כמו שכתבת, התמונה היא בסך הכל כלי שמאפשר לך לחזור אל אותו הרגע. לפני שאני מצלם תמונה אני נוהג לשבת באותו מקום למשך כמה דקות ארוכות ובאמת לספוג את המקום ורק אז לצלם - ככה התמונה היא באמת "מקפצה" אל אותו הזיכרון - אני לא מוכן לשכוח את המקומות שהייתי בהם והמצלמה עוזרת לשמר את הזיכרונות האלה. לא סתם כשמראיינים אנשים שנשרף להם הבית הם תמיד בוכים על האלבומים שנשרפו ואבדו... יש בתמונות משהו שמשמר זיכרונות ולכן גם אני לא מוכן לוותר עליהן. ("זה פסל החירות, וזה המוכר הפקיסטאני שרימה אותי עם העודף, וזה המקום שבו אכלנו חומוס בניו-יורק, וזה המלון שהיינו בו, וזה אני גונב את המגבות והחלוק של המלון").

חוץ מזה, זה לא נכון שכבר "הכול צולם", כמו שזה לא נכון שכבר "הכול הומצא". ולמה ישר לדבר על להעלות לאינטרנט? זכרון קולקטיבי זה כל מה שחשוב היום? אתה מצלם בשביל עצמך או בשביל אחרים? בקיצור, אני רחוק מלהסכים איתך (ונמנע בכוונה מלנסות להבין אותך) :)

יש הרבה דברים אישיים גם מאחורי המצלמות הדיגיטליות

יש את האנשים המעצבנים האלה בטיולים שכל הזמן מצלמים, הורס את הכיף