כולם יודעים שמשרדי עורכי הדין הגדולים הם גם הספקים הגדולים של עבודות לשופטים בדמוס:בוררויות, גישורים וכו'. והשאלה היא האם אין חובת צינון שתמנע משופט לקבל עבודה ממי שהופיעו בפניו כשהפרישה שלו כבר נראתה באופק?

אין זה סוד, שמה שמעניין את עורכי הדין זה בעיקר הכסף. פעם אמרו "צדק צדק תרדוף" והיום "כסף כסף תרדוף". כולנו הפכנו להיות עכברים קטנים שרצים אחרי הכסף שאולי יביא לנו עושר אבל לא יביא לנו אושר וכמובן שעורכי הדין הצעירים לומדים את התורה מהוותיקים יותר. אין חולק גם שיש לעשות רפורמה בכל מערכת בתי המשפט, בייחוד את השיטה בה נשמעים תיקים עם קדמי משפט מיותרים. לבוא לדיון קדם משפט ולהמתין 3 שעות בשביל לומר לשופט "אני מבקש לקבוע הוכחות" ולתאם יומנים, זה מיותר לחלוטין. בשביל זה יש מזכירה או עוזר משפטי, למה צריך לבזבז זמן שיפוטי על שטויות?

העוזרים המשפטיים עובדים שעות צנועות ביותר, כשהעובדתם נינוחה למדי, מה שלא יספיקו - יעשו השופטים, וכמובן כל האחריות היא על השופט ולא על העוזר המשפטי. חלקם/ן הגדול הגיע למשרה בעיקר מטעמי נוחות, ואינני רואה דבר בהכשרתם שעושה אותם למתאימים יותר לשיפוט מעורכי דין פרטיים שעושים ימים כלילות בעבודתם, ועומדים מאחורי העבודה בשמם באחריותם שלהם.

אין הכשרה טובה מזה לשיפוט. מי שבא מהפרקליטות לעולם יהיה פרו-תביעה. מי שבא מהסניגוריה הציבורית לעולם יהיה פרו-סניגוריה. ומי שבא מהמגזר הפרטי לעולם יהיה בינוני, שכן לטובים שבהם מדובר בירידה משמעותית בשכר. לעומת זאת, מי שמגיע מהמסלול החדש (יחסית) של עוזרים משפטיים, עסק מרבית זמנו בהתרשמות ממהימנות העדים, בהכרעה בין טיעוני הצדדים, ובכתיבת פסקי דין - בדיוק העבודה של שופט. יש לטפח את העוזרים המשפטיים, ולהכשיר את הטובים שבהם - לאחר תקופת "התמחות" של מס' שנים - לתפקידי רשמות ולאחר מכן לשפיטה.

נקווה שיורשיו מהדור הבא ישיכלו להתאים עצמם למידות דור הנפילים הפורש

טוב מאד. סליחה על הנאיביות האידאולוגית, אבל לא היתי רוצה שמישהו ילך להיות שופט רק בשביל המשכורת. השכר הנמוך משתמש היטב בכלי השוק החופשי כדי לסנן את מי שמקבל זכות לחרוץ דין.