מקסים!

אני גם לא רואה את עצמי אדם שמחובר למיינסטרים התקשורתי הישראלי. אני לא רואה טלוויזיה, לא קורא עיתונים מודפסים. ועדיין הרגשתי שהחג שם אם ארצה - הדלקת נרות בעבודה. ערב הדלקת נרות של המשפחה. סופגניות בכל פינה וחנוכיות חב"ד באוניברסיטה. הבעיה היא לא זה הניתוק מצינור החגיגיות הממלכתית, אלא שאותה אווירת חג טלוויזיונית נהיית ההגדרה של החג.

חגים הם כמו מתנה לנשמה, קצת נחת רוח והרגשה של סיפוק, אבל באמת שאין בהם שום דבר יותר מזה, זה לרמות את הנפש בטקסים זולים בדיוק כמו שעושים כתות מהמזרח הרחוק וכדומה

וכל מה שקנית זה מים ופירות? או שאתה בדיאטה או קמצן או שאתה לא קשור... ואני מצטער שרק בזה התמקדתי כי זה ממש הציק לי

גם אני מרגיש את זה, וכבר יותר משנה אחת.

אנחנו נטולי טלוויזיה כבר 5 שנים, ועל אף שלא פספסנו את חנוכה, אכן ישנו לפתע מאמץ אקטיבי שצריך להיעשות לשם כך. קל מאוד לפספס. גם משהמאמץ נעשה התחושה שונה, פחות מחוברת לכלל. חגיגיות יותר אינטימית ופחות שבטית. לא דבר רע בהכרח.