בוקר טוב. שמי אלי אני בן 46 גרוש ..שלושה ילדים וכו... קראתי את הכתבות שלך האחרונות וגם את מפעל חייך . אשמח להכירך . סוף שבוע נעים . אלי.

רמי שני היקר לפי הכתבה גם אם אסי היה יודע לא היה משנה את החלטתו העובדה כי ויתר על דברים אחרים כדי לעבוד במתכת מראים כי בא מאהבה יהי רצון כי תזכור את הכוס המלאה של שמחתו במפעל ולא את הצער מחזק את ידך אין כמו לעבוד באהבה ואסי זכה בזה הודות לך

חזק ואמץ. יישר כח ! פועלך ומפעל חייך ראויים לשבח

האחריות שלך היא לא רק כלפי העובדים במפעל, היא כלפי כולנו. כל העם הזה נושא מבטו אל אנשים חכמים, חזקים וצנועים כמוך. לצערינו, יש פחות ופחות משכמותכם.

בתור מישהו שהכיר את אסי, ברור היה כי לא גדלים להיות אנשי אשכולות כאלה כמו שהוא היה ללא בסיס תומך ומודל לחיקוי בבית. זכר בנך מלווה וילווה רבים מאתנו תמיד. שלא תדע עוד צער ותדע להתרומם ולקדם את מפעל חייך תוך הנצחתו של אסי.

ניכר מפועלך ודבריך שאתה מלח הארץ ובטח כך חינכת את בנך ומשפחתך. צר לי על אובדנך ומאחל לך להמשיך במסע חייך כשזכרו של בנך מאיר לך את הדרך.

שלא תדעו עוד צער, קראתי את הכתבה ואני חושב שיש דברים שקורים ואין לנו שליטה עליהם. אין כאן שום אשמה, יש כאן המון עצב וכאב על אובדן. אני מקווה שכל המשפחה תדע לראות את הדברים בצורה הנכונה ולראות שיחד עם האובדן הקשה יש תקווה לחיים ... המפעל הזה מפרנס אלפים ונותן חיים ואפשרות לחיים עבורם. כדי שזה יפעל, צריך לשמור על המסגרת הישנה ... משתתף בצערך, ושלא תדעו עוד צער. ניר

הלוואי ש- 10% מזה היה מחלחל לכולנו..

רמי, אתה אדם צנוע וגדול ברוח ובצניעות , צר על הבן ,אך הרי הכל גורל והמות של אסף יכול היה ליהיות בכל מקום אם בכביש או בצבא , למוות אין קשר לשום מקום, ולכן אם אדם מת במקום מסוים בבית אן במפעל , אפשר לקבל זאת כיד הגורל ולא לשנוא את המקום, אתה את שלך עשיתה כמיטב יכולתך ואת מותו לא יכולתה למנוע.

בתור מישהי שגם קרובה לתעשייה הזו - אני יודעת בדיוק למה מתכוון האדון שני בדבריו לגבי תשוקה למתכת, לברזל. זה משהו שנכנס לדם. צר לי על אובדנך, אבל מדבריך נשמע שהבן שלך נהנה מכל שנייה שהוא היה במפעל, ולכן אתה צריך לדבוק בחיים, בחיובי ולשמוח שבכל זאת הוא נהנה מכל מה שעשה, ולהמשיך בדרכו. שיהיה בהצלחה

זה לא אשמתך. ואפילו אם כן כולנו טועים וגם כולנו מתים בסוף. רק הוא יודע את החשבונות. המקום ינחם אותך שלמה לוי