גם אם נפלנו למניפולציה של רייטינג, הרי שהסיפור האמיתי קיים. הברווזון המכוער הפך לברבור יפיפה. כל הציניות בביקורת במיוחד עליה, היא שרלטנית ושטחית, ומזלזלת בעיקר בנו, בקוראים ובצופים....

בעולם בו אפילו ילדים רכים מפתחים ציניות ריאליסטית ומבוגרים אינם מצפים לדבר ממנהיגיהם ופרסי הנובל הינם פוליטיים, סיפורו של הטוב, הכישרוני והמנצח, הינו אירוע מעורר השראה, געגועים ותקווה. ניסיונותיהם של אנשי תקשורת, לגמד את האירוע ולקבע אותו כתשדיר יחצני מוצלח במיוחד, חוטא לתקווה האנושית, המנסה לפלס את דרכה ברגעים נדירים כאלה. דרך אגב, צפיתי בסרטון פעמים רבות ובזמן שסוזן כבר שבה אל מאחורי הקלעים, מביטים בסיימון שני השופטים והוא משיב להם מבט מוצנע היטב והמום מאוד. נראה לי, שגם אם השופטים דווחו מראש אודות איכויותיה הקוליות של אחת המתמודדות, הם לא ציפו לזמרת ברמה בין-לאומית, שהופקרה בביתה קרוב ליובל שנים!

גם אם נפלנו למניפולציה של רייטינג, הרי שהסיפור האמיתי קיים. הברווזון המכוער הפך לברבור יפיפה. כל הציניות בביקורת במיוחד עליה, היא שרלטנית ושטחית, ומזלזלת בעיקר בנו, בקוראים ובצופים....

העובדה שהקול שלה הוא דבר אדיר והיא שרה נפלא (אני דומע כאשר אני מאזין לה), לא "מרככת" את האמת אודות ההצגה המבויימת היטב של השופטים, אשר הוכיחו "משחק" נפלא עם הבעות הפנים "המופתעות", כאילו שהם שומעים אותה רק בפעם הראשונה . . . .

אני ביקורתי כלפי הנימה הלעגנית והצינית של האייטם אודות הופעתה של סוזן בויל. אישה אנונימית הצליחה לבלוט עם קול פוטנציאלי והופעה טבעית. האם זה כל כך קשה לעיכול אצל הסלבריטאים? מיד מחפשים את העוקץ מאחורי ההפתעה. האם זה היה מבויים? למה מבויים? אמיתי לחלוטין. שמעת את דברי השופטת, אמנדה, זה היה צלצול אזהרה (A wakeup call) למי ששבוי עדיין בכל מיני תדמיות שאין להם קשר עם המציאות. סוזן בויל הזכירה לנו את הרוב הדומם, שזה בעצם אנחנו. הצופים והקוראים.