בשנת 2008, הרשות לני"ע דורשת לקבל פרוטוקולים מישיבות דירקטוריון בנק הפועלים, כדי לבדוק כיצד התקבלו ההחלטות על ההשקעה באג"ח מגובות במשכנתאות. מתוך הקשר לאירוע החקירה ארצה לייחד תובנה אחת לנושא ועדת ההשקעות. הדירקטוריון ממנה את ועדת ההשקעות כחלק מאחריותו לפקח על ניהול הסיכונים של החברה. על הדירקטוריון לדון עם ההנהלה בתרחישי סיכון אפשריים, אך הוא אינו אמור להיות מעורב ישירות בניהול היומיומי שלהם, אלא להשגיח על פעולות ההנהלה. כאשר יו"ר הדירקטוריון נותן הנחיה למכור מניות הוא בעצם עושה שלוש טעויות: 1. פועל בניגוד להגדרת תפקיד הדירקטוריון ומתערב ישירות בפעולות החברה בשוק ההון. 2. פועל בניגוד להמלצות ועדת ההשקעות, שהוא אף חבר בה. 3. מקבל החלטה אופרטיבית בלי להתייעץ בשאר חברי הדירקטוריון. בנתונים שיש לי, לא ברור מה עמדת הדירקטוריון ביחס להמלצת ועדת ההשקעות, כמו גם מה עמדתם של בעלי תפקיד אחרים בחברה. נכון היה שממצאי הועדה יוצגו לדירקטוריון ותתגבש מדיניות משותפת, אשר מתבססת על נתונים שהוצגו ונתונים גלובליים נוספים. את המדיניות יסכם היו"ר ויעביר להנהלת החברה, אשר היא זו שתקבע את השיטה ליישומה.

בסוף יעצרו את כל הפעילים בשוק