אביה ספיבק כמרבית האקדמאים הישראלים שוגה בהנחת יסוד, שמה שהם מכנים, לרוב ללא בסיס אמין, ככשלון שוק, אפשר לתקן על ידי פעילות ממשלתית. ראשית, ברוב המקרים שבהם נוצר לכאורה כשלון שוק, אפשר להוכיח בקלות שהכישלון נוצר עקב פעילות של הממשלה- מיסוי מעוות, תקנות חונקות, אפליה פוליטית של צד זה או אחר בעסקאות שבין צדדים ועוד ועוד. אך הטעות הקשה יותר של מצדדי התערבות הממשלה היא בהנחה האבסורדית שבמקום שהשוק, עם יכולותיו העצומות למצוא דרך לקיים עסקאות מרצון, איננו מצליח, דווקא הממשלה שכל פעילות כלכלית שלה כפופה לשיקולים פוליטיים מפלים ומעוותים היא הגוף המסוגל לתקן את "כישלון השוק" ולהצליח. על יסוד מה הם מניחים הנחה כזו ? המציאות הרי מוכיחה כי בכל תחום שבו הממשלה פועלת- בחינוך, בבריאות, באכיפת החוק, בביטחון, במים, בחשמל ואפילו בכל שטח כלכלי אחר שבו יש סיבה לגיטימית לפעילות של הממשלה, כיוון שמדובר במוצר ציבורי, הפעילות הממשלתית היא כשלון נחרץ. הסיבה פשוטה- התמריצים והאילוצים של גוף פוליטי המלא סתירות ומאבקים פנימיים אינם מאפשרים לו לפעול ביעילות יעילה וחסכונית. אם לאביה ספיבק יש מידע סודי על פעילות ממשלתית מוצלחת שיכולה כביכול לדאוג לילדות בסיכון, וזאת אחרי מה שאנו למדים על המקרים הנוראיים שהתגלו בכל המוסדות הממשלתיים המטפלים בילדים, יואיל ויספר לנו מה הוא יודע. עד אז, ההמלצה שלו היא חסרת אחריות כי היא מפקירה את גורלם של ילדים חסרי מגן בידי בירוקרטיות נוקשות לב, הכל כדי לספק את הצורך האידיאולוגי של הפרופסור ספיבק.