ביום 23 במרס פירסם טים גיית'נר, שר האוצר האמריקאי החדש, בעיתון וול סטריט ג'ורנל, את תכניתו להצלת מצב הכלכלה האמריקאית. גיית'נר בא בנעליו של הנרי פולסן לא רק בתפקיד אלא גם בתכנית: התכנית החדשה (בדיוק כמו תכניתו של פולסן) עוסקת בהוצאת אגרות החוב הבעייתיות (נכסים רעילים) ממאזני הבנקים באמצעות רכישת אגרות החוב על ידי קרנות ייעודיות שתמוממנה על ידי אשראי שיועמד לשם כך על ידי ממשל ארה"ב. שתי התכניות אינן מטפלות בשורש הבעיה כי אם בנגזרותיה. זמינות אשראי קל דחפה את מחירי הנדל"ן בארה"ב לשחקים, הרבה מעל לערך הראוי של הנדל"ן. המשבר הפיל את מחירי הנדל"ן הרבה מתחת לערך הראוי. מאחר שאיש אינו יודע אם מחירי הנדל"ן הגיעו לרצפה ומאחר שאשראי כיום הינו מצרך נדיר, שוק הנדל"ן בארה"ב נקלע לקיפאון בהעדר קונים. פירעון הלוואות משכנתא מובטח לרוב במקרקעין אשר אותן הלוואות שימשו לרכישתם. הלוואות שאינן נפרעות מאלצות את הבנקים לממש את הבטוחות, במכירה מאולצת מהירה. לכך יש השלכה מיידית של הורדת מחיר הנדל"ן הממומש וממילא של הכרה בהפסד אצל הבנק המלווה. בנוסף, למכירה המהירה האמורה השלכה שלילית על מחירי שאר הנדל"ן אשר משמשים בטוחות להלוואות אחרות. האג"ח הרעילות (המובטחות בהלוואות משכנתא) מהוות נגזרת. נכס הבסיס הוא הנדל"ן. הוצאת אגרות החוב ממאזני הבנקים לא תביא מזור לחוליי המשק האמריקאי. היא תיטיב עד מאד עם הבנקים ועם הפרטיים (אשר לפי התכנית החדשה מוצע שיקנו את אגרות החוב מהבנקים). ברור כי נדרשת גישה אחרת לפתרון המשבר הכלכלי. המשבר הכלכלי הנוכחי נובע ממחירי מנופחים של נדל"ן. מכאן, על הממשל האמריקאי לדון בנשוא זה דווקא. מה יש לעשות? בדיוק מה שנדרש לעשות עוד ביולי-אוגוסט 2008 (לכל המאוחר): להעניק רשת בטחון של מחירים "ראויים" לנדל"ן. על הממשל להבטיח מחירי מינימום ראויים לנדל"ן. מחירי "ראוי" לא יהיה המחיר המנופח אשר שימש לצרכי נטילת הלוואת המשכנתא האחרונה ולא יהיה המחיר השורר כיום (הנמוך מאד מהמחיר ה"ראוי"). המחיר "ראוי" אמור לשקף במידת האפשר את הערך הכלכלי הנכון של הנדל"ן, הערך ששרר לפני פריחת הלוואות הסאב-פריים. היתרונות של אימוץ הצעתי: 1. אין צורך בהזרמת כספי ממשל בכמויות אינסופיות להון העצמי של הבנקים ולמימון הקרנות לרכישת האג"ח הרעילות. לגבי רוב הנדל"ן, די יהיה בהענקת רשת הביטחון מאת הממשל מבלי שהממשל יידרש לממש את הבטחתו בפועל. רק במקרים ספורים הממשל יידרש אכן לרכוש את הנדל"ן במחיר הראוי. 2. הצעתי תייצב את שווי הנדל"ן כבטוחה. 3. הצעתי תעניק מחירי רצפה לנדל"ן ובכך תאפשר חידוש המסחר בנדל"ן. 4. הצעתי תיצור מקומות עבודה רבים (אף שיתכן זמניים) בתחום שמאות הנדל"ן. 1. קביעת המחיר ה"ראוי" אינה קלה ומיידית. עם זאת, הדבר בהחלט בתחום האפשרי. יש לקבוע מנגנון מוסדר למציאת המחיר ה"ראוי" (למשל: מחיר הנכס טרום תנופת הלוואות הסאב-פריים). יש לזכור שהענקת המחיר המובטח הינה בבחינת הטבה שאין חובה לקבלה. צדדים מעוניינים אשר יסברו שהמחיר שנקבע נמוך מדי לטעמם לא יהיו מחויבים למחיר זה. אותן קרנות אשר לפי התכנית החדשה עתידות לרכוש את אגרות החוב מהבנקים תיאלצנה לבצע עבודה דומה בבואן להעריך את ערכן של אגרות החוב. אם אותן קרנות מסוגלות לבצע את ההערכה, מדוע הממשל יתקשה בכך? 2. אין צורך להעריך את כל נכסי המקרקעין בארה"ב בעת ובעונה אחת. יש לקבוע קריטריונים של קדימויות. הנכסים אשר יש לתת להם קדימות הינם אלה המשמשים כבטוחות להלוואות כושלות ואשר עתידים להימכר באופן מיידי (יישום הצעתי יכול אף להביא לביטול ההכרח במימוש מיידי של הנדל"ן). כוח אדם ניכר ישמש בעבודות ההערכה, כך שמשך העבודה יתקצר. 3. הבנקים נאלצו כבר להכיר בהפסדים הנוסעים מהתאמת ערך ההלוואות למחירי הנדל"ן השוררים כיום. התאמת ערכי ההלוואות (שהופחתו כדי לשקף את מחירי השוק) למחירים ה"ראויים" תביא , ככל הנראה, אפילו לרישום רווחים (ובכך יסייעו להגדלת ההון העצמי של הבנקים). לסיכום: בעיית הנדל"ן האמריקאי ניתנת לפתרון, ייווצרו מקומות עבודה נוספים. הכלכלה האמריקאית - ובעקבותיה כלכלת העולם כולו - הפסידה זמן יקר.

עם רווחים עתידיים לעם האמריקאי היום ה"זבל" של היום יכול להיות הזהב של מחר והרי לא כל האגחי"ם אבודים בעתיד ערכם יעלה

2 - 6/2008 הנשיא שייבחר יעלה מיסים- בניגוד למה שנכתב בפרסומים 3 - עקב הגרעון הגדול ביותר בהיסטוריה , והשרלטנות , לטווך הארוך , הדולר ימשיך במסעו דרומה- 4 הדאו היה בשנת 1974 מעל 1100 ויירד דרו בשנת 1982 ל 830 5 ראו טווחי זמן? , 6 הפעם זה יותר ממסובך 7 הנשיא יקצץ בסיוע לכלם ולנו - לכן פרופ פישר פו נכון בקניות 8 מה שעושה השר גייטנר אלו נסיונות - במקום לתת לעסקים סיוע ישיר הוא מנסה להציל את השרלטנים- ההיסטוריה תשפוט

המצב הכלכלי קשה והעתיד לא ברור. וכולם מחכים להחזרת האמון בשוקי ההון במהירות מבלי שהכל יקרוס. לכל פתרון יש מלא חסרונות, הכי פשוט למחוק הכל ולהתחיל הכל מהתחלה אם זה היה אפשרי.

הנכסים הרעילים למעשה חובות והתחיבויות שלא ניתן לממשם. כאשר ארגון כלכלי פושט רגל כל הקשורים אליו נפגעים, על אחת כמה וכמה שכל המערכת הפיננסית קורסת .כל המשק נפגע (כולל מערך היצוא והיבוא והתחיבויות בינלאומיות) . במיוחד נפגעים האזרחים הפשוטים, חסרי חסכונות ופנסיות ממלכתיות. במצב כזה הממשל המרכזי יזרים כסף ללא חשבון להענקת מזון, חינוך, סיוע רפואי למניעת מחלות, רכישת קורת גג לכל אלה שנזרקו לרחוב ויעניק הלואות להקמת עסקים חדשים. עדיף להשקיע בקיים,ליצב במידת האפשר ולהנהיג שינוי מהותי בהדרגה.

מעניין היכן היו כל מיני פרופסורים/כלכלנים/מומחים,בשנים 2007-2008????

לא תמיד ההיגיון מנחה את מקבלי ההחלטות. הכל רוצים תוצאות מידיות ועכשיו.