בטיחות: 7 כריות אוויר, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה, היגוי אקטיבי
• קבוצת זיהום: 3
• מחיר: 168 אלף שקל
• אהבנו - צריכת דלק, איכות גימור
• אהבנו פחות - משעממת להחריד, יש לכולם
• מתחרים - יונדאי אלנטרה הייבריד
• לסיכום - מתיחת הפנים של טויוטה משמרת את הקיים, המחיר מוגזם