זה אופי ההתנהלות הקלאסי. לוקחים תחום אחריות ממשלתי, מורידים אותו מדחי לדחי ואז כשהמצב קטסטרופלי ממש, מוצאים פתרון שבמקרה שייך לחבר של אחד הפוליטיקאים ובמקרה הוא ירוויח עליו הון תועפות על גב האזרחים. אבל עזבו, ככה זה במדינת "הקומבינה" ישראל. ככה אין צורך בוועדות ובהליך תקין. הדחיפות מזרזת את העניינים. תרשמו לכם, עד סוף הקייץ יימצא הטייקון שיפתור את בעיית המים ויירוויח על זה הון עתק על חשבוננו... Read my Lips במקרה אותו טייקון יהיה חבר של הפוליטיקאים.

שום דבר לא משתנה כאן . הדחיפות מגיעה בהיסטריה אופיינית כשלא יהיו מים בברזים ושהיו הפסקות יזומות שום דבר לא משתנה פוליטיקאים ולא משנה מאיזו מפלגה - נשארים פוליטיקקרים כלומיניקים

המדינה בפני קטסטרופה בנושא המים ורק מדברים ולא עושים. יש לחסוך מיידית במים כדי שהמכה לא תהיה חריפה מדי. ישנם דברים שכל אזרח יכול וצריך לעשות - לחסוך בצריכה הפרטית וישנם דברים שעל המדינה לבצע: א. ישיבה יומית או דו יומית של צוות מיוחד במשרד התשתיות שיבדוק יום יום כמה מים יש, כמה משתמשים וכמה חסכו מהצריכה השוטפת. ב. הוצאת צווי חרום כנגד צרכני מים גדולים לחייבם להוריד משמעותית את הצריכה, או לבטלה לחלוטין. ג. לבדוק בכל רשות מקומית כמה מים סופקו לרשות וכמה "נמכרה" לצרכנים כדי לדעת מהוא הפחת. ד. להוריד את לחץ המים בלילות ואפילו במשך היום כדי להקטין את הדליפה מהצנרת. ה. לאסור השקיה במים שפירים גידולי פלחה ומספוא. ו. לבטל "מכסות מים" למושבים כדוגמת סביון שאינם חקלאיים כבר. ז. לבדוק במערכת הבטחון והצבא חסכון במים. ח. לסגור בתי חרושת מבזבזי מים. ט. לאסור קרור מתקני קרור באמצעות מים ולעבור ל"קרור אויר". י. לאסוף "עצות" מבעלי המקצוע והציבור ולחלק פרסים למוצלחות מביניהן.