יש הבדל מהותי בין שוק חופשי לשוק תחרותי. בשוק חופשי ( התערבות של הרגולטור נמוכה ) כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה וזה כולל קרטלים, קוגלמרטים וכדומה. אין ספק ששוק חופשי הוא רע מאוד לצרכנים. תפקיד הרגולטור הוא להגביל את כוחם של בעלי ההון וכך ליצור " שוק תחרותי ". ככול שהרגולטור פחות תלוי בהון כדי להגיע לשלטון ו/או לשרוד בו כך האפשרות ליצור שוק תחרותי עולה. המעמדות הנמוכים והביניים מרוויחים פעמיים ממצב זה, גם יותר משרות כך % תעסוקה עולה וכמובן יש תחרות על איכות כ"א והשכר עולה וגם מחיר המוצרים יורד. בארץ הממונה על ההגבלים העסקיים יחסית חלש ולכן יש כאן מספר " משפחות " ששולטות על מרבית העסקים ( קוגלמרטים ) ולכן מעמד הביינים נשחק.

האם היו הבנקים מחזיקים ללא התערבות ממשלתי? הפתרון אצל מרקס

"יש כלכלה אחרת, יש חברה אחרת. כלכלה חברתית ומגזר שלישי בעידן הגלובליזציה" מאת ד"ר יאיר לוי (ז"ל), 2004, בהוצאת יד טבנקין, רמת-אפעל. השיטה מיושמת בחלקים של האיחוד האירופי וקנדה, במטרה לתת מענה לפגמים הן של הקפיטליזם והן של הסוציאליזם. זוכרים את שיר החנוכה: כל אחד הוא אור קטן, וכולנו.... ? לא הפנמנו עדיין! אפשר לגרש את החושך, אבל המן לא נופל מהשמיים.

בסקנדינוויה רוב הדירות (לא צמודי קרקע) הן בבעלות ציבורית, תשלומי העברה עבור מקבלי הבטחת הכנסה, פנסיונרים בעלי פנסיית מינימום ומשפחות חד-הוריות עם הכנסה הנמוכה מהממוצע, כוללים כיסוי מלא של הוצאות שכ"ד. בדנמרק דמי האבטלה הם 90% מהשכר האחרון ומשולמים עד 4 שנים, תקרת נטל המס גבוהה מבישראל ב-10%, המנהלים הבכירים בגזר העסקי מרוויחים פי 5 (!) משכר המינמום, ולא פי 20 כמו בישראל. בסקנדינוויה נהוגה שיטת תוספות השכר השוות, שהן הדרך הפרוגרסיבית ביותר: כל שנה או שנתיים מקבלים כל העובדים בכל הדרגות ובכל הענפים תוספת שווה לשכר, לא עוד 3% מהשכר הקיים, אלא עוד 100 דולר למשל. כמובן שהשיטה הזו מצמצמת פערים בטווח הארוך. בסקנדינוויה מתקיים איזון מרשים ביותר בין כוחם של בעלי ההון לבין האיגודים המקצועיים, כאשר האחרונים נהנים מכוח רב, בהתאם לאחוז העובדים באוכלוסיה, ומשותפים באופן קבוע בהתוויית המדיניות הכלכלית. וחשוב במיוחד, קרנות הפנסיה הן בבעלות ציבורית ובפיקוח ציבורי או ממש שייכות ארגוני העובדים, ובהתאם גם החלוקה של רווחי הקרנות הללו, להבדיל מקרנות בארץ ששייכות לחברות פרטיות. הקרנות הן אלה שמחזיקות בהון הרב ביותר במשק. בשוודיה זה מחצית מההון הרשום בבעלות שוודית, לעומת 12% בישראל. אצלנו הקרנות חלשות יותר, ומחזיקי ההון הגדולים במשק הם מיליונרים פרטיים, 17 המשפחות. אם קפיטליזם מבוסס על בעלות פרטית טוטאלית על כל דבר במשק, וסוציאליזם על בעלות ציבורית על כמה מהמשאבים הבסיסיים של החברה, אז החברות בקנדינוויה הן חברות סוציאליסטיות למופת. סוציאליזם זה לא קומוניזם ויש בו מקום לבעלות פרטית, ומרחב פעולה לעסקים פרטיים.

שלום רב מר אמיר, מדבר דוד ממערכות תוכנה ספיר.

אם כולם נגד התערבות ממשלתית ובעד "רק רגולציה, - אז למה כל התאגידים הגדולים בעולם פונים עכשיו, ברגע זה, לממשלות בכדי שיזרימו כספים, יתיערבו ויצילו אותם ואת "השוק החופשי"?! אהה למה?! מה היה קורה אם לא הייתה מעורבות ממשלתית במשבר הנוכחי? אהה דר שוהם? שאל עצמך מה היה קורה לפני שאתה כותב דברים לא נכונים ומטעים בעליל.

של קיינס - השיטה הסוציאל-דמוקרטית שהביאה מדינת רווחה ורווחה אמיתית? או של מילטון פרידמן?השיטה הניאו-ליברלית שהביאה לעוני נרחב, שכירים שעובדים כעבדים ואפילו עבדים. כדאי שתרד קצת ממגדל השן שלך ותראה את מיליוני העניים והרעבים ואפילו את מעמד הביניים שנשחק שנה אחר שנה ומאבד ביטחון כלכלי בסיסי.

חבל שהמלעיזים על מילטון פרידמן ושאר הכלכלנים הליברלים הגדולים לא קראו את כתביהם. אף לא אחד מהוגי דעות אלו לא טען באופן מוחלט נגד רגולציה. הם קראו לרגולציה שתאפשר חופש גדול יותר לשוק ותחרות אמיתית יותר. גם שטיגליץ, שסוציאליסטים רבים אוהבים להתנאות בו, מעולם לא הסתיר את תמיכתו בכלכלה של שוק חופשי. התזה העיקרית שלו היתה שאין מספיק מידע שיאפשר שוק חופשי אמיתי ותחרות משוכללת אמיתית. כלומר, יש מקום לרגולטור לדאוג שבעלי כוח לא יעוותו את מנגנוני השוק. ואחת ולתמיד, סוציאל דמוקרטיה אינה גרסה מרוככת של סוציאליזם. היא גרסה מסויימת של קפיטליזם. מדינות סקנדינביה אינן סוציליסטיות, הן קפיטליסטיות אפילו יותר מישראל.

לסוציאליזם יש אכן יתרונות משל עצמו, אולם בישראל כל המקומות שנקטו בו נזקקו פעם אחר פעם לסיועה של ממשלת ישראל - הקיבוצים, תעש וכו'.

במציאות, רוב המשקים בעולם כוים נעם על סקאלה שמערבת אי התערבות ממשלתית מול התערבות ממשלתית בתחומים מסויימים. לצערי צורת המחשבה של שהם די מנותקת מהמציאות האמפירית ומעדיפה את ההשתכשכות בתאוריות על טבע האדם, בדיוק כמו אותם מרקסיסטים אורתודוכסים של פעם. הגיע הזמן להשתחרר מהסגירות הזאת. השיטה היחידה שהצליחה ומצליחה לשלב בין צמיחה לבין חברה בריאה ולא מקוטבת היא השיטה הסוציאל-דמוקרטית שנהוגה בסקנדינוויה. גם הזרם הכלכלי המרכזי בשניםה אחרונות זונח יותר ויותר את התאוריות הדתיות של מילטון פרידמן- כדאי לבדוק מה חושבים זוכי בפרס נובל לכלכלה בשנים האחרונות.

רק שהמימוש היה שגוי. כמה, כמה אפשר להיות מאמין עיוור?

הי, מדבריך עולה כי על המדינה לצור רגולציה כזו שתאפשר יצירת כלכלה סוציאלית באמצעות כלים פיננסיים קפיטליסטיים, זה עדיין לא שוק חופשי. הרי המשבר הנוכחי מעלה שאלות מוסריות לגבי חופש הפרט במסגרת החברה ובסופו של דבר על החברה עצמה להחליט מהי המסגרת המוסרית הנכונה לניהול הכלכלה.