גבאי כותב במאמר " ישראל העדיפה, או נאלצה לבחור, בדרך של כיבוש הרצועה, על הדרך של הכרה בחמאס והסכם הפסקת אש ארוך טווח: 1. מעולם לא היתה אפשרות למו"מ לטווח ארוך ויחסים כלשהן בן ארגון החאמס לבין מדינת ישראל, ארגון החאמס חרט על דגלו את השמדת מדינת ישראל ואף הצהיר זאת באמנותו, מדובר בארגון המונע ממניעים דתיים קיצוניים שלא מכיר בזכותה של מדינת ישראל ולא גם לא ינהל עמה מו"מ או כל צורת התקשרות אחרת. מקרה גלעד שליט הוא דוגמה כואבת לכך להיעדר הרצון בתקשורת, אחרי החטיפה החאמס עצמו לא ניהל מו"מ עם ישראל ולא שיתף פעולה. ההנחה שאפשר לדבר עם ארגון החאמס היא הנחה תמימה שמזרחנים רבית מדגישים שוב ושוב שהיא אינה אפשרית. משום מה עיתונאים ואנשי רוח חסרי השכלה בנושא מתעקשים שכן ומקבלי במה לשכנע את כולם במה שהוכח כלא אפשרי. וזה עוד לפני שזוכרים שאירן מעורבת בעניין ותדאג שכל דיאלוג כזה לא יתרחש. 2. מדינת ישראל לא בחרה לכבוש את עזה שנית כפע שהוצהר אינספור פעמים ואין כוונה להישאר ברצועה.

זה פשוט מאוד: להתנתק מעזה זה הרצון של עם ישראל. להשאר בעזה זה הרצון של כמה גורמי כלכלים.