"השלכות החוק החדש מרחיקות לכת"

תחום המשפט הפלילי והצווארון הלבן הינו תחום דינמי, תוסס, מסקרן ויצרי, העוסק בסופו של דבר במערכת יחסים בין המדינה וחוקיה לבין האזרח. עורכי הדין שעוסקים במנעד הרחב של עבירות המשפט הפלילי – אשר ניחנים בידע משפטי וכללי רב ובמהירות תגובה יוצאת דופן - עוסקים בין היתר בעבירות הפליליות הקשות ביותר, כולל רצח, מעשי שוד אלימים, אונס ועבירות מין מורכבות, בעוד במשפטים של 'צווארון לבן' העבירות הן 'רכות' יותר ומערבות פעמים רבות כסף בתצורות שונות, כגון: עבירות שוחד, מרמה, הונאות, זיופים ועוד.

מאחר ומדובר בתחום דינמי מאוד, כדי להישאר מעודכנת, מערכת המשפט צריכה להתאים את עצמה למציאות בה אנו חיים אשר משתנה בקצב מהיר. למרות הקושי, מערכת המשפט מנסה לבצע רפורמות, לעדכן חוקים קיימים ולחוקק חדשים, כך שבתי המשפט יצליחו לקיים משפט צדק המותאם לרוח לתקופה הנוכחית.

אחד השינויים המשמעותיים שהתרחשו לאחרונה ואשר משפיעים על תחום המשפט הפלילי והצווארון הלבן הינו הכניסה לתוקף של 'חוק המידע הפלילי ותקנת השבים'. החוק, שנחקק בשנת 2019 והחליף את חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים משנת 1981, נכנס לתוקף באמצע יולי 2022 ונראה שהשלכותיו לא מבוטלות. לצד יתרונות החוק הבולטים הכוללים את החזרת השליטה במידע הפרטי לרשותו של האדם ולקיחתו מהמעסיק, כמו גם הענקת הזדמנות שניה לאנשים רבים שרישום פלילי זניח מנע מהם קידומים כאלה ואחרים במישור המקצועי והחברתי, ישנם גם היבטים שליליים שלא ניתן להתעלם מהם/ כמו למשל, היעדר מידע שחיוני וקריטי למעסיקים בענפים מסוימים המעוניינים להעסיק עובדים שהרישום הפלילי רלוונטי לתפקיד שהם מחפשים לאייש בעסק שלהם, ונאסר עליהם לבקש את הצגת המידע האמור. ישנן גם טענות שהשינוי לא נוגע למספיק אנשים שניתן היה לעזור להם 'להתחיל מחדש' בגלל התנאים המוגדרים בחוק המאפשרים רק במקרים מאוד מסוימים את מחיקת הרישום הפלילי שלהם. עורכי הדין מסבירים ומפרטים כאן מה הם היתרונות, החסרונות, וגם מה הן השאלות שנשארו פתוחות לאחר כניסת החוק לתוקף.

מלבד נושא חוק המידע הפלילי החדש, ישנם נושאים נוספים המעסיקים כיום את עולם עורכי הדין מתחום הצווארון הלבן והמשפט הפלילי. כך למשל, העומס הגדול בבתי המשפט. עורכי הדין מסבירים מה הסיבות לעומס, מה ההשלכות של המצב הקיים על המונח 'משפט צדק' ועל התנהלות המערכת עצמה, וגם כיצד ניתן לטפל בבעיה הכרונית.

עורכי דין פליליים | צילום: יח"צ

גם האופן שבו מערכת המשפט השמרנית מתמודדות מול העידן הטכנולוגי הנוכחי מעסיק את עורכי הדין מהתחום. אמנם המערכת ביצעה התקדמות בכל הקשור להיבט הטכנולוגי, בדגש על תקופת הקורונה שאילצה את מערכת המשפט להטמיע מערכות טכנולוגיות שיאפשרו את קיום הדיונים ואת המשכיות המשפט על אף הגבלות שהוטלו על התקהלויות ומפגשים. אולם, עדיין עולה שאלה, המעגנת בתוכה גם ביקורת, באם המערכת אכן מתנהלת בהתאמה ראויה לעידן הטכנולוגי של העת הנוכחית – הן בהתנהלותה השוטפת, והן מבחינת ההתמודדות מול המציאות הראייתית המפתחת בתחום.

לקראת פורום Duns 100 בתחום צווארון לבן ומשפט פלילי לשנת 2022 שיתקיים ביום ג' הקרוב (6.9.22) בהשתתפות בכירי הענף, כמה מעורכי הדין המובילים בישראל בתחום התייחסו לכמה מהסוגיות האמורות המעסיקות את הענף בתקופה הנוכחית.

לכתבה התראיינו עו"ד גיל פרידמן שותף מייסד משרד עו"ד גיל פרידמן, עו''ד ערן זך, שותף במשרד יגאל ארנון - תדמור לוי, מומחה בעבירות צווארון לבן, עו"ד ארז אבוהב מייסד ובעלים 'ארז אבוהב משרד עורכי דין', עו"ד ניר יסלוביץ מייסד ובעלים ניר יסלוביץ משרד עורכי דין, עו"ד דרור מתתיהו, שותף וראש מחלקת צווארון לבן, פישר (FBC & Co.).

מה הם היתרונות והחסרונות המרכזיים ברפורמה החדשה בחוק המידע הפלילי ותקנת השבים?

עו"ד ארז אבוהב מייסד ובעלים 'ארז אבוהב משרד עורכי דין': "הרפורמה החדשה בחוק המרשם הפלילי הינה רפורמה מבורכת שאני מקווה שתכניס סדר ומשמעת למרשם הפלילי ולניהולו. ישנם הרבה אזרחים נורמטיביים לחלוטין שיש להם רישום פלילי למרות שתיקי החקירה נגדם נסגרו ללא אישום וללא הרשעה פלילית, והמידע על קיומו של אותו רישום פלילי מנע מהם להתקדם בחברה. היתרון המשמעותי הוא שיקומם של בעלי רישום פלילי והשתלבותם המלאה בחברה ובשוק העבודה, בין אם ע"י חיסיון המרשם ומניעת זליגתו אל גורמים שאינם מורשים ובין אם באמצעות קיצור תקופות ההתיישנות והמחיקה. לא הגיוני, לדוגמה, שאדם בגיל 25 לא יוכל להשתלב במקומות עבודה מוסדרים בשל תיק פלילי שנסגר בגיל 19. הרפורמה נועדה בין היתר לסייע לאדם לפתוח דף חדש בחייו במקום לייצר לו דלת מסתובבת בתחנות המשטרה ובין בתי מעצר".

עו"ד גיל פרידמן שותף מייסד משרד עו"ד גיל פרידמן: "היתרון באי הפצה של המרשם הפלילי הוא בכך שמעסיקים לא יכריחו את העובדים שלהם להציג בפניהם כמו את הפרטים שלהם כמו שנדרש בוועדות הקבלה של יישובים. יחד עם זאת, המצב הנוכחי מקשה מאוד על אזרחים שמבקשים לדעת את מצבם מבחינת רישומי עבר, ועיון בתחנת המשטרה לא תמיד מספיק. המרשם כיום אינו ברור דיו לאנשים מהיישוב ולמעשה ללא עו"ד לא ניתן לסייע להם לקבל תמונה מלאה על מצבם".

עו''ד ערן זך, שותף במשרד יגאל ארנון - תדמור לוי, מומחה בעבירות צווארון לבן: "בשנת 2013, בית המשפט העליון החליט כי חרף המגבלות שהחוק הקודם הטיל על מסירת מידע מהמרשם הפלילי לצדדים שלישיים, מאחר שעבר פלילי של מועמד לעבודה או מתמודד במרכז הוא שיקול רלוונטי, אין מניעה לדרוש ממנו להצהיר על עברו וכך לקבל את המידע בהסכמה. זאת, בהעדר הסדר שלילי בחוק הקודם המונע את האפשרות לדרוש זאת. בהתאם להחלטה זו, נוצרה בעשור האחרון - ואף לפני כן - פרקטיקה נפוצה בה מעסיקים דורשים ממועמדים להצהיר על עברם הפלילי או להביא אישור על העדר עבר פלילי - "תעודת יושר", וכך גם מתמודדים במכרז נאלצו להצהיר על הרשעות קודמות ואף על חקירות תלויות ועומדות, כדבר שבשגרה. פרקטיקה זו פגעה ביכולת של אותם מועמדים ומתמודדים שהפרק הפלילי בחייהם הסתיים, להשתלב מחדש בחברה ולהתמודד כשווים מול מועמדים אחרים. החוק החדש שם לכך סוף באמצעות שני שינויים משמעותיים: ראשית, נקבע לראשונה הסדר שלילי האוסר באופן חד משמעי על דרישת המידע, כפי שכתוב בסעיף 3 לחוק: "לא ידרוש אדם מידע פלילי, במישרין או בעקיפין, שלא בהתאם להוראות חוק זה, לרבות בדרך של תצהיר, הצהרה או שאלון בכתב". עוד נקבע בחוק כי עצם הסכמת אדם למסור מידע פלילי אודותיו אינה מקנה זכות לקבלו וכן כי מי שלמרות איסור זה דרש את המידע, עובר עבירה פלילית שהעונש בצדה עד שנתיים מאסר. שנית, נקבע כי עיון של אדם במידע הפלילי על עצמו (זכות מוקנית בחוק), יעשה בדרך של הצגת המידע על גבי צג מחשב בתחנת המשטרה, כשחל איסור על האדם לצלמו. בכך, סוכלה האפשרות למסור, וכפועל יוצא – לדרוש ממועמד לעבודה "תעודת יושר". שינויים אלה מהווים יתרון חשוב עבור כל מי שהיה מעורב באירוע פלילי ומעונין לשים אותו מאחוריו ולהמשיך בחיים נורמטיביים.

שינוי משמעותי נוסף בהקשר זה, הוא קיצור תקופת ההתיישנות והמחיקה של פרטי הרישום הפלילי. כך, ככלל, רישום פלילי שלא הוטל בגינו עונש מאסר יתיישן לאחר 4 שנים, לעומת 7 שנים לפי החוק הקודם, וימחק לאחר 4 שנים נוספות, לעומת 10 שנים לפי החוק הקודם - זאת כשאין רישומים נוספים. כלומר, לאחר 8 שנים בלבד - לעומת 17 לפי החוק הקודם - רק למספר מצומצם מאוד של גורמים תהיה גישה לרישום הפלילי וזה כמובן יתרון משמעותי נוסף עבור כל מי שהיה מעורב באירוע פלילי חד פעמי".

עו"ד דרור מתתיהו, שותף וראש מחלקת צווארון לבן, פישר (FBC & Co.): "לגבי היתרונות: הרפורמה בחוק המידע הפלילי ותקנת השבים עיגנה בו שינויים משמעותיים, אשר הגדירו מחדש, באופן נכון וטוב יותר, את נקודת האיזון הראויה בין הצורך בהסדרה ובניהול של מידע פלילי במאגר המידע משטרתי, לבין הצורך לאפשר לבעלי רישומים פליליים לשוב למוטב, לפתוח דף חדש ולהשתלב שוב בחברה ובשוק העבודה, מבלי שהכתם הפלילי ילווה אותם תקופה בלתי סבירה מחייהם. על כברת הדרך שעשה המחוקק ברפורמה יש כמובן לברך, אף אם יכול וצריך היה לגמוע מרחק רב עוד יותר. בין השינויים העיקריים שנעשו בניסיון להשיג את תכליות הרפורמה: קוצרו תקופות ההתיישנות והמחיקה של פרטי רישום מהמאגר, צומצמה האפשרות לזליגת מידע מתוך המאגר לגורמים שאינם זכאים לקבלו ונקבעו נהלים להבניית שיקול הדעת לבחינת המידע על ידי גופים זכאים.

לגבי החסרונות: אחד הדברים שהרפורמה לא פותרת, היא העובדה שנותרנו עם מצב משפטי בעייתי הקבוע בחוק סדר הדין הפלילי, שבו רק תיקי חקירה שנסגרו בעילה של 'חוסר אשמה' יוסרו מהמרשם המשטרתי, בעוד שתיקי חקירה שנסגרו בעילות אחרות ושונות יוותרו במערכת הרישום המשטרתית לתקופה הקבועה בו. זאת, אף שההחלטה על סגירת אותם תיקים, בעילות אחרות, נעשתה על ידי גורמי תביעה מוסמכים לאחר שבחנו היטב את המצב העובדתי והמשפטי באותם התיקים, כמו גם את האינטרס הציבורי, והחליטו לסוגרם ולהימנע מהעמדת החשודים בהם לדין. אני סבור, כי סגירת תיקי חקירה, תהא עילת הסגירה אשר תהא, צריכה להוביל להסרתם באופן מידי מהמרשם המשטרתי שבמאגר, בסייגים מסוימים. כך, למעט מקרים חריגים, אדם שהוחלט לסגור את תיק החקירה בעניינו ולהימנע מהעמדתו לדין פלילי, צריך שיטוהר שמו לחלוטין, ואין מקום להותיר לכאורה ספק בנוגע לחפותו בדרך של רישום משטרתי, אשר חשוף לגורמים מסוימים הקבועים בחוק".

עו"ד ניר יסלוביץ מייסד ובעלים ניר יסלוביץ משרד עורכי דין: "השלכות השינוי הן מרחיקות לכת ועל-מנת להבין את משמעותן, יש לבחון את הפסיקה. ב-1996 פסק בית המשפט העליון כי אדם זכאי לקבל תדפיס בדבר עברו הפלילי של מועמד. כתוצאה מכך, התפתחה הפרקטיקה שבה גופים שאין להם גישה למרשם הפלילי דורשים, כתנאי להעסקה, צירוף תדפיס בדבר עבר פלילי. ב-2008 תוקן החוק ונקבע כי הסכמת אדם לקבלת מידע על אודותיו אינה מועילה וכי עצם הדרישה למידע מהמרשם הפלילי היא עבירה פלילית. בעקבות כך, נוצרה פרקטיקה חדשה שבה אנשים וגופים שאינם זכאים לעיין במרשם דורשים ממועמדים לספק תצהיר על עבר פלילי. זאת, מתוך הנחה שקבלת מידע מהמועמד בתצהיר איננה אסורה. הנושא הגיע שוב אל בית המשפט העליון, וזה קבע בפסק דין תקדימי ב-2013 כי חוק המרשם הפלילי אינו אוסר על בירורים עובדתיים רלוונטיים לשם קבלת החלטות. בכך, הוא יצר הבחנה בין קבלת מידע מן המרשם, האסורה על-פי החוק גם בהסכמת המועמד, לבין קבלת מידע מהמועמד עצמו, שאיננה אסורה על-פי החוק. עם זאת, לאור פערי הכוחות בין הצדדים, נפסק כי ההתייחסות בתצהיר תיעשה אך ורק להרשעות או חקירות פליליות העומדות במבחן הרלוונטיות והמידתיות. הוראות החוק החדש מונעות את האפשרות מגוף שאין לו גישה למרשם הפלילי לדרוש מאדם פירוט בתצהיר על עברו הפלילי, אלא שהן אוסרות באופן גורף לשאול שאלות על אודות עברו הפלילי של מועמד. המחוקק אף הגדיל לעשות וקבע כי הפרת הוראה זו היא עבירה פלילית.

ביתרונות החוק ניתן למצוא את 'חיסיון המידע הפלילי' - החוק קובע לראשונה באופן חד וברור, כי מידע פלילי, כלומר מידע שנכלל במרשם הפלילי ו/או המשטרתי, הינו חסוי ויימסר רק בהתאם להוראות החוק. על מנת להגן על זליגת המידע לידי מי שאיננו רשאי לקבלו, החוק אוסר במפורש על דרישת תצהיר, הצהרה או שאלון בכתב אודות עברו הפלילי של אדם. החוק מבהיר כי אדם אינו חייב לגלות מידע פלילי על עצמו ביחס לפריטי רישום שהתיישנו או נמחקו, ואף כולל סעיפים עונשים שונים למי שמעביר מידע פלילי שלא כדין. החוק קובע מי הם הגופים אשר תהיה להם אפשרות לקבל מידע מהמרשמים, בין אם באופן ישיר דוגמת שירות הביטחון הכללי, ובין אם באמצעות קבלתו מהמשטרה – כגון גופים שהמידע הפלילי נדרש להם לשם אינטרס ציבורי חיוני. כך לדוגמא: פקידי שומה, חוקרי רשות ניירות ערך, נגיד בנק ישראל, הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון ועוד. אדם יכול לבקש שיימסר מידע פלילי אודותיו לגוף כלשהו במדינה זרה באמצעות משרד החוץ או קונסוליה, למשל לצורך הוצאת ויזה, רישיונות והשתתפות במכרזים. מגבלות על עיון במרשם הפלילי המרשם הפלילי כוללות, בין היתר, פירוט הרשעות והעונשים שהוטלו בשל פשעים ועוונות וכן צווים בדבר התחייבות להימנע מעבירה. המרשם לרוב איננו כולל עבירות קנס, עבירות מנהליות ועבירות תעבורה - אשר ייכללו במרשם ייעודי - זכותו של כל אדם לעיין במידע הפלילי אודותיו נותרה בעינה, אך עם כניסתו של החוק לתוקף, לא ניתן עוד יהיה לקבל העתק מגיליון מידע פלילי המוכר גם כ - "תעודת יושר", אלא העיון יתבצע רק בדרך של הצגת המידע הפלילי למבקש על גבי צג מחשב בתחנת המשטרה, ללא שניתן יהיה להדפיסו או לצלמו. כאמור, ניתן יהיה למסור תדפיס רק לעורך דין לצורך ייצוג אותו אדם בפני ערכאות משפטיות ו/או גופים מנהליים, אשר זכאים לקבל מידע פלילי לפי הוראות החוק.

לצד זאת יש גם חסרונות בחוק - החוק החדש אוסר באופן חד וברור שמעסיק פוטנציאלי ישאל מועמד לעבודה שאלות על אודות עברו הפלילי של מועמד. המחוקק אף הגדיל לעשות וקבע כי הפרת הוראה זו היא עבירה פלילית שדינה שנת מאסר. סבורני שמדובר על חוק שלא ניתן לאוכפו, הרי כיצד יהיה ניתן להוכיח שמעסיק שאל שאלה כזאת או אחרת אלא אם השיחה הוקלטה?, ועצם העובדה שנקבע כי שאלה שכזאת הינה עבירה פלילית הינה בהחלט בלתי מידתית ובלתי סבירה בעליל. בהתאם לחוק החדש מעסיק המבקש להעסיק עובד, בשעה שאין למעסיק גישה בהתאם לחוק למידע פלילי, לא זכאי לשאול מועמד למשרה כל שאלה על עברו הפלילי, גם אם המידע מהותי ורלבנטי להעסקת העובד או להגנה על הלקוחות של המעביד, כגון: הרשעה בגניבה עבור מועמד לתפקיד אחראי על כספים".

מה הם לדעתך הגורמים המרכזיים לעומס הקיים בבתי המשפט, כיצד ניתן לצמצם את העומס, ומה 'המחיר' שמשלמים הציבור ומערכת המשפט הנפגעים מהעומס האמור?

עו"ד ערן זך: "הגורמים לעומס הקיים בבתי המשפט הם רבים ומגוונים כשבראשם מחסור חמור בתקני שופטים. כיום, 742 שופטים בישראל מטפלים בכ-450,000 תיקים בכל רגע נתון. לפי הדו"ח השנתי של הרשות השופטת בשנת 2021 נפתחו 840,038 תיקים חדשים, 87% מהם בבתי משפט השלום. הגדלה משמעותית של תקני השופטים תצמצם, מן הסתם, את העומס. כמו-כן, כסנגור המייצג בתיקי ענק הצורכים משאבים אדירים, אני רואה שוב ושוב כיצד עמדה עונשית נוקשה מידי של המאשימה (המדינה) מונעת הגעה להסדרי טיעון בשלב מוקדם של ההליך. מערכת המשפט חייבת לרתום את גורמי התביעה במדינה לסייע לה לצמצמם את העומס באמצעות הסדרי טיעון, בפרט בתיקי ענק, וזאת גם במחיר התפשרות בענישה. סגירת תיקי ענק בשלב מוקדם תחסוך זמן שיפוטי יקר ובכלל משאבים רבים למדינה".

עו"ד ניר יסלוביץ: "העומס הקיים בבתי המשפט הינו תוצאה ישירה לכך שהיד של רשויות התביעה הינה קלה מידי בעת הגשת כתבי אישום רבים, בעוד שניתן במקרים רבים שלא להגיש כתבי אישום בטח בעבירות קלות, בשעה שעסקינן בנאשמים בעלי היעדר עבר פלילי. במקרים רבים ניתן להסתפק בהשגת הסדר מותנה, עם נאשם המואשם בעבירה קלה, אך חרף זאת, הנני נתקל בהתנהלות נוקשה מצד רשויות התביעה, אשר מביעות עמדה עיקשת וחסרת כל טעם הגיוני, בניהול תיק גם באם משתקפת מהתיק חולשה ראייתית רבה וגם באם ניתן ללכת במתווה של הסדר מותנה".

עו"ד דרור מתתיהו: "לעומס העבודה הגבוה על שופטי בתי המשפט בישראל אין אח ורע בעולם. הוא נובע בעיקר משילוב של שני גורמים עיקריים - מספרם הגבוה של התיקים המגיעים לפתחם של בתי המשפט וחוסר משמעותי בשופטים בכל הערכאות. מחיר העומס על בתי המשפט הוא מאד מהותי, וזאת במישורים שונים. מחסור בזמן שיפוטי עלול להאריך מאד את משך ההליכים המשפטיים ובכך לגרום לפגיעה משמעותית בזכות להליך הוגן, כמו גם לעינוי דין קשה. מצד שני, אותו מחסור בזמן שיפוטי, עלול להוביל להפעלת לחץ מצד שופטים, לסיום מהיר של הליכים משפטיים, על חשבון עשיית צדק או תוך פגיעה במראית פני הצדק.

נאשם, שמשפטו נמשך מספר שנים, נכנס אדם אחד בשערי בית המשפט ויוצא מהם אדם אחר לחלוטין, אף אם זוכה לחלוטין מכל האישומים נגדו. השלכות אלה ואחרות, של העומס המוטל על כתפי השופטים, מובילות מטבע הדברים גם לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט".

עו"ד גיל פרידמן: "העומס בבית המשפט פוגע ביכולת האכיפה והנאשמים מנצלים את העומס. המשפטים אורכים זמן רב, דבר אשר פוגע בסופו של דבר בנאשם, אבל גם בפרקליטות אשר בדרך כלל נאלצת להגיע להסדרים. אני אישית לא מאמין בסגירת תיקים על מנת להפחית מהעומס, וזאת לאור כך שגם ככה 90 אחוז מהתיקים נסגרים כבר במשטרה ובפרקליטות. הוספת שופטים, תובעים ומקומות מעצר יכולה לסייע בצמצום העומס".

עו"ד ארז אבוהב: "הגורם המרכזי לעומס הוא מחסור בשופטים. בשני העשורים האחרונים כמות התיקים הפליליים גדלה גם בכמות וגם בנפח. אלפי תיקים בשנה מוגשים לכמות קטנה של שופטים שצריכים לדון בהם. חלק גדול מוגשים כתיקי מעצר עם רשימת עדי תביעה ומסמכי ראיות המגיעים עד ל'גלות הרחוקה'. מחד גיסא, אולי זה מייצר כוח והרתעה. מאידך גיסא, זה פוגע קשות באמון הציבור במערכת המשפט. המערכת צריכה להתייעל בצורה משמעותית ולהשתמש באסטרטגיות ניהול וייעול שקיימות בשוק המסחרי והאזרחי. אם אין מספיק תקציב למינוי שופטים, אז שימונו עורכי דין שידונו בתביעות קטנות, בהוצל"פ או בתיקי הטרדה מאיימת ובתביעות של ונגד רשויות מקומיות. לא הגיוני לבזבז את זמנו היקר של שופט, שגם משכורתו גבוהה, בדיונים של תביעות קטנות. בנוסף, צריך להרבות את השימוש בכלים דיגיטליים כדי להגביר מהירות ויעילות. אפשר גם שבתי המשפט יעבדו במשמרת אחה"צ ושייקבעו דיונים בין השעות 16:00 ל-20:00. יש בתי משפט שבשעה 14:00 הופכים לבתי רפאים".

ראיות דיגיטליות – באיזו מידה נדרשת מערכת המשפט להתאים עצמה לשינויים במרחב הדיגיטלי, ובמידה וקיים צורך שכזה, כיצד יכולה המערכת לבצע את ההתאמות והשינויים הנדרשים?

עו"ד דרור מתתיהו: "מערכת המשפט חייבת להתאים את עצמה לעידן הדיגיטלי, הן באמצעות התאמת התשתית החקיקתית והן באמצעות אימוץ כלים דיגיטליים, בין היתר, לצורך שיפור ממשקיה מול הציבור הרחב ומול ציבור עורכי הדין. המעבר למערכת 'נט המשפט', אשר אפשרה ניהול תיקים אלקטרוניים ותהליכים הקשורים לעבודת בתי המשפט, היה צעד משמעותי בהקשר זה. כעת, יש להשלים את פרויקט 'האולם הדיגיטלי' ולהתקין באולמות בתי המשפט אמצעים מתקדמים לשידור, להיוועדות חזותית, להקלטה ולתמלול דיוני בתי המשפט. בתיקים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, אשר מעוררים עניין ציבורי רב, על בתי המשפט לאפשר תיעוד ושידור חזותי של הדיונים על מנת לאפשר הגשמת עקרון פומביות הדיון באמצעות כלים דיגיטליים. התנהלות זו תאפשר לציבור הרחב לצפות בעצמו בדיונים ולהתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדויות והטיעונים, שלא דרך מסננות של כתבים ופרשנים משפטיים מוטים, משני הצדדים. על ידי כך יתכן שאף יגבר אמון הציבור במערכת המשפט".

עו"ד ניר יסלוביץ: "העמדה המוקבלת היום בבתי המשפט הינה שראיות דיגיטליות הן בטוחות פחות מראיות פיזיות. עם זאת, לאור השינויים שחלו במרחב הדיגיטלי, רובנו המוחלט אינו יודע כיום מה אפשרי ומה בלתי אפשרי ב"עולם" הדיגיטלי - מה שפותח פתח לזיופים רבים של ראיות דיגיטליות. אין חולק, שראיות דיגיטליות הן פגיעות יותר לזיופים, שכן הטכנולוגיה הדיגיטלית היוצרת והמקיימת אותה היא זו שמאפשרת, במקרים רבים, זיוף ושינוי ברמה גבוהה מאוד. לכן על בתי המשפט להתייחס בחשדנות לראיות דיגיטליות המוגשות לפתחם ולא לקבלן מייד כראיה אבסולוטית ואותנטית שיש לקבלה ולאמצה. ברור לכל שמקומן ומשקלן של הראיות הדיגיטליות ילך ויתרחב ככל שהשימוש בשירותים ממוחשבים ילך ויגדל. מערכת המשפט מחויבת להתייצב מול האתגר הדיגיטלי ולהתאים עצמה למציאות הקיימת כדי לעשות שימוש מדויק ואפקטיבי בראיות אלו. במקביל, כל סניגור המגן על לקוח חייב להבין את משמעותן ודרכי הפקתן של ראיות דיגיטליות כדי לספק ללקוחותיו את ההגנה היעילה והמיטבית ביותר. בנוסף, חוקרי המשטרה וצוות התביעה מחויבים להכיר את האמצעים בהם ניתן לאמת מידע דיגיטלי, ועל בתי המשפט להכיר את הנושא במידה שתאפשר להם לקבוע מתי ראייה דיגיטלית היא רלוונטית ומכריעה, ומתי אין לתת לה חשיבות ראייתית משמעותית".

עו"ד ארז אבוהב: "השימוש בראיות דיגיטליות הוא הכרח המציאות. לדעתי, לא רק ראיות, גם הפרוצדורה צריכה להפוך לדיגיטלית. אם הגענו לימים שקיימים בנקים ללא נייר, אפשר גם להכריז על פיילוט של בית משפט ללא נייר. זה העתיד, וככל שנתקדם לשם במהירות כולנו נרוויח. בית משפט עתידני הוא כזה שלכל מייצג יש מסך מגע על השולחן, וגם לעצור יש מסך שהוא יכול לעקוב אחר משפטו. כיום, הצדדים כולם, כולל השופטים, נתונים לחסדי האקוסטיקה באולם, מצב רוחה של הקלדנית או כמות הדפים במדפסת. אם היינו מטוס, הוא מזמן היה כבר מתרסק".

עו"ד גיל פרידמן: "לגבי הראיות הדיגיטליות והפורנזיות - ניראה כי הפרקליטות מתקדמת יותר ממחלקת התביעות במשטרה שעדיין לא ערוכה לכך, הן מבחינת העברת חומרים לסנגוריה והן מבחינת יכולת לקבל ראית פורנזיות בצורה דיגיטלית. התיקים היום גדלים בגלל שהכל מוקלט. יש המון צילומים וסרטונם שיש להתמודד עמם וההלכות המשפטיות עדיין לא ברורות מבחינת מה מגיע להגנה ומה נשאר בחדר העריכה. הראיות הינן משמעותיות ומצופה כי המשטרה תתעסק פחות בהוצאת הודאות מנאשמים, ויותר במציאת ראיות אובייקטיביות".