שיפשפש במחשבותיו ויבחן את תגובתו. מה קרה? נגעו בקודש הקדשים של המאה ה-21? דברו סרה בשליחי הגאולה? לכל כלי יש טווח המעלות של השימושים בו וצריך לבדוק האם דיונים צה"ליים מסויימים מתאימים להצגה במצגת, או אפילו לתמיכה במצגת, וכיצד. לדוגמה, האם תכנון של מבצע צבאי, או אפילו של תכנית מגירה לפעולה צבאית, היא מתאימה למצגות? נסו להציג טיעון משפטי מורכב בעזרת מצגת ותיווכחו. המצגת היא כלי, עם המבנה שלה ועם ההטיות שמושכות אותנו ועם הפעולות שהיא מאפשרת. כל כלי הוא כזה: מבנה פעולות הטיות ומגבלות. אין טעם לשתות מרק בסכין גילוח, ובמזלג אין טעם לשתות יין. הפיסיקאי ריצ'ארד פיינמן לעג לחרירי הכדורים שאנשי נאסא השתמשו בהם (ה"בוליטים") בכל פעם שהציגו את דבריהם עוד שנים לפני שמחשבו את הרעיון הזה בעזרת ה"פוארפוינט". כנראה שגם בנאסא חשבו שהוא היה טיפש.

כאחד בעל נסיון של שנים בהכנת מצגות באירגון תעשייתי, הסכמתי עם המאמר של אל"מ ארז וינר ב120%. מעולם לא ניסח כל כך טוב מישהו זר לי,את הדעה האישית שלי. מכלי נהדר לעזרה בהצגת נושא, הפך במהלך השנים הפאור פוינט, לכלי "נהדר" לשיווק עצמי של המציג. נוצרה מציאות בה : פירוטכניקה טובה = מצגת טובה = המציג/המרצה שווה. ובהפוך על הפוך אירוני על הפתגם הידוע, אפשר לסכם זאת באימרה "על תסתכל בקנקן, אלא על האריזה שלו...". בעידן של התפוצצות מידע שהולך ומחריף , יש צורך להשקיע הרבה מחשבה בתימצות המידע שמוצג למנהלים/מפקדים, אך כשזה קשה מעדיפים המציגים להשקיע בפירוטכניקה, בהומור לשם הומור וכו'. המצב בתעשייה חמור לא פחות מאשר בצה"ל, המצגות הפכו לגולם שקם על יוצרו. שעות רבות מאוד (שמשמעותם כסף רב) מושקעות במצגות. שבמקרה הטוב הן בעלות תוכן איכותי אך האימפקט שלהם קצר מאוד והן הופכות מהר מאוד למידע סמוי, ובמקרה הרע הם מצגות דביליות , שהשיטחיות וחוסר האמינות שולטות בהן . במקרים רבים כשנדרש לחקור נושא, במקום לחקור לעומק, להוציא דו"ח איכותי ומפורט ואח"כ להציג במצגת את תקציר המנהלים, עושים קיצור דרך וכל עבודת "התחקיר" מתרכזת באיך להציג למנהל את המידע שהוא רוצה לשמוע או שאתה רוצה להשמיע . ביננו, הגיע הזמן לחזור לדיונים של פעם , עם לוח וטושים. כך ניתן יהיה לעשות דיון ענייני, סיעור מוחות, שמיעת דעות שונות וכו' ולא לבהות במצגת שמישהו הכין. לדעתי רק במקרים של הצגת סרט/אנימציה חשובה , או כשרוצים להכנס למערכת מידע פעילה בזמן הדיון , יש להשתמש במקרן.

יותר מצודק.אולי אני מתקופת האבן אבל הצורך להכין לכל דיון מצגת גוזל משאבים לעיסוק בטפל ולהציג רק נתונים שנוחים למציג.מספיק עם השטויות.תשתמשו ,אם צריך בשולחן מחול אבל שיביא תוצאות.

הפרדוקס עם מצגות הוא שככל שהן יותר טובות, יותר מלוטשות ויותר מרהיבות, כך הן פחות טובות לקידום מטרת הדיון. המשתתפים בדיון נדבקים למצגת, מרותקים אליה ומסתנוורים ממנה. מצד שני, המצגת מאפשרת להעביר מידע בהיקף בלתי מוגבל וקיימת תסמונת של אצבע קלה על העכבר - מצגות לדיונים של שעה, עם 60 שקפים, כלומר פחות מחצי דקה לשקף, אם ניקח בחשבון שאנשים גם צריכים להתייחס לדברים שהוצגו. התפוקות הנדרשות מדיון הן ברורות: קבלת החלטות. אם לא התקבלו החלטות בדיון, הדיון מיותר. אם לא היה צורך לכתחילה בקבלת החלטות אלא בעדכונים בלבד, הדיון מיותר. הבעיה היא בכך שהמצגת משמשת בעיקר כדי להזריק מידע ולא כדי להציג את הנקודות המרכזיות להחלטה. זה די דומה למה שעושה לנו הטלויזיה - הזרקת מידע בלבד, ללא יכולת להתערב, להתייחס או להשפיע. אנחנו מתרגלים לצפות במצגת כמו בטלויזיה. ותחשבו מה קורה בבית כשנפגשים עם המשפחה או החברים והטלויזיה דולקת. אוטומטית כולם מפנים מבט לכיוונה ונשאבים לצפייה. מדי פעם יכול להיות שמישהו זורק איזה הערה. לצערי גיליתי כי ככל שאני משקיע פחות במצגת, כך הדיון הופך להיות יותר איכותי ומועיל. פעם הגעתי לדיון בצבא בלי מצגת. שאל אותי המפקד למה אין מצגת לדיון, אז אמרתי לו שאני צריך שהוא יקבל כמה החלטות שחשוב לי שהוא יקבל, וחבל לבזבז את הזמן על הצגת מצגות. הוא חייך והבין מצויין למה אני מתכוון.

כשאני הייתי סטודנט, הייתי צריך מדי פעם בפעם, בקורסים המתקדמים, להרצות בפני חברי הסטודנטים על עבודה כזו או אחרת שכתבתי. שימו לב, התבקשתי להרצות, לא להציג מצגת. ההבדל בין שני הדברים אינו סמנטי, אלא מהותי. בהרצאה העיקר הוא דברי המרצה. רק לאחר שהמרצה היה מסיים לתכנן את הרצאתו, הוא היה חושב היכן הוא יכול להשתמש בעזרים, אולם עזרים אלה, מספרם היה מצומצם, ותפקידם היה לסייע לו להעביר את החומר. לרוב הם היו מכילים נתונים כמותיים, גרפים או צילומים, נתונים שקל יותר להעבירם בצורה חזותית. לעומת זאת, כאשר מציגים מצגת, העיקר הוא השקפים. דברי המרצה נתפסים כהרחבה קלה, ובמקרים הגרועים יותר כחזרה על תוכן השקפים. לרוב, כאשר מתכננים מצגת, מתכננים את השקפים ואת הסדר שלהם, ומעט מאוד, אם בכלל, הרחבה מעבר לכך. במצגת, לא רק אותם נתונים שהעברה חזותית שלהם תסייע להעביר את החומר עוברים לשקף, אלא כל החומר עובר לשקפים. כמובן שלא ניתן לעשות שקף עם מסרים טקסטואלים ארוכים ומורכבים (תתארו לעצמכם פיסקה שלמה מתגובה זו כשקף...), ולרוב המציג מיישר קו עם השקפים ומשתמש במשפטים קצרים מאוד, טלגרפים, המוסיפים מעט מאוד אנפורמציה, אם בכלל, על השקפים. נזק נוסף שיש במצגות הוא שהמציג מתעסק הרבה זמן במחשב, הקהל מביט במסך במקום במרצה, והשורה התחתונה היא שהקשר שלו עם הקהל נפגע. אני מסכים עם אל"מ וינר שהשימוש הנוכחי ב- Power Point הינו בעייתי, אולם המסקנה שלו, לדעתי שגויה. לא על ה- Power Point צריך להכריז מלחמה, אלא על הרדידות. אפשר להשתמש ב- Power Point שימוש מושכל. אפשר, וצריך, להפוך את המצגת להרצאה. להעביר את הדגש על העברת החומר בצורה מילולית, ולא בצורה ויזואלית, בודאי שלא בצורה טלגרפית. להעביר את החומר כך שיתקיים קשר עין בין המרצה לקהל, ולא בין הקהל למסך ובין המציג למחשב. להגביל את השימוש בשקפים רק לאותה אינפורמציה שבאמת קל יותר להעבירה בצורה חזותית, ובשום פנים ואופן לא את כל ההרצאה. במילים אחרות, המאבק צריך להיות לא על עצם השימוש ב- Power Point, אלא על אופן השימוש בו.

שנים אני קצין עוד מעידן הטלקים והמפות נייר. אין לי בעיה עם מחשבים, אני עובד בחברות היטק ושולט במערכות מידע. אבל שאני בא היום למילואים אני מזועזע. צה"ל הפך את הPOWERPOINT כלי שולי של הצגת מצגות לכלי העבודה העיקרי שלו בבניית תוכניות מבצע וניהול הקרב. מה שעשינו פעם ב 15 דקות עם טוש ומפה לוקח להם היום 3 שעות של עיצוב פונטים ובחירת צבאים ומצריך 10 פקידות. דו"ח ששרבטנו עם דף ועפרון ושלחנו לאוגדה ב5 דקות היום מצריך כתיבה מחדש ומילוי מצגת POWERPOINT שלוקח שעתיים. אחר כך מתפלאים שמפסידים במלחמות? טכנולוגיה זה לא הכל בחיים יעילות זה כן.

הבעיה היא לא במצגות. אלא במי שמציג אותם. קשקוש לצאת נגד אמצעי המחשה. הבעיה היא לא שם. הבעיה היא בקבלת ההחלטות.

רבות הן המצגות שהכנתי בימי חלדי. לבוסים שלי, שלא התמצאו בטכנולוגיה עצמה, ולעצמי עם קידומי. ואלה הן מסקנותי: למרות האפשרות להשתמש בפירוטכניקה (העלאת שקף /העלמתו בצורה מעניינית (מה שנקרא: הנפשה) - יש להימנע מכך לחלוטין - כשמדובר בדיון רציני. יש להציג את עיקרי הדברים כנקודות, ויש לדון בהם בעל פה. מרצה טוב חייב לדעת להפעיל את קהל השומעים, ואתגר אותו לחשיבה תוך כדי ההצגה. לשאול את הקהל שאלות. האתגר הוא דו-צדדי: המרצה שצריך לעניין את שומעיו והשומעים - שחובתם להפעיל את התאים האפורים. יש כאלה וכאלה. אך במרבית המקרים יש אילוצים וקשיים אחרים: זמן ההצגה הוא קצוב וקצר. כלומר : מאפשר הצגה בלבד, ללא דיון מספיק. מרבית קהל השומעים מכבה את עצמו חלקית בתחילת המצגת ויוצא מעירנות. פני הצבא כפני החברה. הגיע הזמן שמערכת החינוך תתמודד עם "עבודות חקר" מצוטטות מ-ויקיפדיה, הורים שמכינים עבודות במקום ילדיהם, הנטיה המדאיגה - להמעיט בקריאה אצל מרבית דור המחשב, (אלה יהיו מנהלי העתיד, שלא יקראו, לא יעמיקו, יטעו וישגו בהחלטותיהם על סמך עצלות מחשבתית). מערכת החינוך זקוקה בדחיפות לאנשים עם שיעור קומה שידעו לאתגר את תלמידיהם לחשיבה. רק אז - יקבל הצבא חומר טוב - שהמצגת תהיה עבורו אמצעי עזר בלבד להמחשת רעיונות, עמדות יוזמות וכו', או להמחשת נתונים מחקריים.

נושא המצגות צציק והכן גורר עיסוק בתפל, אך מה לעשות שמי שדורש את המצגות הם המפקדים... אין דיון בלי מצגת זו ההנחיה וכך פועלים, היו ניסיונות לצמצם /לבטל/ להחילף במצע איכותי ,אך כל הניסיונות לא עמדו במציאות.

כקצינה,נתבקשתי לא אחת להציג נושאים/ סיכומים/ דיונים שונים באמצעות המצגות. הכללים בעניין זה ברורים ופשוטים. מצגת צריכה להיות תמציתית מאוד. ההרחבות והעמקה באחריות המציג. אין בכך דבר גורע. נהפוך הוא, לעתים הדבר יוצר סדר ארגוני להתנהלות הדיון. אין ספק שגם עוזר למציג אבל אולי גם לצופים שלא אחת, לא תמיד הכי מרוכזים. נראה לי מופרך ביותר לפסול את הדבר על הסף... בטח ובטח ברוח של "פקודה". אשרנו שנשכיל ונמשיך להיות צבא מתקדם בכל התחומים... !

כאיש מילואים שהשתתף בדיונים בצבא הייתי צוחק מכמות ההשקעה בפירוטכניקה ילדותית בנושאים רציניים . באמת הגיע הזמן שחיילים בני 18 שכל הניסיון שלהם זה עבודות ביה"ס בתיכון יכינו מצגות למפקדיהם.

גנרלים תמיד ימצאו דרך להפוך כל טכנולוגיה לנשק. במקרה הטוב הם יפגעו רק בעצמם.

וינר צודק לחלוטין ולא תעזור הסתערות עליו של פרופסור לניהול כזה או אחר. התוכנה המדוברת תורמת לרדידות הדיון ולא רק בארץ. התוכנה מאלצת אותך בצורה מתוחכמת להציג תזה על פי רשימת המלצותיה להצגה, ובדרך כלל רוב המשתמשים עושים זאת. יישר כוח וינר.

חלוץ יקר ראה איזה מריבה נוספת גרמתה . הכנסתה את ה-pp לצבא ביצעת הפרטה בכל דבר שזז והנה הבעיה ברמה לאומית . תודה לך

בעיית המצגות השתרשה במגזרים רבים אולם בצבא היא עלולה להוות בעיה על אחת כמה וכמה. קיימות מספר בעיות מרכזיות, לדעתי ואל לכם להתלהם נגד קצין מוערך בדרגת אל"מ, כמו וינר. הבעיות הנובעות בדרך כלל מהצגת מצגות הן: מיחזור מצגות. הצגת הנתונים כפי שהמציג מעוניין להציג תוך הובלת הדיון לכיוונים אליהם הוא(!) מכוון. והבעיה הכי גדולה: המציג לא מגיע מוכן כיוון שהוא יודע שהוא יוכל להקריא הכל מתוך המצגת. ובדיונים צבאיים, הבעיה המתעוררת היא בעיה אסטרטגית מהמעלה הראשונה, זאת כיוון שכיווני הדיון מוכתבים, זמן הדיון - מוכתב מראש, ואם "נשרוף" את הדיון על מצגת שהמציג אינו מוכן אליה ואו ממוחזרת, לא נגיע להיות הטובים ביותר אלא פשוט - נזרום ונקווה לטוב.

סוף סוף!!! קצין וג'נטלמן חכם!!! עד מתי נמשיך לעבוד על מצגות שעות וימים- וזאת ע"מ שקצין בכיר ככל שיהיה יציגן 10 שניות??????????????????? מעבר לכך, זהו גם לקח ממלחמת לבנון השניה - נכון?

מזל שבכתבה לא הזכירו את המשטרה שמהצגות מסתירות את ערוותה. תת רמה של אנשים שמעסיקים מקצוענים למצגות על מנת לכסות על חוסר ידע ומסר יכולת ביטוי. כל הכבוד לאל"מ ארז וינר. גישתו נהדרת, נותנת במה של כבוד למי שמחשיב את עצמו "אדם חושב" ומעטים יש לנו בארץ שהם כאלה. כן יירבו אנשים כארז וינר!!

מחקרים שפורסמו כבר בסוף שנות השבעים הראו כי השומע בהרצאה, כאשר המרצה מולו רק מדבר, קולט בממוצע כ - 15% מן הדברים הנאמרים. התברר כי הוספת אמצעים אודיו ויזואלים, וזה היה עוד לפני עידן הפאואר פוינט, מעלים את רמת הקליטה ואת אחוז הקליטה אצל המאזין להרצאה. כלומר הוספת העין לאוזן מוסיפה לקליטת והבנת ההרצאה. רבים כיום לא יודעים כי בעבר השתמשו מרצים בשקפים שהונחו על מטולים עיליים להקרנת השקף על מסך או על הקיר כדי להציג את הנקודות המרכזיות של ההרצאה. רבים באוניברסיטאות מכירים כי הסטודנטים של מרצים המדברים בלבד בהרצאותיהם, ללא שימוש בעזרים אודיו-וויזואלים, קולטים הרבה פחות ממה שהמרצה אומר בכיתה, וזה חבל. אין צורך לשפוך את התינוק עם המיים המלוכלכים. מצגת טובה ויעילה ככל אמצעי טכני, צריכה לעזור למרצה, צריכה להכיל כמה שפחות מלל, וצריכה להופיע על המסך ככל שהמרצה מתקדם. כמה שפחות להעמיס על המסך, כמה שיותר מתרכזים בדברי המרצה עצמו. מרצה נבון ישתמש במצגת, אולם באותו זמן ישתמש גם בכתיבה עם מרקרים בצבעים שונים על לוח התצוגה בכיתה, וישתמש גם בלוח דפדפת שבו יעביר הדפים עם התקדמות הרצאתו. הטכניקה צריכה להיות לשרות המרצה ולא במקומו.

תודה לכלכליסט שמוצא באקדמיה את האנשים המענינים ביותר - רפאלי, ספיבק, ברזין, רובינשטיין ועוד. תמשיכו

רציתי לקרוא את המאמר המקורי ב"מערכות" אך לא איתרתי את כתב העת הזה ברשת. האם יש לו גירסה מקוונת? או שהיתה איזו פקודה שנוגעת לאי-פרסום דיגיטלי? בכל אופן, מהתיאור שקראתי כאן נדמה שדבריו של אל"מ וינר הם עוד דוגמא קלאסית לתופעת ה attribution קורס מזורז במבוא לפסיכולוגיה היה מאיר את עיניו מבחינה זו. אני מקווה שבאופן כללי הוא סבור שטכנולוגיות מידע הן דבר טוב לצבא ובכלל.

הבעיה עם ה PP היא שהוא מגביל את החשיבה ואת הדיון ליכולות ההצגה של הכלי. מה שלא ניתן להכניס פנימה לא מגיע לכלל דיון. לכן PP הוא לא יותר מכלי המאפשר לזכור את כל הנקודות העולות לדיון או להעביר שיעור מובנה ומוגדר( +-). לדיון בנושאים קצת יותר מסובכים צריך לוח חלק, מספר צבעים ומצלמה דיגיטאלית טובה לצילום התוצאות..