את רוב הספרים אני קונה באינטרנט. שם המתרגם לא מופיע באתרי המכירה (״סטימצקי״, ״צומת ספרים״ ,״בוקמי״..). האם אין די בכך בכדי להעביר את היחס למתרגמים? האם החנויות לא מבינות את חשיבות איכותו של התרגום?

אני מלמדת ספרות באחת המכללות בצפון. הספריה שלנו רכשה את תרגומיו של אריה סתיו, בחלק מן הטקסטים (סונטות שקספיר, שירת הניבלונגים וכן הקומדיה האלוהית עלי לעשות שימוש בהוראה.מה דעתכם על התרגום, בעיקר משום שאינני קוראת איטלקית וגרמנית. לכשעצמי מאוד התרשמתי הן מן העושר הלשוני, הווירטואוזי לפעמים והן מן ה-aparatus criticus המקיף, חסר כל תקדים בתרגומי שירה לעברית. אשמח לשמוע דעות.

ד"ר שלמה גרוס, שנודע כפולס במאמרים שפרסם לאורך שנים רבות בהארץ, היה אומר לכותבים צעירים ממנו: הנייר לא עשוי מגומי. אין ברירה אלא לזקק ולתמצת. ... את מוזמנת לכתוב בהרחבה כאוות נפשך באתר של כלכליסט. לסייברספייס (מה התרגום המדוייק?) - אין גבולות

1. מתרגם מן השורה הראשונה כמעט שאינו זקוק לעורך. לעתים הוא זקוק לעורך כיועץ בעל דעה נוספת במקרה של ספק או בסיוע לבחירה בין אפשרויות תרגומיות שונות. לדעתי, עדיף למו"לים להעסיק מתרגמים טובים ולחסוך בכך בעורכים ובמתקינים. בסופו של דבר, תשלום למתרגם טוב זול מתשלום למתרגם גרוע הנזקק לעורך בינוני ולמתקין-סנדלר. גם התוצאה תיקרא טוב יותר! 2. תרבות שבה תרגום שירה אינו עוד מצרך נדרש וזכאי לתמורה, חל שיבוש כולל במערכת התרגום, הן של פרוזה, הן של מסה וכו'. מן שאינו מבין את הדבר הזה אינו מבין כלל מה תפקידו של תרגום בתרבות לאומית. 3. אגודת המתרגמים, שכבודה במקומה מונח, מאגדת בעיקר מתרגמים טכניים, שצרכיהם ובעיותהם שונים חלוטין מאלה של מתרגמי ספרות. לא מתקבל, למשל, על הדעת שתקום אגודה שבה יאוגדו יחד סנדלרים ושענים. 4.למגיב מס' 3: סס הוא סס ועש הוא עש. אינני מכיר את המקור שממנו תרגמה רינה ליטוין אך אני מניח, בהיכרותי אותה, שידעה היטב אם מדובר בעש או בסס. 5. ב-50 השנה האחרונות (ואת זאת בדקתי פעמים אחדות) ירד ערכו של שכר תרגום הספרות בכ-50%, אף כי ענף המו"לות גדל לאין שיעור (ויתכן שזאת הסיבה לשחיקת שכר העבודה!). 6. צרה צרורה הם מתרגמים מזדמנים, שעוסקים בתרגום במקום במלצרות. אלה משפילים את קרן התרגום עד עפר.

גם מתרגם מעולה זקוק לעורך שיבדוק את התרגום שלו מלה-מלה מול המקור, ויבטיח שהעברית תתאים לסגנונו של הסופר. במרבית ההוצאות, גם אם עורכים את התרגום - לא עושים זאת תוך השוואה למקור, סומכים על המתרגם, וכך הקורא פשוט אינו יודע שבמקור כתוב משהו אחר. יורם מלצר, המצוטט במאמר בהרחבה, ידוע כמתרגם שזקוק לעריכה מאוד כבדה. ניתן להשוות בין תרגומיו להוצאות שונות ולראות היכן עורכים והיכן לא.

(ולפעמים בקפידה רבה יותר מאשר את הכתבות עצמן...) אני מניח שנשמח כולנו לשמוע ממך את תשובותייך המלאות. אשר לי, אני מזדהה בעיקר עם שרון פרמינגר שעומדת על מספר הספרים החדשים שיוצאים. כולנו - קוראים, מתרגמים, עורכים, הוצאות וחנויות - נצא נשכרים אם מספר הספרים החדשים שיוצאים מדי שנה (מקור ותרגום) יקוצץ ב-60-70 אחוז. עם ישראל ימשיך לקרוא את אותה כמות ממילא; לאיש לא יחסר. אבל האיכות בהכרח תעלה. לא חייבים להוציא ספרים כאחוזי אמוק. אפשר להתאפק. התוצאה הכלכלית תהיה שכל הוצאה תוכל להשקיע יותר בכל ספר וספר. יותר בתרגום, יותר בעריכה, יותר באריזה. ספרים ישבו על המדף בסטימצקי חודשיים במקום יומיים לפני שיפנו מקום לעגבניות הטריות. ושוק הספרים ייראה יותר כמו סצינה תרבותית ופחות כמו שוק.

מלצר תרגם את הספר "אחת עשרה דקות" ויש שם טעויות של "עם" ו"אם" שזה פשוט אבסורד לראות טעויות שכאלו. עצוב. עם הספר עלק.

הגברת אולי עושה זאת להנאתה, אבל שפתה גבוהה ומלאכותית במידה רבה. תרגומיה למריה אלנה וולש הם דוגמה קיצונית לשירי ילדים (בעלי מסר אוניברסלי ואף פוליטי, אך כתובים בשפה שגם ילד יבין) שהפכו לשורות כגון "הססית כוססת צמר" (במקור: La pollila come lana, העש אוכל צמר). אני מודה שלא הכל הבנתי, ויש לי תואר שני מאוניברסיטה ישראלית...

תגובתי מיועדת לעורכת הכתבה על המתרגמים. אמנם, הכלכליסט מעוניין בנושאים הקשורים במישרין לכלכלה, אבל כל כלכלן מתחיל יודע, שאין להפריד בין היצע לביקוש, כאשר הביקוש הוא פונקציה של כמה נתונים: יכולת להעריך את המוצר הבנה בשימושיו התמצאות בהשפעתו על הצרכן היכרות עם מותגיו, יצרניו, תהליכי היצירה הכרוכים בו וכן הלאה. כלכלה אינה נפרדת מחברה, והתעלמות מגורמים חברתיים בסופו של דבר מביאה לירידה באיכות המוצר, ברמתו, ברמת צרכניו ובדרישה לו בשוק. לפיכך מה חבל שכל ההתיחסות למעמד המתרגם, תהליכי עבודתו, איכות התרגום, ההבדלים בין תרגומים, אמנות התרגום, תכונות המתרגם הטוב וכד' - נעלמו מן הכתבה. המראיינת דווקא שאלה הרבה שאלות רלוונטיות וקיבלה תשובות. דילול התשובות מביא לדילול הכתבה והתוצאה היא כתבה קטנה, דלה ולא מעניינת. חבל על המאמץ!